3cf

המתיחות הגוברת בין איראן וישראל מעוררת חשש מהסלמה איזורית, באופן מובן. ב-1 באפריל, תקיפה אווירית ישראלית חיסלה מפקד איראני בכיר בדמשק. בסוף השבוע הקודם הגיבה איראן בשיגור של יותר מ-300 כטב"מים וטילים לעבר ישראל, ובתגובה ישראל תקפה מטרות בעיר האיראנית איספהאן ביום חמישי בלילה. שתי המדינות מטפסות על עצים שיתקשו לרדת מהן, ובממשל ביידן חוששים מהתלקחות אזורית, והם לא היחידים.
הרפובליקה האסלאמית מבקשת נקמה על מתיה, בעוד שישראל צריכה להחזיר את ההרתעה, שניזוקה קשות על ידי התקיפה של חמאס ב-7 באוקטובר. אם ישראל לא תצליח לשקם הרתעה מספקת, עליה להיערך לעתיד מלא באזהרות על תקיפות אוויר וישראלים השוהים ברציפות במקלטים.


ומאחורי החרדות הללו נמצאים תכנוני הגרעין של הרפובליקה האסלאמית. כשהשלטון האיראני השיק את תוכניות הנשק האטומי והטילים הבליסטיים שלו לפני ארבעה עשורים, המטרה הייתה, קודם כל, התנגדות לעיראק של סדאם חוסיין, כמו גם הצורך לבלום את ארה"ב. בתקופה ההיא, עד כמה שהצלחנו להבין ממקורות איראניים על ראשית השאיפות הגרעיניות של שלטון הדת, שנאת ישראל והאנטישמיות העזה של המשטר לא היו מניעים משמעותיים. זה בהחלט השתנה.


איראן מסתתרת מאחורי השלוחות
המשטר הדתי של איראן הוא היום המעצמה האימפריאלית המצליחה ביותר במזרח התיכון מאז האימפריה הבריטית. ההשוואה תפגע במולות, אבל שני המשטרים הצליחו לתפוס שליטה בשטחי טריטוריות גדולים על ידי הסתמכות על שלוחים - אימפריאליזם בזול. זמן קצר לאחר עלייתה לשלטון ב-1979, החלה איראן להרכיב את אוסף קבוצות הטרור וארגוני החמושים שלה. בלבנון היא הקימה את חיזבאללה, יצרה מערכת יחסים הדוקה עם הארגון לשחרור פלסטין (במיוחד עם הארגון הצבאי הראשי שלו, פת"ח) ומאוחר יותר מימנה את קבוצות ההתנגדות הפלסטיניות האיסלאמיות המפורשות יותר, כמו החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.
בצמרת השלטון הבינו בשלב מוקדם כי ביכולתם להכאיב ליריביהם, ובמידה מסוימת להימנע מעונש, אם יסתתרו מאחורי שלוחיהם. הם הגיעו להישגים יוצאי דופן. ההפצצה של חיזבאללה על בסיס הנחתים של ארה"ב בביירות ב-1983 הביאה לנסיגת ארה"ב מלבנון, והראתה בבירור שאפילו מעצמה מערבית ניתנת להרתעה באמצעות טרור. האיסלאמיסטים השיעים החלו בפולחן פיגועי ההתאבדות, שהפך מאז למזוהה עם קבוצות סוניות.


ואז הגיעו מלחמות ה-11 בספטמבר, האביב הערבי של 2011-2012, מלחמת האזרחים בסוריה, ולאחרונה, שובו של הטליבאן באפגניסטן, לאחר הנסיגה המבישה של כוחות ארה"ב.מלחמות אזרחים וסכסוכים אתניים ופלגיים הגדירו את הסדר החדש, וסיפקו לאיראן שפע של הזדמנויות. מפקד משמרות המהפכה האסלאמית, קאסם סולימאני, תכנן כוח עזר רב-לאומי שניתן לפרוס בחזיתות שונות. הוא יצר את מה שמכונה "ציר ההתנגדות", האמצעי העיקרי של איראן למלחמה נגד המדינה היהודית ונגד נוכחות ארה"ב בסוריה ובעיראק. השלוחים השיעים של הרפובליקה האסלאמית פגעו בכוחות האמריקניים בעיראק, ועזרו להכניע את מעצמת-העל. איראן סייעה לתדלק את "מלחמות הנצח" שדחקו את מדיניות החוץ האמריקנית ודיכאו אותה.


לאחר שפרצה מלחמת אזרחים בסוריה, גייסה טהראן כ-80,000 אנשי מיליציות מרחבי האזור כדי להציל את שושלת אסד. בשנת 2015 הגיעו גם כוחות מיוחדים ועוצמה אווירית מרוסיה. יחד הם שחטו את דרכם אל הניצחון. מאז, ישראל מנהלת מערכה אווירית בלתי נגמרת בסוריה כדי למנוע מטהראן להפוך את המדינה לפלטפורמת טילים נוספת.
בתימן, החות'ים - שיעים סוררים שלא היו אהובים בעבר על איראן - הוכיחו כי הם שליחים נלהבים של טהראן. הם הביסו את הכוחות המשולבים של איחוד האמירויות הערביות, סעודיה ובעלות בריתם בתימן, והכניעו את יורש העצר הסעודי הנמרץ, מוחמד בן סלמאן.


במשך כל פעולות הפגע האלה, נותר שטחה של איראן חסין מפני תגמול, שכן יריביה המותקפים התעקשו כל הזמן שלא להרחיב את הסכסוך.


חמינאי הניח שארה"ב תרסן את תגובת ישראל
צמרת המשטר של איראן חגגה את המתקפה של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר כניצחון של אסטרטגיית "ציר ההתנגדות" שלהם. המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, אמר: "ליבות ההתנגדות קובעות את גורל האזור שלנו, ודוגמה להם היא מבצע שיטפון אל אקצא". בין אם חמינאי נתן אור ירוק למתקפה ובין אם לאו, הסיוע הצבאי הנרחב של משטרו לחמאס נועד במפורש לאפשר לו לנהל מלחמה יעילה יותר נגד ישראל.


חמינאי צפה בוודאי תגובה ישראלית חמורה, ובמקביל גם הניח שהכללים הישנים ינצחו: איראן תבעיר את "מעגלי האש" שלה, ותבעיר את גבולות ישראל באמצעות שלוחיה, והמערב החרד תמיד, בהנהגת ממשל ביידן החושש מהסלמה, יתערב ויכפה הסדר על ישראל. חמאס יגיח בסופו של דבר מן המנהרות שלו, מוכה קשות, ויכריז על ניצחון.
במידה רבה, התסריט התגלגל כפי שציפתה איראן. ישראל, שנכפה עליה להיכנס ללוחמה בשטח אזרחי, חרכה את עזה. נוכח הלחץ הגובר מהבית הלבן, צה"ל לא התקדם אל מעוז חמאס האחרון ברפיח. צה"ל אינו מוכן או מסוגל לקיים מצב של כיבוש מלא בעזה, וכבר נתקלים בהתקפות של מתקוממים באזורים שפונו.


מחוץ לעזה, עשתה הרפובליקה האסלאמית את מה שהייתה צריכה לעשות. חיזבאללה ירה כמה מן הרקטות שלו לעבר צפון ישראל, והחות'ים שיבשו את התנועה הימית במפרץ הפרסי. טהראן שלחה נשק לגדה המערבית. כשבני החסות השיעים של איראן בעיראק הרגו שלושה חיילים אמריקנים בירדן, חס ממשל ביידן על איראן והפציץ את שלוחיה. באו"ם קיבלה טהראן את ההכפשות הרצויות כלפי ישראל. דרום אפריקה, המצויה בדעיכה ומתמודדת עם פוליטיקה פנימית נבזית, הפכה לסמל של תלונות על עוול של העולם השלישי, עם איבה מיוחדת כלפי מדינת היהודים. היא האשימה את ישראל ברצח עם בבית הדין הבין-לאומי.


מלחמה בגבולות ברורים
אף שישראל עלולה להסתבך בעזה ונמצאת ביחסים מתוחים יותר ויותר עם ממשל ביידן על האופן שבו יש להילחם בחמאס, החליטה כמובן ממשלת נתניהו לגרום לאיראן לשלם מחיר גבוה יותר על התחבולות שלה. היא עשתה זאת באופן מופגן כשהרגה את הגנרל מוחמד רזא זאהדי ושישה מסגניו בדמשק ב-1 באפריל.


בחייו ובמותו, לא נהנה זאהדי משבחים פומביים מסולימאני. מכונת התעמולה של המשטר מעולם לא תמכה במאמציו להביס קיצונים סונים מתעבי שיעים, מה שסייע להפוך את סולימאני לדמות קדושה למחצה גם בקרב איראנים המתעבים את משטר הדת. עם זאת, זאהדי היה מפקד בעל חשיבות קריטית ברשת הטרור של איראן, המקורב למנהיג חיזבאללה חסן נסראללה. הוא גם היה שחקן משמעותי בתמיכתה רבת השנים של איראן בחמאס. חמינאי היה מודע היטב להישגיו הרבים של זאהדי, שכללו גם תפקיד משמעותי בריסוק האופוזיציה הפנימית של איראן, ורצה לנקום את מותו.


ובכל זאת, היקף התגובה של איראן הפתיע רבים. המלחמה בין איראן לישראל מתקיימת בגבולות ברורים: איראן הסתמכה על טרור וישראל על התקפות סייבר והתנקשויות ממוקדות. מלחמת האזרחים בסוריה מתחה את הגבולות הללו אך לא מחקה אותם. הרפובליקה האסלאמית בנתה מחנות חמושים בגבולות עם ישראל; מטוסים ישראליים היכו אותם ללא הרף. עם זאת, שני הצדדים נמנעו מתקיפה ישירה של מדינות האויב. כל זה השתנה כאשר ירתה טהראן מאות טילים לעבר ישראל ב-14 באפריל, ואחריה הגיעה מתקפת התגמול של ישראל על מטרות באיראן ב-18 באפריל.


פקטור הגרעין
ידוע כי חמינאי החולה בן ה-85 מנסה לעצב את מה שיבוא אחריו. לא מדובר רק בירושה בהנהגה; כל האליטה של המדינה משתנה. לאחר שנים של טיהורים, סולקו רבים מן התומכים הנאמנים של המהפכה, כמו הנשיא לשעבר חסן רוחאני ויו"ר הפרלמנט לשעבר עלי לריג'אני, מהגוף הפוליטי. את מקומם מחליפים גברים נוקשים יותר מבחינה אידיאולוגית, הנמשכים משורות משמרות המהפכה ומחוגים דתיים שמרניים. כל האנשים האלה מחזיקים בגישות מתלהמות יותר הן כלפי ישראל והן כלפי ארה"ב.
ישראל הגבילה עד כה את מתקפת הנגד שלה למטרות בעיר איספהאן, שבה יש לאיראן מתקני גרעין ובסיס אווירי. לא ברור אם זה המבצע הראשון של מערכה גדולה יותר או מתקפת התגמול הסופית שלה. וושינגטון והאירופים בהחלט ינסו לשכנע את ירושלים להימנע מלעשות יותר. נתניהו, שנביחתו תמיד הייתה גרועה מן הנשיכה שלו, היה אלרגי למלחמה לאורך הקריירה הארוכה שלו. נראה שהישראלים באופן כללי מפולגים בין אלה שמאמינים שהגנת המדינה צריכה להעשות בהתאם לרצונות וושינגטון לבין אלה שמוכנים יותר להסתכן בחוסר שביעות רצון אמריקאית.


לקראת תגובה צבאית ישראלית, רמז ביום חמישי הגנרל אחמד הגטלאב, מפקד אבטחת מתקני הגרעין של איראן, על האופן שבו תשתמש הרפובליקה האסלאמית באיום הגרעיני בהמשך. "אם המשטר הציוני המזויף ירצה להשתמש באיום של תקיפת אתרי הגרעין של ארצנו ככלי להפעיל לחץ על איראן", אמר, "תיקון דוקטרינת הגרעין ומדיניות הגרעין של הרפובליקה האסלאמית, כמו גם שינוי העמדה המוצהרת על מגבלות, הם אפשריים וסבירים".


חמינאי מוכרח לתהות עכשיו אם מצבו היה טוב יותר לו איראן הייתה מחזיקה כבר בנשק גרעיני. האם ישראל הייתה תוקפת את אחת מעריו אילו הייתה צריכה לשקול את הסיכוי של פטריית עשן מעל תל אביב? עד כמה שציר ההתנגדות שירת את איראן בהצלחה, הוא לא בלם פעולות תקיפה ישראליות. עם זאת, שילוב של פרוקסים איסלאמיסטים ופצצה איראנית עשוי בהחלט לעשות את העבודה.
גם אחרי כל מה שהתרחש באזור לאחרונה, קהילת המודיעין האמריקאית נותרת עם מסקנתה ש"איראן משתמשת בתוכנית הגרעין שלה כדי לבנות מינוף למשא ומתן, ולהגיב ללחץ הבין-לאומי כפי שהיא תופסת אותו". חמינאי לא פוצץ פצצה מכיוון שהתוכנית היא כלי משחק דיפלומטי.


במציאות, לא נותרו חסמים טכניים שהמהנדסים של איראן לא יכולים להתגבר עליהם. עלי אכבר סאלחי, לשעבר ראש הארגון לאנרגיה אטומית במדינה ומהנדס הגרעין המוסמך ביותר של המשטר, ציין לאחרונה: "חצינו את כל הספים של מדע וטכנולוגיה גרעינית". יהיו הסיבות לחוסר הרצון לכאורה של חמינאי לתת אור ירוק אשר יהיו, מה שקרה מאז 7 באוקטובר חייב בהחלט לגרום לו לשקול מחדש את היסוסו.


המלחמה בעזה הבהירה את המאבק בין ישראל לאיראן. הפלסטינים, בוודאי למורת רוחו של חמאס, הם שוב שחקנים במשחק הגדול החדש של המזרח התיכון. בהתנגשות כזו של רצונות, שום דבר לא בולם את הצדדים בצורה טובה יותר מהחשש שהצד השני עלול להשתמש בנשק גרעיני. ברור שהרפובליקה האסלאמית אינה חוששת מהארסנל הגרעיני של ישראל. אי-אפשר לומר את אותו הדבר לגבי המצב ההפוך. עם הנשק האולטימטיבי בידיה, איראן תהיה לא רק אומה בעלת חשיבות אלא משטר שלאותם אמריקנים שעדיין חולמים על שינוי משטר יהיה מסוכן מדי להכשילו. נשק גרעיני לא משנה הכול, אבל הוא משנה הרבה.


בשבעת החודשים האחרונים הזדעזעו אמריקה וישראל משני אירועים שפעם לא היו מתקבלים על הדעת: ההתקפות ב-7 באוקטובר - האסון דמוי השואה של ישראל; ומתקפת הטילים של איראן - המתקפה הישירה הראשונה על שטח ישראל ב-45 שנים של איבה בלתי פוסקת. ההפתעה הבאה עשויה בהחלט להיות רעד סיסמי בלתי מוסבר באחת ממדבריות איראן. אז יוכל חמינאי הקשיש להסתכל על המוזוליאום האדיר של האייתוללה רוחאללה חומייני ולומר בענווה מוחלטת, "התעליתי מעליך".

גלובס