אבי זלינגר

אם סילמן היה משלם 3 אחוז מס חברות כמו הטייקונים, היום הוא היה אדם עשיר, ואם הטייקונים ישלמו היום 25 אחוז מס הכנסה, הם יתאבדו ברחוב קפלן, ככה זה כשאחוז מס שרירותי קובע את גורלו של האדם בישראל, והבן אדם מת כתוצאה מאפליית מס שרירותית.

אבל העניין חמור יותר כי סילמן שבר טאבו ישראלי, והוא התאבד ללא שום בושה עצמית במעשיו, כמעט בשידור חי לנוכח כלי תקשורת בצורה שהביכה לראשונה את הממסד, שלא כמו 800 מתאבדים אחרים בשנה שהתאדו מהעולם בצורה שקטה ומנומסת, כפי שהשלטון כאן אוהב, ולא השאירו עקבות כל שהם בתקשורת מקומית וארצית, שיצרו איזה לחץ ציבורי או פוליטי על השלטון.הם התאבדו בסבך חורשה עבותה, או במקלט אפל, או דירת רווקים מוזנחת, בדרך שמאפשרת לממסד להסתיר את התופעה המזעזעת של התאבדויות כלכליות ואחרות במדינה, כי עד היום הציבור בישראל לא שמע כמעט(במכוון) בכלי התקשורת הממלכתיים האלקטרונים, הרדיו והטלויזיה על תופעת "מתאבדים ישראלים" למעט "מתאבדים שהידים" שהם כמובן האוייב ואינם מסכנים את השלטון, או חושפים את רשלנותו, והאשם העיקרי בכך הוא הסופר גתה שכתב את הספר " יסורי וורתר הצעיר"."אפקט וורתר "- גל חיקוי של התאבדויות בסגנון דומהלא ברור אם בכלי התקשורת בישראל הזכירו לאחרונה את אחד הספרים המשפיעים ביותר שנכתבו על ידי גתה, והוא " יסורי וורתר הצעיר", כי הספר הזה הביא לגילוייה של תופעה פסיכולוגית מדהימה, והיא גל התאבדויות עוקב שמחקה התאבדות של גיבור תרבות כל שהוא, שהתאבד בעקבות גורלו, ואי לכך כבר במשך שנים קיבלה התקשורת הישראלית על עצמה מרצון( חוק נקדי, ולחץ משרד הבריאות והרווחה ומשרד ראש הממשלה) את ההחלטה לא לסקר תופעות התאבדות של חיילים, בני נוער, רקע כלכלי וסוציאלי, מחלות ואחרים, ולכן הציבור בישראל אינו שומע ברדיו כמעט על התאבדויות לסוגיהן, ואינו מודע להיקף העצום של ההתאבדויות בשנה, והוא הזדעזע קשות מהתאבדות סילמן.אפקט וֶרתֶר (Werther effect) הוא תופעה חברתית שבה מספר אנשים מחליטים להתאבדבעקבות התאבדות אדם אחר, ולעתים אף מחקים את אופן ההתאבדות שבוצעה על ידי אדם זה. התופעה קרויה על שם גל ההתאבדויות שהתרחש ברחבי אירופה, אשר ליווה את הפצת הרומן "ייסורי ורתר הצעיר" מאת הסופר הגרמני גתה בסוף המאה ה-18.האירוע הידוע ביותר היה בעקבות הפצת הספר "ייסורי ורתר הצעיר" של גתה ב-1774. ברומן התאבד הגיבור בעקבות אהבה נכזבת באמצעות ירייה בראשו, ולאחר הפצת הספר נודעו מקרים רבים בהם אנשים ניסו להתאבד באותה דרך על ידי ירי בראשם. במספר מקומות אף הוחרם הספר בעקבות התופעה החברתית שליוותה אותו. הכינוי "אפקט ורתר"נטבע מאתיים שנה מאוחר יותר, ב-1974, על ידי החוקר דיוויד פיליפס.דיווחי התאבדות- לא מסוקרים בכלי התקשורת בישראלאיש אינו יודע בדיוק כמה אנשים מתאבדים בישראל מידי יום, החל מילדים, חיילים, או על רקע כלכלי, מחלות או על רקע נפשי, ההערכה היא שהמספר עומד בין 800 ל1200 איש, כלומר קרוב ל3 אנשים ביום, המשפחות די מתביישות מהתופעה, ומסתירות את העובדה מהמקורבים, הרשויות גם הן אינן מעוניינות להציף את היקף התופעה, ועל בתי החולים אסור לדווח על התופעה ישירות, וכלי התקשורת נמנעים מלדווח בגלל "אפקט וורטר", וכך הציבור ממודר כולו מכל מידע אמיתי על היקף התופעה, והוא שומע עליה רק כשסלבריטי כמו דודו טופז מתאבד, או מפורסם אחר,כשלא ניתן להסתיר את המידע מכלי התקשורת.וכך למעשה אזרחי ישראל חיים בעולם תקשורתי נטול התאבדויות, כשהם אינם יודעים כמה חיילים מתאבדים בשירותם הצבאי מידי שנה, כשמדובר בכמות המוערכת בעשרות רבות, ואינה מדווחת על ידי" גלי צהל-משדרים מהשטח", או "קול ישראל- קול החדשות", הם אינם יודעים כמה בני נוער מתאבדים כשמדובר במאות, וכמה אנשים כמו סילמן מתאבדים על רקע כלכלי עוד כמה מאות, ולכן התאבדותו של סילמן בשידור כמעט חיי במקום מרכזי בישראל ובנראות מלאה של הציבור שברה טאבו לפחות בנושא התאבדות על רקע כלכלי,ויצרה שובל חיקוי רחב אחריה שחייב את השלטון להקים מערכות תמיכה ומצוקה מיידיות נגד התאבדות על רקע כלכלי ,רק כשהחל גל החיקוי שהביך את השלטון ועשוי לגרום להפלתו, כתודעה מהזדעזעות הציבור.אם סילמן היה מתאבד בפריפריית חולון או בת-ים מי בכלל היה יודע או שומע עליו, וההתאבדות מול בית העיתונאים ברחוב קפלן בתל אביב היתה גאונית, מה גם שהיה במהלך לראשונה ניראות מלאה לציבור של אדם מתאבד בשל מצבו והציבור הושפע מהמהלך שהפך לחלק מהשיח הציבורי, ונכנס לתודעה הלאומית בניגוד לרצון השלטון שחיפש את "הטרגדייה האישית" , והחשוב ביותר הוא שהאיש לא התבייש במעשהו כפי שרצה השלטון, ולא התאבד בפינה נידחת, אלא הרים ראשו על המוקד בלב תל אביב והתריס מולו בעוז, כמו אחרים שהיו מוכנים לאורך ההיסטוריה, למות עבור קידוש אמונתם.