דוידיק

בזמן שהציבור מרגיש את יוקר המחיה בכל תדלוק וביקור בסופר, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת שהאינפלציה נעצרה ועמדה על 0% בינואר • בבנק ישראל ובלמ"ס מסבירים למה הצרכנים מרגישים ש'הכל עולה' ואיך התקשורת תורמת לאווירת ההתייקרות • האנליסטים מתווכחים האם בחודשים הבאים נראה את העליות גם במדד הרשמי
בסוף השבוע דיווחה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי מדד המחירים לצרכן לא השתנה כלל בחודש ינואר. בכך, האינפלציה השנתית ירדה ל-2.6% בלבד - בפעם הראשונה זה שנה וחצי מתחת לגבול העליון של בנק ישראל. אבל בפועל, ישראלים רבים מרגישים שהמחירים התייקרו הרבה יותר, ומדד המחירים לא משקף את המציאות שהם חווים.
מה המשמעות, למשל, לכך שמחירי הטיסות הובילו את הירידות בינואר (7.6%-) וסייעו ללחוץ על המדד מטה, בעיצומה של מלחמה? האם זה מייצג במשהו את סל הצריכה האמיתי של אזרחי ישראל, שמרגישים את יוקר המחיה בכל פעם שהם פותחים את הארנק?
זו לא הפעם הראשונה בשנים האחרונות שהדיון הזה מתעורר. כבר חווינו שינויים חדים מאוד בצריכה הממוצעת בתקופת הקורונה, אז השינוי בהוצאות משקי הבית היה קיצוני עוד יותר: לא טסו בכלל, לא יצאו בכלל לאכול בחוץ, וקנו הרבה יותר באינטרנט. ובכל זאת, מחקר שהתפרסם בדוח בנק ישראל ל־2020 מצא שאפילו לאחר התאמה לאופי הצריכה החדש, המדד היה אמור לעלות בעוד 0.2% בלבד. כלומר, אכן הייתה השפעה - אך זניחה למדי. ד"ר איתמר כספי, מנהל היחידה לניתוח מוניטרי בבנק ישראל ואחד מכותבי המחקר, הסביר בעבר ש"קיים חשש מופרז מפני טעויות בחישוב המדד". הבעיה לדבריו אינה בהכרח במדד עצמו - "המחושב בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים מוכרים ומעודכנים", אלא דווקא בהטיות בתפיסה הציבורית של שינוי המחירים.


תופעה כלל עולמית
כספי הסביר בנוסף שאנשים מרגישים הרבה יותר קניות שהם עורכים לעיתים קרובות, כמו מזון - מאשר קניות שעושים פעם בזמן רב, כמו ביגוד או שיפוץ. מחקר שערך סניף סן פרנסיסקו של הבנק המרכזי האמריקאי הוכיח שמשקי הבית מושפעים באופן מוגזם ממחירים בולטים ויום־יומיים, במיוחד ממזון ודלק.
לכן, בתקופות בהן מחירים אלו עולים - אנשים ירגישו אינפלציה גבוהה בהרבה מזו שמתרחשת בפועל, וגם יחזו בצורה שגויה אינפלציה גבוהה בעתיד. כלומר, כאשר מחירי המזון עלו בשנה האחרונה לפי הלמ"ס ב־5.2%, ומחירי הפירות והירקות זינקו בלא פחות מ־13.4%, ומיסוי הדלק הוחזר במלואו - ברור למה אנשים מרגישים שהכל מסביבם מתייקר. בנוסף, הוא הזכיר, "אין משק בית בישראל שקונה בדיוק את סל המוצרים שעליו מתבסס המדד. עלייה במחיר מוצרי יסוד תורגש יותר על ידי משקי בית ששייכים לעשירוני ההכנסה הנמוכים ועלייה במחירי הדלק תורגש יותר על ידי אלו שגרים במרחק רב מהעבודה".

למעשה, חוסר ההלימה בין תחושת האינפלציה לאינפלציה בפועל היא תופעה כלל־עולמית: מחקר שבוצע על תפיסות האינפלציה בגוש האירו מראות פער אדיר בין תפיסת האינפלציה של הציבור בין השנים 2005 ל־2014 שעמדה על ממוצע של 9.5%, לעומת אינפלציה בפועל של 1.8% בלבד.


תשומת לב מוגברת
מירב יפתח, הממונה על מדד המחירים לצרכן בלמ"ס, טוענת שיש כאן גם עניין של הטיה תקשורתית, לטובת המחירים שעולים, ומי שלא מייקר או אפילו מוזיל מחירים - מסוקר הרבה פחות.
אלכס זבז'ינסקי, כלכלן ראשי במיטב, מסביר גם הוא את הפער בין תחושת הצרכנים לנתונים היבשים בין השאר בשל הטיות בתקשורת: "זה קורה הרבה פעמים. הודעות של חברות המזון על העלאות מחירים מהדהדות בתקשורת, אך משפיעות רק במעט על המחירים. גם בגלל שהן מתייחסות לעיתים לחלק קטן ממוצרי החברה, וגם כי קורה שקמעונאים סוגרים על מחיר אחר מול חברת המזון עצמה או שהם מורידים את מחיר המותג הפרטי שלהם. בפועל, אתה לא רואה בהכרח את ההתייקרות בחנויות עצמן".
בנוסף, מזכירה יפתח על רקע ההודעות הרבות על התייקרות המחירים בחודש האחרון, כי "מחירים שעלו בחודש פברואר ישתקפו במדד המחירים לצרכן רק בחודש הבא".
גם כספי ציין בעבר כי "ניתן להסביר חלק מהפער בין הסנטימנט הציבורי לבין האינפלציה הרשמית הנמוכה יחסית, בעלייה בתשומת הלב הכללית שמעניק הציבור לאינפלציה, לאחר עשור של אינפלציה נמוכה ויציבה. בנוסף, הפער קשור גם לעובדה שהאינפלציה הנקודתית שחווה כל משק בית עשויה להיות שונה מהאינפלציה הרשמית, שכן היא תלויה במאפיינים היחודיים שלו".
חשוב לזכור, שמדד המחירים לצרכן משקף רכיבים רבים שאת חלקם הצרכנים לא באמת רואים. אדם המתגורר לדוגמה בדירה הנמצאת בבעלותו לא יראה חלק משמעותי מרכיב הדיור הנמצא במדד, הכולל בתוכו את שכירות הדירה. רכיב הדיור מהווה חלק הארי ממדד המחירים לצרכן ומשקלו עומד על 26%. זאת, בשעה שכשני שליש ממשקי הבית בישראל מחזיקים לפחות דירה אחת בבעלותם וההשפעה הכבדה ביותר על עלות המחיה בישראל לא בהכרח משפיעה עליהם.
יחד עם זאת, רונן מנחם, כלכלן ראשי בבנק מזרחי טפחות, מעריך שנראה השלכות התייקרות המחירים על המדד הבא: "היות והביקוש למזון קשיח, אם וככל שעליות המחירים תיושמנה ותישארנה על כנן, תהיה לכך השפעה גם בהמשך".
מנחם מציין כי כבר עתה, "ללא העלייה בסעיף המזון", היינו רואים אפילו ירידה בשיעור האינפלציה החודש ינואר. "סעיף המזון עלה ב־0.2% לעומת המדד הכללי שנותר ללא שינוי. הסעיף מהווה כ־15% מהמדד ולכן תרם לו 0.05% ומנע ממנו לרדת".


המלחמה עוד תשפיע
בכל מקרה, לא מעט אנליסטים רואים את ההתייקרות מגיעה בקרוב גם למדדים הרשמיים של הלמ"ס. יונתן כץ, כלכלן ראשי בלידר, מסביר ש"בחודשים האחרונים אנחנו מציינים את ההשפעה הממתנת של המלחמה על האינפלציה בטווח הקצר, אך יש גם ציפייה להאצה מסוימת במהלך השנה. צפויה התייקרויות בחלק ממוצרי היבוא, למשל של כלי רכב, עקב ההתייקרות בהובלה. וגם האצה מסוימת במחירי השכירות בעיקר מאמצע השנה, עקב מחסור של דירות וביקוש לדיור של מפונים רבים. זאת, בנוסף להתייקרות במחירי המזון בחודשים הקרובים".
כץ מציין כי עליית המע"מ הצפויה בתחילת ינואר 2024, מ־17% ל־18%, תביא לדחיפה נוספת במדד המחירים. עם זאת, בבנק לאומי אופטימים לגבי קצב האינפלציה הרשמי, ושם מעריכים כי נמשיך לראות התמתנות בשנה הקרובה, עם צפי לאינפלציה של 2%־2.5% בראייה שנתית.
מנחם מסביר שעליות המחירים תלויות בין השאר גם באווירה הציבורית, בשינויי רגולציה וגם בשינוי טעמי הציבור. לדבריו, אם הציבור יראה שהעליות פרמננטיות, הוא עשוי לעבור בקצב מואץ למוצרים תחליפיים זולים יותר, מה שכמובן יכריח גם את היצרניות והיבואניות הגדולות למתן את ההעלאות. ובכל מקרה, מדגיש זבז'ינסקי, אין כרגע סיבות מוצדקות להמשך ההתייקרות, וחברות רבות מנצלות את המומנטום של המלחמה ואת תשומת הלב המוסטת בכדי להעלות מחירים. לדבריו, "מדד תשומות החקלאות ורכיבים אחרים בתעשיות המזון לא מראים עליות המעידות על התייקרות עלות הייצור. להיפך, מתרחשות שם בעיקר ירידות, מה שמחזק את התחושה שאין בסיס להעלאות כעת".
מהלמ"ס נמסר בתגובה: "תחושות של אנשים שהמדד אינו מייצג את השינוי בסל התצרוכת נובע מכמה טעויות מרכזיות. אחת הטעויות היא כאשר חברות מצהירות על עליות מחירים וקיימת תחושה בציבור 'שהכול עולה', אך בפועל, חלק מהחברות שהצהירו על עליות מחירים חזרו בהן. טעות נפוצה נוספת קשורה באפקט הזיכרון - אנחנו כצרכנים נוטים לזכור בעיקר את שינויי המחירים של מוצרי הצריכה היומיומיים. בפועל, המדד משקף את צריכתם של כ־1,400 מוצרים ושירותים מגוונים, שלא בהכרח נצרכים באופן יומיומי כדוגמת מוצרי תקשורת, שירותי חינוך, תרבות, בידור וספורט, ריהוט, קוסמטיקה ועוד".
גלובס