אלה

הצעירים ביותר מדור הבייבי-בום - אחד מכל חמישה אמריקאים - צלחו בקושי את משבר 2007 • מיתון קשה והיעלמות הפנסיה הביאו את חלקם לחוסר ביטחון כלכלי • בהתחשב בכך שהם צפויים לחיות עוד שני עשורים לפחות, הלחץ עליהם ועל הדורות הצעירים גובר
שונה שארפס לא נוסעת לטיולים, והרבה מן המזון שהיא צורכת היא מגדלת בעצמה, בחצר ביתה שבמערב מדינת וושינגטון. היא עובדת כמנהלת השכר של רשות שבטית מקומית של אמריקאים-ילידים, ויש לה חסכונות זעומים. היא צופה שתצטרך להמשיך לעבוד במשך העשור הבא לפחות. חלק מן האתגר בכך הוא שמלאו לה 60 בינואר, והיא מאחרוני בני דור הבייבי-בום המתקרבים לגיל הפרישה מלווים בחוסר ודאות. רבים מהבומרים הצעירים ביותר, שנולדו באמצע המאה באמריקה המשגשגת שלאחר המלחמה, סובלים עדיין מהפגיעות הפיננסיות שספגו במיתון של 2007-2009 ומההתרחקות המתמשכת של המדינה מן הפנסיות הבטוחות.
"הדברים החשובים ביותר עבורי כרגע הם בית, מים ומזון", אמרה שארפס, שבחשבונות הפנסיה שלה יש כ-3,000 דולר. "ולחשוב איך אספק אותם לעצמי מעכשיו ועד שאמות".
עד סוף השנה הזו, ימלאו לכל בני דור הבייבי-בום הצעירים ביותר 60 שנה. תאריכי הלידה של בני הדור הזה - כ-70 מיליון איש, או אחד מכל חמישה אמריקאים - מכסים טווח של 19 שנה, המשתרע מן השנים שאחרי מלחמת העולם השנייה ועד 1964, השנה שבה הופיעו הביטלס לראשונה בתוכנית של אד סאליבן.
הסכנה: אובדן עבודה או בעיה רפואית יקרה
אמריקאים מבוגרים - לרבות בומרים צעירים עם חשבונות פרישה הזוכים לחיזוק משוק מניות פורח - נותרו כוח מרכזי בכלכלה. בני 55 ומעלה שולטים בכמעט 70% מן העושר של משקי הבית בארה"ב, כך עולה מנתוני הפדרל ריזרב.
אבל קבוצת גיל זו כוללת גם אנשים מבוגרים יותר שיש להם מעט כספי פרישה, אם בכלל, או שהם מסתמכים רק על ביטוח לאומי. והם עומדים בפני שנות זקנה עמוסות סיכונים. אובדן עבודה או בעיה רפואית יקרה עלולים לערער את היציבות הכלכלית של מיליונים, שעשויים לחיות שני עשורים נוספים לפחות. זהו מצב שיגביר את הלחץ גם על הדורות הצעירים יותר.
טווח שנות הלידה הארוך המיוחס לדור הבייבי-בום פירושו שהבומרים הצעירים ביותר חוו אירועי חיים משמעותיים בזמנים שונים מאשר בני דורם המבוגרים יותר. שנות אמצע הקריירה שלהם, שבהן ההשתכרות מתחילה בדרך כלל להגיע לשיאה, נפגעו בזעזוע הפיננסי של 2007-09, לפי מומחי פרישה. בומרים צעירים יותר, שלא הייתה להם פנסיה מסורתית, נאלצו לשאת בסיכון השקעה רב יותר בחסכונות לפנסיה. יש גם נתח גדול יותר של בומרים צעירים שאינם לבנים, אשר נוטים יותר שלא להחזיק בחשבונות פרישה.
כשליש ממשקי הבית של הבומרים הצעירים יותר לא קיבלו קצבאות פרישה מעבר לביטוח הלאומי בשנת 2022, השנה המאוחרת ביותר שיש עבורה נתונים זמינים. כך על פי כלי של הפדרל ריזרב בשם Survey of Consumer Finances, שנבחן בקפידה. כשהבומרים המבוגרים יותר היו בערך בגילם של הצעירים כיום, לנתח קטן יותר - רבע ממשקי הבית - היו חסרות הטבות הפרישה הללו.
לרבים אחרים יש חיסכון זעום בלבד, או שהם חוששים שהעלויות הבריאותיות המאמירות שלהם ירוקנו במהירות את הרזרבות שלהם.
נכנסים לשלב הפרישה ללא המשאבים הדרושים
יותר ויותר מן הבומרים הצעירים הללו "עומדים להיכנס לשלב הפרישה ללא המשאבים הדרושים להם", אמר דיוויד ג'ון, החוקר נושאי חיסכון פנסיוני במכון למדיניות ציבורית של AARP.
עבור רבים, הצורך לענות על הצרכים הכלכליים משמעותו להמשיך לעבוד עד גיל מבוגר, אם הם מסוגלים לכך. אבל ייתכן שהם גם יצטרכו להסתמך על בני משפחה צעירים יותר לטיפול ולתמיכה כספית. מספר גדול של קשישים עניים יכול גם להגביר את ההסתמכות על Medicaid, תוכנית הבריאות לעניים, אשר משלמת חשבונות עבור טיפול ארוך טווח, לרבות דיור מוגן.
שארפס היא אם לארבע בנות בוגרות ומתגוררת באוקוויל, וושינגטון. היא הפסידה כמחצית מ-20 אלף הדולרים בתוכנית ה-(k)401 שלה (תוכנית הפרישה) במהלך הזעזוע הפיננסי של 2007-2009, לדבריה. את היתרה היא הפנתה למשכנתא על הבית, למרות הקנס הגבוה על משיכה מוקדמת.
מספר שנים לאחר המשבר הפיננסי היא איבדה את עבודתה כחשבת של מחסן עצים קטן, כשהחברה נסגרה. גם נישואיה הסתיימו.
בשנה שעברה היא קנתה בית מוזנח עם שני חדרי שינה בשטח של 2 דונם כמעט, והיא משפצת אותו עם ארוסה. היא מקווה שעד גיל 70 תוכל לפחות לצמצם את שעות העבודה. לשם כך, היא אמרה, היא תצטרך לשלם 260 אלף דולר על חובות הקשורים לבית, ובו בזמן להצליח לחסוך לפרישה. היעד שלה: 100 אלף דולר. "זה לא עומד להיות הרבה, אני כבר יודעת את זה", אמרה.




התרחקו מפנסיות שהבטיחו הכנסה בפרישה
מחקר שנערך לאחרונה, שבחן את כ-30 מיליון הבומרים הצעירים שיגיעו לגיל 65 בין השנה לשנת 2030, קבע שלמעט יותר ממחציתם יש לא יותר מ-250 אלף דולר בנכסים פיננסיים. מפאת עובדה זו, סביר שאנשים אלה יצטרכו להסתמך על ביטוח לאומי כמקור הכנסה עיקרי בתקופת הפרישה שלהם, לאחר שיכלו את חסכונותיהם. כך על פי המחקר, שהוזמן על ידי העמותה Alliance for Lifetime Income מוושינגטון די.סי., שפועלת למען קצבאות פרישה וכוללת חברות ביטוח וחברות שירותים פיננסיים.
"ביטוח לאומי לא נועד מעולם להיות מקור ההכנסה היחיד בשלב מאוחר יותר בחיים", אמר רמזי אלווין, מנכ"ל ה'מועצה הלאומית להזדקנות', הפועלת לקידום ביטחון כלכלי של אנשים מבוגרים.
חוקרים מהמרכז לחקר פנסיה של מכללת בוסטון, שחקרו חולשות פיננסיות בקרב בומרים צעירים, מצאו כמה גורמים שתורמים להן. הראשון, אוכלוסיית הבומרים הצעירים מגוונת יותר, בעיקר בגלל הגידול באוכלוסייה ההיספנית. הערכות מפקד האוכלוסין האחרונות מראות כי אנשים ממוצא היספני מייצגים כ-15% מהבומרים הצעירים ביותר, לעומת 8% מהמבוגרים ביותר. ממחקרים עלה כי להיספנים ולשחורים סבירות הרבה פחות גבוהה לקבל גישה לתוכניות פרישה בעבודתם, בהשוואה לאוכלוסייה הלבנה שאינה היספנית. בנוסף, שכר נמוך אינו מעודד חיסכון; מהגרים היספנים רבים גם שולחים חסכונות למשפחה בארצם.
חוקרים באותה מכללה מצאו גם נתק גובר בין עבודה לבין צבירת עושר. הבומרים הצעירים יותר התרחקו מפנסיות שהבטיחו הכנסה בפרישה. וזאת בתקופה שבה תוכניות (k)401 הטילו את האחריות לקבלת החלטות השקעה פרואקטיביות ומושכלות על החוסכים, אמר ג'ון מהמכון למדיניות ציבורית של AARP.
חלק מן המומחים וכמה מקורות של נתונים אינם מבחינים בחלוקה ברורה בין קבוצות הבומרים. כמו כן, העליות בשווקים סייעו לבומרים צעירים בעלי חשבונות השקעות, אמר לואל ריקטס, מדען נתונים בפד של סנט לואיס.
הסקר של הפד הראה כי הבומים הצעירים עם (k)401 ועם תוכניות חשבון פרישה אישיות ב-2022 היו בעלי נכסים רבים יותר מאשר בומרים מבוגרים יותר כשהיו באותו הגיל. החציון של הבומרים הצעירים היה 189 אלף דולר, ואילו החציון של הבומרים המבוגרים, תשע שנים קודם לכן, ובהתאמה לאינפלציה, היה קצת פחות מ-143 אלף דולר. הסקר אינו מביא בחשבון את שווי הפנסיה והביטוח הלאומי.
אבל הבומרים הצעירים הרבים שאינם מחזיקים בחשבונות כאלה ניצבים בפני עתיד קודר יותר, אמר ריקטס, והוסיף, "משמעות הדבר היא ירידה ברמת החיים בשלב מאוחר יותר".
בלי ביטוח לאומי, רבים היו מתמודדים עם עוני
ברברה טרלו, בת 62, איבדה את עבודתה בחברת תוכנה במהלך המיתון של 2007-2009. היא הצליחה למצוא משרה אחרת, שהיא עדיין מחזיקה בה, בעבודת שיווק עבור חברת תוכנה אחרת, אבל בערך במחצית מן המשכורת הקודמת שלה. היא עדיין מרוויחה כ-45 אלף דולר בשנה כשהיא עובדת מביתה בפלהאם, ניו המפשייר. לדבריה, היא לא הצליחה לחסוך לפרישתה מאז, בשל אירוע חיים משמעותי אחר: בעלה טום עבר פציעת מוח טראומטית כשנה לאחר שעברה לעבוד בשכר נמוך יותר.
בני הזוג איבדו את משכורתו הגבוהה יותר של טום, ונאלצו לעבור דירה כדי שתתאים לכיסא הגלגלים שלו. ברברה טרלו משלמת את המשכנתא ואת הוצאות משק הבית אחרות מן המשכורת שלה ומקצבאות הנכות הצנועות הקשורות לתאונה של טום, והיא גם מטפלת בו. היא גם הוציאה כסף מחסכונות הפנסיה שלהם - יש להם כ-250 אלף עד 300 אלף דולר - כדי לסייע בכיסוי העלויות.
כיום, כשהיא חיה בקהילה של בני 55 ומעלה המלאה בפנסיונרים, היא מתקשה לדמיין את עצמה עוזבת את העבודה. "פשוט השלמתי עם העובדה שאני יכולה לעשות את זה כל עוד אני יכולה לעשות את זה, וכשלא אוכל יותר, אחצה את הגשר הזה כשאגיע לשם", אמרה טרלו.
הזמן הזה עלול להגיע מוקדם מכפי שהבומרים מקווים. מחקר שערך לאחרונה מכון המחקר הלא מפלגתי להטבות עובדים (EBRI - Employee Benefit Research Institute) מצא שאנשים נוטים להיות אופטימיים מדי בנוגע למשך הזמן שבו יוכלו להחזיק בעבודה. בעיות רפואיות אישיות, צורכי הבריאות של בני זוג ופיטורים הם כולם סיכונים פוטנציאליים, אמר קרייג קופלנד, מנהל מחקר יתרונות העושר של EBRI.
ביטוח לאומי יכול לספק רשת ביטחון כלכלית עבור אמריקאים מבוגרים רבים שבלעדיו היו עלולים להתמודד עם עוני, אמר הכלכלן ג'ון סבלהאוס, עמית אורח במרכז למדיניות מס Urban-Brookings. ההטבות מחושבות באופן פרוגרסיבי, כלומר חלקם של הרווחים לפני פרישה, שההטבות מחליפות אותם, גבוה יותר באופן יחסי עבור אלה שהשתכרו פחות כאשר עבדו.
מי שפורש השנה בגיל פרישה מלא, עם הכנסה שנתית ממוצעת של כ-28,550 דולר, יקבל הטבות שנתיות השווות ל-57%, בעוד שמי שהרוויח קצת יותר מ-100 אלף דולר יקבל 35%, על פי המוסד לביטוח לאומי.
לקית' סיוול, בן 60, אין חסכונות לפנסיה והוא שוכר את הדירה שבה הוא מתגורר ליד בולטימור, שאותה הוא חולק עם חברתו ובתו המתבגרת. הוא מכניס כ-2,500 דולר בחודש מעבודה אדמיניסטרטיבית זמנית ומתשלומי נכות של ביטוח לאומי' הנובעים מפציעת גב שסבל ממנה בעקבות עבודה בבנייה ובעבודות כפיים אחרות. תשלומי הנכות מומרים בסופו של דבר לקצבאות ביטוח לאומי רגילות.
כמו בומרים צעירים אחרים, סיוול אומר שאין לו כוונה לפרוש, משום שהוא אינו רוצה שארבעת ילדיו יצטרכו לתמוך בו כלכלית לעולם. "תמיד הרגשתי שאני זה שאצטרך להיות המפרנס, מעולם לא חשבתי על השנים, בהמשך הדרך, שבהן הם יצטרכו לעשות זאת בשבילי", אמר.
החרפה בבעיות הגב השביתה את סיוול לאחרונה, והוא ייאלץ לעבור ניתוח. הוא אמר שהוא מקווה להצטרף שוב לכוח העבודה לאחר שיתאושש.


גלובס