אורי זמיר

"ההבדל בין יזם לאופורטיוניסט הוא שאופורטיוניסט מחכה להזדמנות, יזם יוצר הזדמנויות חדשות"טובה בטה - כלכלן אינדונזי כמעט שום פרט בביוגרפיה של שי אגסי מתקשה להיכלל תחת הקטגוריה של סטנדרטי. אם זה נעוריו בארגנטינה, פציעתו הקשה שהובילה גם לשחרורו מצה"ל והתנדבותו לאחר סיום התואר בטכניון לשירות חוזר.אגאסי שנכנס ב 2006 כממלא מקום בהנהלת SAP העולמית והיה לחבר הדירקטוריון הראשון שאינו גרמני, החל לגלות לקראת סוף אותה שנה גם עניין בתחום הרכב החשמלי ובחן אפשרות להטמעת שיפורים טכנולוגיים מוכחים בסוללות של מחשבים ניידים בכלי רכב.לאחר נדודים קצרים, שכללו גם מסע יחסי ציבור אינטנסיבי בו קידם את חזונו, הודיע כעבור כשנה יחד עם עידן עופר על הקמת מיזם "בטר-פלייס" ביסודו עומדת חזון "מכונית החשמלית לכל פועל". באותה שנה ממונה גם אגאסי למנכ"ל החברה וחלומו השאפתני קורם במהירות עור וגידים. את שנת 2009 ניתן כפי הנראה לסמן כשנת השיא בפופולאריות של אגסי, בה רשם לזכותו כמה תארי כבוד מעניינים כגון הופעה ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר על הכלכלה הגלובאלית של רשת CNN ואף כניסה לרשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של מגזין TIME.רעיונותיו של אגאסי, התשוקה בה הוביל אותם כמו גם הכריזמה שעזרה לו לקדמם, החזיקו שלוש שנים נוספות במהלכן הצליח כידוע להעביר את רעיון המכונית החשמלית ומודל הטעינה החדש, משולחן השרטוטים אל הכביש. אבל אז, במהלך אוקטובר 2012, פקעה סבלנותם של פטרוניו של אגאסי בחברה לישראל והוא נאלץ כידוע לארוז את חפציו, מותיר מאחור שנים של עבודה קשה ביום, חלומות בלילה והררים של מזומן שהתאדו.פרדתו של אגאסי מהחלום הותירה אחריו שובל ארוך של פרשנויות, ביקורות וכמות לא מבוטלת של כביסה מלוכלכת שבמרכזה עומדת כיום עוד השאלה האם אגאסי היה חולם בהקיץ שהוליך את בעלי המאה שולל, או אולי פשוט רק הקדים מעט את זמנו?ברור כשמשמהמקום בו הסתיימה הפסקה הקודמת ניתן לצאת לויכוח לוהט אודות המודל העסקי של החברה, תלותה בתחנות הטעינה, השותפים בתעשיית הרכב אותם בחרה או חוסר בשלותו הטכנולוגי של המיזם. אך יחד עם זאת עובדה אחת בלתי ניתנת לערעור: תעשיית הרכב החשמלי לפני ואחרי אגאסי איננה אותה תעשייה. חזונו, אך לא פחות מכך גם מרצו הבלתי נדלה, הציתו בערה המעסיקה כיום מדענים, דירקטורים בתעשיית הרכב ואין שלל מיזמים אחרים שהרימו את הכפפה והמתיימרים כיום להוכיח שגם אם שי כשל במבחן הישימות, בכיוון הוא לא טעה.אחת מהן למשל היא קבוצת 'מהינדרה' ההודית המתעדת להכיר לשוק הרכב במרץ הקרוב את E20, המכונית הראשונה בעולם המונעת חלקית בכוח חשמלי והמסוגלת גם להמיר במקביל אנרגיה סולארית. תחנת טעינה סולארית על פי הפרסומים מטרתה המוצהרת של הE20, בעלת ארבע המושבים, להוות דגם פורץ דרך בתחום הרכב, המשלבת : נוחות, חוכמה, חיסכון בעלויות וידידותיות לסביבה. טווח הסוללה שלה, המספק טעינה לחציית כמאה קילומטרים, איננו מרשים במיוחד בהשוואה למכוניות החשמליות האמריקאיות, למשל. אך שילובה האמור עם תחנות טעינה סולאריות, המסוגלות להטעין ישירות את סוללות הליתיום שלה, הן שאמורות לספק לה את פריצת הדרך החדשנית שהופכת אותה לירוקה יותר וממזערת בתוך כך עוד יותר את תלותה בדלקי המאובנים ובחיבור פיזי למקורות מתח מסורתיים. בנוסף מסוגלת המכונית להיטען גם באמצעים קונבציונליים יותר כגון שקעים בבית או במשרד העומדים בעומס של 15 אמפר. מכונית ה-E20 תיבנה בשלב הראשון במפעל בבנגלור, המסוגל לייצר כיום עד 30 אלף מכוניות בשנה, כאשר בשלב השני תיבחן החברה לאור הביקושים את הרחבת היצור לאתרים נוספים שברשותה.על פניו לא מדובר במהפכה של ממש או קפיצת דרך משמעותית מבחינת צרכן הקצה. מה שכן זוהי הוכחה נוספת לעוד נדבך בשורה שלה שיפורים ושינויים במודל המוכיחים שוב כי חזון המכונית החשמלית חי, מתעדכן ובועט. בחזרה לעתידכל מי שזכה אי פעם להיתקל פנים אל פנים באישיותו יוצאת הדופן של שי אגאסי חוזר עם אמירות דומות המשבחות מחד את הכריזמה יוצאת הדופן של האדם. אך המסתייגות גם באותה נשימה מהסכנות הכרוכות גם בשכנוע עצמי מוגזם.האם לפנינו מקרה בסופו של יום של אדם שחטא בחטא הנפוץ של התאהבות ברעיון של עצמו ? או האם דברי הימים דווקא עתידים ללמד אותנו כי היה הוא חלוץ אמיץ בעל יכולת ניבוי נדירה. גם מכונית ה'דלוריאן' הזכורה לטובה מהסרט פעלה על חשמל כך או כך, כפי שמוכיח גם הפרויקט החדש הנידון של המכונית ההודית, יש לאגאסי שלנו חלק בלתי מעורער בכך שקטר המכונית החשמלית שועט כיום קדימה ברחבי הגלובוס במלוא הקיטור.על כן, אסכם בנימה אישית ואומר, שכולי תקווה שאגסי לא אמר את המילה האחרונה בתחום היזמות בכלל ובחזון "המכונית החשמלית לכל פועל" בפרט.