עופר נקש

עיקר תפיסת המציאות בנו תלויה מאוד עד כמה נכיר ונבין את המערכת האגואיסטית, על כל השלכותיה. תמונת המצב הנוכחית כרגע מלמדת שאנחנו חצויים, הרי הפעולות מתרחשות מתוך הרצון האגואיסטי, ובכל זאת יש גם ניצוצות אלטרואיסטיים, אבל השאלה היא, מאין זה נובע? באגואיזם שלנו טמונים הרבה יסודות להתנהגות אלטרואיסטית, עזרה לזולת ודאגה לטובת הכלל. אבל חייב להבין שאין לזה קשר ישיר לתיקון האמיתי של האדם.


כל התכונות הטובות וכללי ההתנהגות החברתיים בעולם שלנו נובעים מתוך האגואיזם, מתוך הרצון הראשוני שלנו, שאלו בעצם הכלים היחידים שיש לנו כרגע. לכן זה גם לא מפריע לאדם לדאוג לכולם ולהיות אהוב על כולם, ועדיין לפעול מתוך האהבה העצמית מתוך הטבע שמנהל אותנו, דרגות ההתפתחות ברמת החי, פסיכולוגיות. אחרי ככלות הכל לא אני זה ששולט על התכונות שלי, אלא להיפך, התכונות שלי שולטות עלי.


נקודת התפנית מתחוללת בנו כאשר מתעורר דחף פנימי אשר מעורר את האדם להתחיל לשאול על מהות חייו, ואז אנחנו למעשה מתחילים לנוע בהתפתחות רגשית קוטבית בתוכנו, הטבע מצד אחד, והרצון להתעלות מעליו מצד שני, הרצון לשלוט בחיי ולא להיות נמשך בזרמי החיים. וכאן אנחנו נתקלים בדינמקה מאוד מיוחדת, הבריאה הטבעית שבנו היא כוח האגו, ואנחנו מצד שני מתחילים לשאול על השורש שלנו, שהוא השפעה, ואיך מגשרים על הקוטביות?


האדם מתפתח רק כדי להגיע למצב שבו הוא יהיה קיים בפני עצמו, מבלי לציית לטבע בצורה עיוורת. וזה לא פשוט איך אפשר לצאת נגד הטבע שבנו, איך בכלל אנחנו יכולים לנוהג אחרת ממה שפועל בנו. וכאן בא לידי ביטוי אחד המנגנונים היפים, פשוטים ומופלאים של אותו טבע כולל, מה שנקרא סביבה. מפנישהסביבה היא האפשרות היחידה שלי, קנה המידה שלי, שביחס אליו אני יכול להעריך את עצמי. אם עד היום קבעתי את כל היוצרות לפי מה שהן עוברות בי, אז עכשיו אני משנה יחס, תפיסה, התחשבות, כלפי המערכת הכללית, הזולת.


קיימים כאן שלושה מרכיבים, אני, זולת, תכונת ההשפעה, כך אנחנו צריכים לחלק את כל הבריאה. גישה כזאת ממקדת אותי בצורה מדויקת אל המטרה, למימוש תכלית חיי. ביחסים ההדדיים עם הסביבה, בניסיונות להתחבר עם הזולת, אני מגלה את מה שמתחולל בתוכי ולא במישהו אחר, אני מתחיל לגלות בהדרגה כיצד פועלת המערכת האגואיסטית וכיצד עליי להשתמש עימה נכון.האיזון הנדרש מחייב אותנו להשתמש עם האגו ודווקא על פניו לרקום את מערכת ההתקשרות ההדדית, ומתוך יחסי הגומלין בניהם אנחנו מקרבים לעצמנו את תפיסת המציאות הרגשית שלנו בתוך המערכת הכללית.