ולרי.ס.

בשנה שעברה נראה שמדינת ישראל הופכת למעצמת גז, אולם שינויים דרמטיים בשוק הגז העולמי ישאיר כנראה את מרבית הגז שנמצא פה עמוק באדמה, ללא תלות בהחלטות של דויד גילה.

עד לפני כשנה שוק הגז מעולם לא נראה ורוד יותר עבור תאגידי הגז שפעלו בישראל. בסוף יוני 2014 היו תאגידי הגז בישראל במצב פנטסטי עם שוק ישראלי גדול ו'שבוי' ואפשרויות ייצוא שנראו בלתי מוגבלות. החל מיצוא גז נוזלי מסוג LNG לאירופה ולמזרח אסיה ועד ייצוא גז בצינורות למצרים ולמדינות השכנות.

השוק הישראלי גדול מספיק ואיפשר קבלת הלוואות מהבנקים שכיסו את כל הוצאות הפיתוח של 'תמר'. פיתוח שדה הגז הגדול יותר 'לוויתן' כבר תלוי באפשרות למכור את הגז לשוק יציב, לתקופה ארוכה ובמחיר סביר. האפשרויות לייצוא גז נוזלי למזרח אסיה הביאו את חברת הענק האוסטרלית וודסייד לחתום על הסכם כוונות להשקעה ושותפות בלוויתן. בנוסף לכך, אפשרויות ייצוא הגז מלוויתן למדינות השכנות, כמו בצינור לטורקיה או מכירת גז למצרים, כל אלו היו הבסיס לתחושת ההצלחה של תאגידי הגז.

אלא שמאז התמונה השתנתה ואפשרויות הייצוא הגדולות נגוזו כמעט לחלוטין.
באמצע שנת 2014 מחירי הנפט והגז קרסו ביותר מ- 50% עקב ירידה בביקוש, בעיקר ממזרח אסיה, ומעלייה בתפוקת הנפט והגז מפצלים בארה"ב. כמו כן הוקמו בתקופה זו שדות גז ענקיים ומתקני הנזלה חדשים שנכנסו לפעילות, או שיכנסו לעתיד בקרוב.

לגבי השכנה ירדן, היא לא צריכה הרבה גז והבעיה בחזית המצרית נוגעת למזכר כוונות שנחתם ביוני 2014 בין שותפות לוויתן לבריטיש גז. מדובר בעסקת ענק, שבמסגרתה אמור לוויתן לייצא כשישית מעתודות הגז במאגר. העסקה הזו אמורה לאפשר את פיתוח שדה לוויתן, אלא שהרכישה של בריטיש גז ע"י ענקית האנרגיה 'של' באפריל האחרון, מעמידה בספק את השותפות של לוויתן ובריטיש גז, כך על פי ד"ר עמית מור מנכ"ל חברת אקו-אנרג'י.

היחסים המעורערים בין ישראל וטורקיה והסכסוך הלא פתור בין קפריסין וטורקיה, מונע הקמת נתיבי יצוא אל טורקיה או דרכה לאירופה. מצד שני, גם הנחת צינור מלוויתן לאירופה דרך יוון אינה אפשרית מבחינה טכנית או כלכלית. בנוסף, אין כל הצעה סבירה למכירת LNG שתצדיק את ההשקעות הענקיות הנדרשות להקמת תשתית ראויה בעוד שהמחירים צנחו.

יתרה מכך, תחרות עם רוסיה על השוק האירופי לא תהיה קלה או פשוטה. רוסיה מוכנה להוריד את מחיר הגז משיקולי תחרות וגם משיקולים פוליטיים. לדוגמה, מוסקבה הפחיתה את מחיר הגז ללקוחות בתורכיה בכ -6 אחוזים החל מה-1 לינואר, ולדברי אלכסנדר נובק, שר האנרגיה של רוסיה, ההנחה יכולה להגיע עד ל -15 אחוזים, בכפוף למשא ומתן.

צינור הגז המתוכנן רוסיה-טורקיה-דרום אירופה

במצב הנוכחי נראה שיהיה קשה מאוד למצוא לקוחות שיהיו מוכנים לחתום על הסכמים לרכישת גז טבעי בהיקף ניכר לתקופה ארוכה ובמחיר טוב וגם להתחרות בגז הרוסי שמסופק בצינורות לאירופה. לכן שדה הגז לוויתן לא יפותח, ככל הנראה, בשנים הקרובות ללא תלות בהחלטות משרד האוצר והרגולטורים.

במצב רגיל, אפשר היה לטעון שאין כל בעיה שהגז בלוויתן ישאר במעבה האדמה לעתיד, אלא שמשק הגז בישראל אינו 'במצב רגיל'. כיום יותר מ- 50% מהחשמל בישראל מופק מגז טבעי, רוב מפעלי התעשייה הגדולים תלויים בגז טבעי ולכן אמינות אספקת הגז הינה בעלת חשיבות אסטרטגית. ישראל חייבת להקטין סיכונים אלו ולהבטיח אספקת גז אמינה. אספקת הגז הטבעי לישראל מגיעה משדה גז אחד, במערכת צינורות אחת ומאסדת הפקה אחת. במצב כזה כל תקלה, טכנית או אחרת, תשבש את אספקת הגז ולדבר יהיו השלכות קשות על המשק הישראלי. לכן צריך לפתח את שדה לוויתן במהירות האפשרית.

למרות האמור לעיל בדבר אי הכדאיות של ייצוא גז מישראל, אפשר יהיה לפתח את שדה לוויתן אם המדינה תקח על עצמה חלק מההוצאות. מודל זה, בו המדינה משתתפת במימון פיתוח השדה בתמורה לחלק מהרווחים ממנו, נהוג בהולנד באמצעות החברה הממשלתית EBN ובנורבגיה באמצעות התאגיד SDFI. זה יהיה צעד נכון משיקולים של בטיחות אנרגטית, מתוך תפיסה שהמדינה חייבת לנהל ולפקח על הפעילות בתחום זה ומראיית הגז הטבעי כמשאב שכל אזרחי המדינה צריכים להנות ממנו למשך שנים ארוכות.

אפשרות נוספת לאבטחת אספקת הגז לישראל היא חיבורה של ישראל לשדה אפרודיטה בקפריסין. אם אכן יחתם הסכם לייצוא גז מאתר הקידוח אפרודיטה למצרים, והשדה יפותח, אזי יש מקום לשקול השקעה של הממשלה בצינור שיחבר את אפרודיטה לישראל. הכסף לכך נמצא ב'קרן הגז' של בנק ישראל ומקורו ברכישות המט"ח של הבנק, בהיקף של כרבע מיליארד דולר לחודש, במסגרת התכנית לקיזוז השפעתה של הפקת הגז הטבעי על שער החליפין.

כך או כך פיתוח שדה הנפט בלוויתן יעצר כנראה לשנים ארוכות בשל אי כדאיות. לכן כרגע נראה שכל החלופות תלויות בהחלטות הממשלה החדשה, שיאפשרו את פיתוחו ואילו רק למען קיום ביטחון אנרגטי לישראל.

הכלכלה האמיתית.