עידן21

מכל האלמנטים המשפיעים על האמת הכלכלית, הענק הרדום מביניהם היא הדמוגרפיה. בשנים הבאות אתם הולכים לשמוע יותר ויותר על הבעיה הזו, כאשר הפתרון שלה יעבור כנראה קודם כל דרך הכיס שלכם.

תמונה: Marcel Oosterwijk

את הדמוגרפיה ניתן לדמות לנהר החוצב את דרכו בין סלעי המציאות באיטיות, אך בהתמדה שלא ניתן לעצרה. הדמוגרפיה היא הרקע האולטימטיבי, כאשר אזכורה במדיה כה נדיר שמי שלא ממש סקרן ומתעניין, יכול לבלות את כל חייו כסוחר- משקיע מבלי להיתקל במושג, והשפעותיו. כאן, הזדמנות לשנות מצב זה, ולו בצורה המצומצמת שמאפשרת במה צנועה זו. תחילה תמונה השווה, כרגיל, אלף מילים:

הבה נבחן יחד כמה נקודות לציון מן התצוגה של התהליכים הדמוגרפיים בארה"ב:היחס (בכחול) הטוב ביותר בין קבוצת הגיל המבוגרת הפורשת (אדום) לזו של המממנת הצעירה יותר (ירוק) קרה מזמן, דהיינו סביב 2007. מאז, אותו יחס הולך ונמוג בקצב די מהיר כאשר השנה שבה אנו נמצאים, אמורה להיות באמצע הדרך.העקומה של הפורשים, או לפחות של אלו שתורמים הרבה פחות לכלכלה, הולכת ומקצינה עם הזמן כאשר נתוני הממשל מנבאים הגעה לסביבות רבע עד שליש מן האוכלוסיה בקצה הגרף: 2060. 2025 היא השנה שבה המצב ייכנס למעין מישור של רוגע יחסי אבל עד אז תתרחש אותה התפתחות שלילית שחייבת לתת את אותותיה בסביבה החברתית-כלכלית.אין הרבה חידוש מהותי במידע האומר שדור ה-בייבי בום נכנס למצב של תלות, ושהיקפי העניין הזה יוחרפו עם הזמן. ההפתעה נמצאת בחלק השני של המשוואה: הציפיה הכללית של קובעי המדיניות במדינות המפותחות היתה של צמיחה עקבית ואף משתפרת. גם באוכלוסיות עצמן תמיד קיוו, ולדעתי הולעטו בקונספט שהדור הבא יחיה תמיד טוב יותר מן הדור הקודם. לכך גורמים רבים אבל העיקרי שבהם היא השילוב הנוכחי של הגלובליזציה והמחשוב שיצרו את התחושה של שגשוג מתרחב. מה שקורה בפועל, כמובן, שונה. משבר 2008 ביחד עם כל ה"יעילות" המושגת על ידי אותם גורמי חידוש, יצרו סביבה שבה גם כמות המועסקים, וגם ההכנסה הפנוייה, צומצמו פלאים באותן מדינות מפותחות.יש לזכור שאפקט הההזדקנות היחסי הוא הגדול ביותר בדיוק בעולם המפותח לעומת העולם המתפתח הצעיר יחסית. תמונת המצב האמריקאית מייצגת, ואף מובילה כאן. השפעתה על שאר העולם, דרך צינור השווקים הפיננסיים, היא מכרעת.למעשה, באירופה וביפן המצב חמור יותר עקב ילודה נמוכה בהרבה, וכך הקו הירוק שלהם נוטה לירידות חדות יותר וגורם ליחס קשה ומעיק הרבה יותר. ככל שהזמן יעבור, כך נשמע על יותר ויותר של הצורך "לטפל" בבעייה שהגרף מציג. ומי ישלם את המחיר? אין מנוס מלחשוב שההבטחות שניתנו לנו בעבר יהיו הקורבן המובהק לאותו תהליך היסטורי.משה שלום הוא ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל
הכלכלה האמיתית