ישראל זיו

חסמב"ה, חסמב"ה, חסמב"ה: לקראת הכרעות תקציביות גורליות, יש לפתוח את דיוני התקציב לציבור ולמומחים מטעמו.

מן העיתונות:
http://www.themarker.com/markets/1.1727615

תגובתי:
תקציב 2013, הוא חבית אבק שריפה, אפילו יותר מכרגיל.
בגלל המשבר באירופה והאטה בקצב הצמיחה בישראל, נוצר פיגור גדול בהכנסות המדינה ממסים.
מנגד, הוצאות הממשלה גדלו, בעיקר בעקבות המלצות וועדת טרכטנברג וגידול בהוצאות הביטחון.
כך נפער פער גדל והולך בין הוצאות המדינה להכנסותיה והגירעון התקציבי, צפוי להיות גבוה ממה שתוכנן ולהסתכם בכ- 3% תוצר. למזלנו, זה לא גבוה בסטנדרטים של אירופה, או אפילו ארה"ב, אבל עדיין – חשוב למדינה לשמור על אחריות תקציבית ולאזן בין הוצאות להכנסות, ממש כמו שלנו זה חשוב בתקציב המשפחתי. כדי לא להגיע להכרעות אודות משטר צנע, נוסח יוון ומדינות ה- PIIGS, חיוני שנקדים את המאוחר ונשמור על אחריות תקציבית, גירעון שאינו גבוה מ-3%-3.5% ונימנע מלהגדיל את יחס חוב תוצר.
אבל הפעם אני מבקש להתייחס לא לתקציב המדינה כשלעצמו, אלא לדיוני התקציב והתהליך שהוא עובר מחדרי חדרים באוצר ועד לספר החוקים.
בישראל של 2012, על רקע המחאה החברתית והחקיקה החברתית שעברה כשאומץ דו"ח טרכטנברג מחד גיסא ולאור הגירעון הגדל בתקציב המדינה והצורך להיערך להאטה בפעילות הכלכלית במשק ב-2013 מאידך גיסא, תהליך גיבושו של התקציב חשוב לא פחות מאשר על התוצאה הסופית.
הליך עיצובו, חישובו ואישורו של תקציב המדינה יכול להיות קרש קפיצה לתקציב שיבטא את סדר העדיפויות החברתי-כלכלי, את האיזון הנדרש בין האילוצים הרבים לבין האתגרים שבפנינו והכי חשוב, את ההסכמה הרחבה והמכנה המשותף הרחב ביותר.
ברור שתהיינה מחלוקות וברור שאין מספיק לחלק לכולם, אולם כל החלטה תקציבית שתתקבל סביב השולחן העגול, מתוך הקשבה, התחשבות ודאגה זה לזה, תזכה ללגיטמיות ויהיה לה גם תוקף מוסרי.
גם לממשלה ולפוליטיקאים כדאי "לפתוח" את דיוני התקציב לביקורת מקצועית וציבורית. ראו כמה ערך מוסף קיבלנו כולנו מאופיים הפתוח של דיוני וועדת טרכטנברג. האג'נדה החברתית והכלכלית התבהרה, רעיונות מצויינים נידונו ונשקלו והתוצר הסופי אומץ בחום על ידי הממשלה, הכנסת והרוב המכריע של הציבור. צוותי מומחים עצמאיים, כמו צוות ספיבק-יונה, גיבשו הצעות ורעיונות שחייבו לכל הפחות דיון והתייחסות מצד נערי האוצר והממשלה. מיעוטם התקבלו, אבל בכל זאת עמדות הובהרו, ייעדים הוצבו והלגיטימציה של התוצר הסופי גדלה משמעותית.
לצערנו, לקחי המחאה טרם חילחלו, לעת עתה, למסדרונות משרד האוצר. דיוני התקציב היו ונותרו מנותקים מהציבור וגם מהאג'נדה החברתית החדשה ומאופנת השולחנות העגולים שהתפשטה ויצרה צורת הידברות חדשה בישראל.
במקום לגבש תקציב שיבטא את סדר העדיפויות הלאומי בכל התחומים, ממשיכים בתהליך אינקרמנטלי-מצטבר, על בסיס שינויים מתקציב השנה הקודמת. עיקר הויכוחים מתרחשים בחדרי חדרים בין השרים לסיירת מטכ"ל של אגף התקציבים במשרד האוצר. מחלוקות עיקריות יוצפו לשר האוצר ולראש הממשלה. נוסיף למתכון מקח וממכר פוליטי וגם מס שפתיים שישולם לדרישות חברתיות בעלי פרופיל גבוה והנה – הסלט התקציבי מוכן לדיוני התקציב בכנסת.
אם צלחתם בהצלחה את קריאתו של ספר התקציב, שעוביו כפול משל מדריך דפי זהב, תגלו שבמקביל לאישור התקציב, יועבר גם "חוק ההסדרים", שהוא במובנים רבים הליך "עוקף תקציב" המוקדש כולו למקח וממכר פוליטי, עם אפס שקיפות. כפי שהחוק מיושם היום, החוק גורם לעיוות התקציב ומאפשר חלוקה אינטרסנטית של כספי המדינה, בהליך לא שקוף שפוגם באמון הציבור כלפי מוסדות השלטון. אסור לתת למצב הזה להימשך. במיוחד לא על רקע ההכרעות הקשות שנצטרך לקבל בתקציב 2013. איפה הם הקולות הקוראים להכנסת סטנדרטים של שקיפות ומינהל תקין לאופן היישום של חוק ההסדרים?
שורה תחתונה – יש חשיבות לתהליך קביעת התקציב, לא פחות מאשר לתוצאה הסופית ושניהם מספקים הזדמנות להידברות, להקשבה ולביסוסו של מכנה משותף שיאחד את אזרחי ישראל.
אם טרכטנברג יכל, גם שטייניץ ונתניהו יכולים.
ניפגש סביב השולחן העגול.