אורי זמיר

אי-שם בתחילת השנה ציינו ב-S&P כי מכול מדינות הBRIC הודו הנה מדינה הנמצאת בעמדה הטובה ביותר להתמודדות עם זעזועים בכלכלת העולם. כיום, מרחק שישה חודשים בלבד קדימה, נדמה שתחזית מפרגנת זו איננה עומדת במבחן המציאות. תחושה עגמומית זו באה לאחרונה לידי ביטוי גם במספרים היבשים, עת רשמה הודו צימוח בתל"ג אשר נחלש ברבעון הראשון לכדי 5.3 אחוזים בלבד. בניגוד לדאגה המקבילה מכלכלתה של סין, לא רק נתוני היצור מדירים שינה מעיניי הכלכלנים, אלה גם חוסר הרצון/יכולת של הדרג הפוליטי ליישם רפורמות נדרשות כמו גם להילחם כנדרש בנגע השחיתות.
סוכנות S&P, המכינה את עצמה כבר כפי הנראה לוועדת החקירה, פרסמה השבוע ניר עמדה חדש, העומד בסתירה מוחלטת לזה שפרסמה בתחילת השנה, וכותרתו: "האם הודו תהיה המדינה הראשונה מקרב הBRIC לפול?" גשם גשם בוא... אם לא די להודים בצרות מעשי ידי אדם גם עונת המונסונים איחרה השנה להגיע בארבע ימים. ארבעה ימים מתוחים, ארוכים ומלאי חרדה. לבסוף, בחמישי ביוני, נשמעה ברחבי הודו אנחת רווחה מטאמיל נאדו שבדרום ועד קשמיר, עת הודיעה המחלקה המטאורולוגית שם את ההודעה שכולם חיכו לה : עונת המונסונים כבר פה.

למרות הגשם, אין להודו הרבה סיבות טובות לחייך לאחרונה

על מנת להבין את חשיבותה של עונה זו למדינה חשוב להבין תחילה שכשמונים אחוזים מהגשמים בהודו נופלים בעונה קצרה זו. זהו ביג-דיל במיוחד לאור העובדה שסקטור החקלאות ההודי מהווה כ-15% מהכלכלה כולה וכשני שלישים מסך שוק התעסוקה המקומי. הוסיפו לכך את מערכות ההשקיה (המאוד בסיסיות ברובן) ואת התלות בגידולי בעל ותקבלו את הספקטרום כולו. אפילו מחיר הזהב העולמי תלוי בעונת המונסונים,זאת כיוון שכמחצית מרוכשי הזהב ביבשת ההודית הנם חקלאים לפרנסתם.
Greenwash בתוך כל הכאוס הכלכלי והמטאורולוגי הזה יכולה הודו אם לא לחייך אז לפחות לטפוח לעצמה בחוזקה על השכם. 190 מדינות, בתוכן סין, הסכימו בשבוע שעבר לכלול את הצעתה של הודו ליצור "חומת אש" בין מחויבויותיהן הסביבתיות של המדינות המתפתחות לאלה של המדינות המפותחות כמפתח לצמיחה גלובאלית יציבה.

הודו הביעה בפומבי את אכזבתה מהרצון הפוליטי החלש, כהגדרתה, של המדינות המפותחות לספק למדינות המתפתחות נתוני פתיחה משופרים (שבבסיסם זמן הסתגלות והטמעה ארוך יותר של הגבלות ירוקות) לצורך השגת היעדים של כלכלה ירוקה. בנוסף, מיהרה הודו גם להזהיר כי אילולי תתקיים הפרדה חותכת בין יעדי המדינות, תהפוכנה ההסכמות שיושגו ל"טיח-ירוק".
גרינווש (Greenwash) או 'טיוח ירוק' הוא כינוי שתבעו פעילי סביבה ומבקרים אחרים על מנת לתאר פעילות של מתן תדמית ציבורית חיובית להתנהלות הנתפסת כבלתי סביבתית. 'גרינווש' מתאר היטב מס שפתיים ירוק או טכניקה זולה של יחסי ציבור ושיווק שמטרתם קידום של מהלכים בלתי ירוקים בעליל.
שימוש נוסף שעשתה הודו בוועידה במונח 'גרינווש' הייתה כשדחתה בכעס את כוונתן של כמה מדינות מתפתחות לבצע מהלכים חד-צדדים שביסודן הרמת חסמים מסחריים (מכסים) במסווה של כלכלה ירוקה.

עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו - מנואן סינג בשיאו

צקצוק השפתיים ההודי, שלשם שינוי תובל גם בלא מעט ארס (המאפיין בדרך כלל דווקא את הרטוריקה הסינית), לא חסך שיבתם של האמריקנים והאירופיים אשר באו לוועדיה ובאמתחתן כמה הצעות צבועות ב"ירוק" שכאלה לסדר.
"אנו מסתכלים קדימה בציפייה ליישם תהליכים ולהציב מטרות בונות שיהיו ישימים לא רק למדינות המפותחות אלה גם לאלה המתפתחות." ציינה בוועדיה ג'נאטי נתאראג'אן, שרת היערות והסביבה ההודית, "עלינו לעמיד תהליכים אלה על שלושה יסודות מרכזיים: צמיחה ברת-קיימא, כבוד הדדי ומעורבות כוללת של כל הצדדים ללא צעדי כפיה" ניצחון פירוס בעוד גישתה הצדקנית משהו של הודו מכילה יסודות בלתי ניתנים לערעור של צדק היסטורי, לא לגמרי בטוח שיש די זמן של חסד כדי להניח לה ולשאר המדינות המתפתחות להמשיך ולהשתולל בעשורים הקרובים בשם הצמיחה הכלכלית כפי שהיו רוצות לעשות. על מנת להמחיש את הדחיפות ממנה מנסה הודו, כמו גם שאר מקהלת המריעים החדשה שלה, להתעלם, מומלץ לעיין בדו"ח מרתק ומפחיד כאחד שהכינה המחלקה הסביבית של האו"ם לפני כשנה. דו"ח העוסק בשאלה מה השתנה בעשרים שנה האחרונות מאז נערכה בפעם הקודמת ועידת האקלים בעיר ריו. להלן תמציתו:
1. בעולם חיים כיום כ1.5 מיליארד יותר אנשים (מאשר ב1992), גידול של כ-27%.
2. מספרם של הערים בהן חיים 10 מיליון אנשים או יותר יותר מהוכפל מאז 1990. 3. מספרם של הנוסעים במטוס הוכפל גם הוא בעשרים שנה האחרונות. 4. האדם הממוצע צורך כיום כמות אוכל הגדולה בכ-20 פאונד משצרך ב-1992. 5. פליטת דו-תחמוצת הפחמן גדלה בכ-36% מכ-22 מיליארד טונות לכדי 30. 6. הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ עלתה בכ-4מעלות צלסיוס. 7. 10 השנים הכי חמות בהיסטוריה מאז 1880 נרשמו כולן אחרי שנת 1998. 8. כמות הקרח באזורים הארקטיים קטנה בכ-35% ובמקביל קטנה גם כמות היערות בכ-300 מיליון איקרים (שטח הגדול מזה של ארגנטינה למשל). 9. יצור הפלסטיק גדל מכ149 מיליון טונות ב-1992 לקצת יותר מ-265 מיליון טונות ב-2010. 10. מספר אסונות הטבע המדווחים הוכפל מכ-200 אז לכדי 400 היום. 11. יצור החשמל והחום גדל בכ-66%, מספר הגדול משמעותית מהגידול היחסי המקביל של האוכלוסייה.

מי שמשקיע - שוקע

לאלה מביניכם אשר דילגו על שיעורי ההיסטוריה נזכיר שהאמרה 'ניצחון פירוס' מיוחסת במקור לפירוס מלך אפירוס, אשר זומן בשנת 280 לפנה"ס, כדי שיסייע במלחמת השבטים כנגד האויב הרומאי. בסופו של דבר פירוס אומנם ניצח את הרומאים בקרב החשוב באפוליה, אך הניצחון עלה לו במחיר אובדן חלק נכבד מהכוחות שהביא עמו וכן כמעט כל חבריו הקרובים ומפקדיו הראשיים. ניצחון אשר נודע לימים כאחד אשר זכה לכינוי: עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו.
עוברים לנח אין זה מפתיע כלל שבתקופה בה שוברים את הראש מנהיגי המדינות המתפתחות כיצד להמשיך ולהביא אוכל לפיותיהם של המיליונים הרבים שתחת חסותם, קצת קשה להם יותר לדאוג מה יקרה אם איזה קרחון בקוטב ינמס או אם איזו שכוות אוזון (שאף אחד לא באמת רואה אותה) תעלם. כך, בזמן שהודו סין רוסיה וברזיל עוברות לנוח ונלחמות על זכותן להמשיך ולזהם בשקט, כל שנותר לנו ההדיוטות הוא לעמוד מן הצד ולהחזיק חזק. אם יהיו אלה גלי הצונאמי, גובה פני הים או החור באוזון שיצחקו אחרונים עדין לא ברור. מה שכן ברור כשמש כעת זה שבתור שתי אומות בעלות מסורת של חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך זו ההודית, כמו גם עמיתתה מסין, בחרו השתיים השבוע לאמץ את המשנה הקפיטליסטית עד לשד עצמותיהן. כי אם יש מסקנה אחת שאינה משתמעת לשתי פנים מוועידת האקלים בריו זה שבדיוק כמו את המערב לפניכן, המרדף אחר "צמיחה כלכלית ברת-קיימא"' הצליח להעביר השבוע גם את חלקו המזרחי של העולם על דעתו.