בבואנו לנתח את השבוע, הרי שניתן לציין כי שום דבר מהותי לא התרחש בימים האחרונים, ובפרט לנוכח העובדה כי התקיים מסחר חסר הן בארץ והן בארה"ב.
המעו"ף, שקודם לכן שהה סביב רמות 860, נשאר ברמה זו כמו גם שאר הפרמטרים התומכים/מתנגדים.
השבוע כמובן עמד בסימן פקיעת אופציות המעוף, כשהמסחר התנהל בהתאם לתכניות עד ליום הפקיעה עצמו. בסקירה הקודמת, ציינתי כי המדד האידיאלי הוא 845 , כשכל מדד עד לרמת 870 יחשב סביר. בתחילת השבוע נדמה היה, כי הדברים מסתדרים היטב לשחקנים עם דשדוש ששחק את האופציות, וירידה מתונה מטה. יום שלישי, יום לפני הפקיעה, המדד כבר עמד הכן בשער 846, ונדמה היה כי האופטימאלי אכן יתרחש. אז, כפי שקרה בשלושת החודשים האחרונים, התגלה שוק הנגזרים במלוא אכזריותו, לאחר שבלילה שעון ישראל הפתיעה ארה"ב עם זינוק חד במדדים מעל 3%. הדבר הוביל לפרץ קניות, חלקו בשל ארביטראז' גבוה במיוחד, בו לא יכלו השחקנים לעמוד מנגד, ולכן ברוב המקרים היה מדובר על חיתוך אמיתי ברווח. מחזור המסחר הנמוך, שעמד על כמיליארד ₪ לימד כי רבים כבר הפנימו שבתנאי השוק הנוכחיים כל דבר אפשרי, ולכן העדיפו להקדים תרופה למכה ולסגור פוזיציה.
על אף העליות הצפויות הבוקר (ראשון), קשה להעריך כי משהו מהפרמטרים השתנה ולכן הנקודה בה המדד נמצא צפויה ללמד על כיוונו. חזרה לרמת 850, הרמה המתבקשת לדעתי,תלמד על מעבר לשוק יורד וסיכום המהלך האחרון כתיקון טכני אך חצית מדד 900, מה שעד לא מזמן נחשב כדמיוני לחלוטין ילמד כי השוק חזק משמעותית מכפי שהוערך בתחילה.
מעניין משוק המניות הסטטי, היה שוק האג"ח המקומי. המתרחש בימים האחרונים הוא מעבר לתיקון טכני אלא קריסה של ממש, הן באג"ח הממשלתי והן באג"ח הקונצרני. הטריגר למהלך הוא הירידות החדות שנרשמו באג"ח ממשלת ארה"ב (בהן אעסוק בהמשך בהרחבה) אך כמובן שההתערבות של בנק ישראל נותנת אותותיה, ומובילה למצב בו המחיר המלאכותי אליו הוביל הבנק בצעדיו בחודשים האחרונים אינו משקך נאמנה את התשואות. גל ההנפקות אותו מתכנן האוצר דווקא צפוי לדעתי להעמיס על השוק ולא לעזור כפי שהתבטאו רבים, משום שהשוק מגלם מהלך זה ואף קרוב לוודאי מעבר למה שיתרחש בפועל. קונצנזוס בתי ההשקעות הוא העדפה של האפיק השקלי על הצמוד, משום שלטענתם הצמוד מגלם ציפיות אינפלציה גבוהות מידי. מבט על העקום מלמד שהציפיות לשנה הקרובה הן סביב ה 3% אינפלציה, ולכן איני סבור שיש להעדיף את השקלי אלא לכל היותר לשמור על חלוקה שוויונית בין השניים, תוך מתן עדיפות לרכישת גלילים.
האינפלציה בישראל צפויה לזנק מעבר לרף ה 3%, ומספיק שנזכור כי גם בתנאי שוק רגילים לא הצליח בנק ישראל לשמור על רף זה, כך שאני מתקשה למצוא סיבות שמה שלא צלח בסביבה כלכלית נוחה יצלח בסביבה כלכלית קשה במיוחד.
בשל כל אלה אני ממשיך להחזיק בדעה מלפני שלושה שבועות כי אין מקום להחזיק בשלב זה תלבונדים כלשהם, על אף שבחלק מהסדרות הירידה במחירים אינה מוצדקת.
במקביל להתפתחויות אלו, בהחלט ניתן להבחין במשק בהקלה במתן אשראי. ההקלה באה לידי ביטוי קודם כל במשקי הבית "הטובים", כשאין סימן טוב יותר מהעליה שצוינה השבוע עם זינוק של למעלה מ 50% במחזורי המשכנתאות בחודשים האחרונים. חשוב לציין, כי אין הדבר מלמד על שיפור בתנאים לכלל הלווים, שכן כפי שציינתי משקי הבית "הטובים" (אלו בהם מעולם לא היה פיגור ובמקביל ההכנסות ושאר הפרמטרים תקינים) הם הזוכים העיקריים מהריבת האטרקטיבית אך גם זה שינוי חיובי ביחס לנשעה בשנה האחרונה.
אם נוסיף על כך, את הנתון כי מספר הדירות החדשות שנמכרו מתחילת השנה צנח ב-9% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2008, נקבל מצב בו כל התנאים האידיאליים ביותר ללקיחת משכנתא חברו להם בפרק הזמן הנוכחי. נתון זה, שהתפרסם ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא האינדיקטור האמיתי היחיד למצב שוק הדיור, ולכן כל עבודת היחצנות של חברות הנדלן נראית תלושה משהו בבואה להתמודד עם נתונים מוחלטים. מעבר לזה, חלק גדול מהדירות נמכר בהנחה מפליגה או בהטבות אחרות, וכך למעשה מתקבלת ירידה דרמטית בהרבה מהעולה מהנתונים הרשמיים. הצניחה המדוברת היא המשכם של חמישה חודשים רצופים של ירידות במכירת הדירות החדשות, על אף ההרגשה של רבים כי שוק הדיור בארץ חסין ולא נפגע מהמשבר.
כמובן, שגם השבוע , העיניים ממשיכות להיות נשואות לשער הדולר ונדמה כי קיימת התבססות מתחת לרמת ה 4 ₪ לדולר. על פניו, איני רואה סיבות להתאוששות, לכן אני מעריך שבתקופה הקרובה נצפה בדשדוש ואף סביר יותר כי נראה ירידות. כתוצאה מכך, המגזר התעשייתי, זה שהזכרתי כבר בעבר כמוזנח ביותר, צפוי להמשיך להיפגע וכמובן שהדבר יבוא לידי ביטוי בפיטורים הולכים ומעמיקים.
היחלשות הדולר אינה נקודתית וצריך לתת את הדעת, כי אף מול מרבית המטבעות קיימת היחלשות שבחלקה נובעת מנתון התמ"ג אותו אזכיר בהמשך. המשקיעים המבולבלים מתקשים למצוא חוף מבטחים, ולכן המפלט כרגע נמצא בדמות שוק הסחורות וליתר דיוק בזהב ובנפט.
המחפשים שינוי בגל הירידות האחרון בשער הדולר, צריכים לזכור כי ההשפעה הגדולה ביותר על הדולר היא מצידו של הפד. עוד בסוף מרץ, ציינתי כי הדולר עתיד לרדת בצורה דרמטית, והדברים נאמרו לאחר שב-18 למרץ התחייב ברננקי לרכוש מאות מיליארדי חובות ציבוריים בתקופה בלתי נתפסת של חצי שנה בלבד. בתגובה, מתחילת אפריל ועד היום, האינדקס על הדולר (מדד השוואתי ליורו, פאונד, יין, קורונה שבדית, דולר קנדי, ופרנק שוויצרי) אבד כ 10% . הודעת ברננקי היתה יריית הפתיחה למירוץ מכירת דולרים, משום שמשקיעים זריזים וחמור מכך ממשלות, הבינו כי הרכישות (המתבצעות בדולרים כמובן) מגדילות את כמות הכסף הקיימת בשוק. במידה וברננקי היה יכול להעלות את הריבית הדברים היו פשוטים בהרבה, אך במצב הנוכחי עוד מוקדם לבצע מהלך מעין זה, ובהתאם התאוששות המטבע עוד רחוקה. כל עוד הפד לא יאותת, כי הוא עתיד להעלות את הריבית אין סיבה ממשית (שוב להוציא מצב בטחנוי וכדומה) כי הדולר יתחזק בצורה דרמטית. מתי ברננקי יעלה את הריבית והאם השוק יוכל "לסחוב" עוד מספיק חודשים בריבית 0 ובשער דולר יורד זוהי כבר שאלה ספקולטיבית לחלוטין. על פניו התשובה נכון להיום שלילית. כמובן שדולר חלש הוא במידה רבה גם אינטרס של ארה"ב, אך נדמה כי הרמות הנוכחיות הן מעבר למתוכנן ומדאיגות אף את הממשל. מבחינה טכנית, היורו-דולר נסחר קרוב מאוד לרמת 1.4 כשבכל הפעמים הקודמות (3 פעמים שונות) יכל הדולר ליורו, והיורו לא הצליח לפרוץ רמה זו ונסוג לאחור. מיותר לציין, כי פריצת הרמה הנ"ל תעיד על מגמת היחלשות ארוכת טווח ללא התערבות מסיבית מצד ממשל ארה"ב.
באירופה, לצד העליות הבלתי פוסקות לדעתי הנתון הבולט ביותר הוא שיעור האינפלציה של חודש מאי שבפעם הראשונה מאז הקמת האיחוד הגיע לרמה האפסית. מכיוון שאין סיכוי לשינוי דרמטי בחודש אחד, ומכיוון שחודש יוני ידוע באיחוד האירופאי כחודש מתון מבחינת אינפלציה, הרי שבסבירות די גבוהה נצפה בחודש יוני בפעם הראשונה אי פעם בריבית שלילית בגוש היורו. גם באיחוד מעניין יהיה לראות עד כמה יוכלו להמתין בטרם העלאת הריבית, והיסטוריית הנגידים מלמדת כי ברננקי יהיה הראשון שיבצע את ההעלאה.
בשוק האג"ח האמריקני הרוחות לא נרגעות, ועושה רושם שגם החולשה עתידה להישאר עוד זמן רב. הממשל מבין כעת, כי יש מחיר להיקף ההנפקות של אג"ח ממשלתי אותו בצע בשנה החולפת, ולכן אין כל סיבה שהתשואות תפסיקנה לעלות (הפוך באג"ח). כל זה קורה עוד בטרם הורדת הדירוג של ארה"ב, דבר שכפי שציינתי בעבר עוד רחוק מלהתרחש אך נדמה כי המשקיעים אינם ממתינים, וברור להם כי זוהי שאלה זשל זמן בלבד. היציאה של גייתנר למזרח אינה מבחירה אלא כורח, משום שיותר ויותר ממשלות מתחילות לחשוש בנוגע להחזקותיהן באג"ח ממשלת ארה"ב (כרזרבה ולצרכי הגנה) ואלו אינם מעוניינים לראות שחיקה בהשקעותיהם. במידה ויהיו סבורים כי העתיד טומן בחובו צעד מעין זה, יקדימו לבצע מכירה של אותם אג"חים וכמובן יובילו להחרפת המצב.
בהמשך לדברים אלה, לאותם משקיעים סופר סולידיים המעוניינים בכל זאת לרכוש מאגח ארה"ב בטענה (הנכונה) כי הם הבטוחים ביותר, מומלץ לרכוש ולהזיז החזקות לחלק הצר של העקום.
שוק המניות בארה"ב היה אף הוא סטטי השבוע, כשהנתונים המתפרסמים נוטים ברובם לצד החיובי ולא פוגעים באוירה האופטימית. מעל לכולם בלט מדד בטחון הצרכנים שהוביל את וול סטריט לעליות החדות ביותר השבוע עם זינוק של כ 20% מעל לתחזיות האנליסטים.
המשקיעים בחרו להתעלם מנתון שהתפרסם רק שעתיים קודם לכן, של מדד קייס-שילר שהצביע כי מחירי הבתים ב-20 ערים מרכזיות בארה"ב נפלו ברבעון הראשון של השנה ב-19.1%, הקצב החד ביותר ב-21 השנים האחרונות.
נתון התמ"ג עצמו שפורסם השבוע, היה בהחלט מפתיע משום שתחזיות האנליסטים בעקבות המתרחש בשוק בחודשיים האחרונים נראו פסימיות (הקונצנזוס היה סביב 5.5%) ואילו הנתון התעלה אף מעליהם עם התכווצות שנתית של 5.7%.
מה למעשה אומר מספר זה? שההתאוששות, אע"פ שכרגע נדמה כי תהא בצורת V, קרוב לוודאי תהיה איטית ומתונה מהצפי. התאוששות מהתכווצות שנתית כה חדה אינה נעלמת בין לילה, וגם האופטימיים ביותר מבינים כי השוק פשוט מקדים יותר מידי את הכלכלה הריאלית.
כמובן, ששוק האגח הממשלתי בארה"ב מוסיף לשבור שיאים חדשים, עת פער התשואות בין אג"ח ל-10 שנים לבין איגרות החוב לשנתיים התרחב דרמטית, על רקע החששות כי הגיוסים חסרי התקדים יקשו על הניסיונות של הבנק המרכזי האמריקני לשמור את עלויות המימון ברמות נמוכות.
פער התשואות התרחב ל-2.75% ופער זה מגלם בתוכו בפירוש הורדת דירוג לארה"ב לצד המשך הערכה כי לא יהיה די בגיוסים אלה
הדבר הנכון מבחינת הממשל, הוא לציין כי יתכן שהסכום הקודם היה גבוה במקצת מהנדרש ובפועל הגיוסים יהיו פחותים. צעד מעין זה, גם אם הוא פסיכולוגי בלבד, יוביל להקלה מיידת בשוק המתמחר דווקא צפי לגיוסים הולכים וגדלים, ובמקביל יהיה קל יותר ונכון יותר להמשיך את הגיוסים בשוק יציב לצד עליה בריבית.
המשקיעים באג"ח אלו, אינם חוששים שממשלת ארה"ב לא תצליח למכור את החוב ולממן את הגירעון – המשקיעים חוששים שהמחיר בו יבוצע המהלך זה יהיה פשוט נמוך מידי. כמובן, שכפי שציינתי לעיל, הצורך בהעלאת הריבית עומד כאן כחרב פיפיות בשל העובדה כי ריביות גבוהות יותר יוסיפו באופן ניכר על תפיחת הגירעון שיגרום לגדילה של חובות הציבור.
כמובן שהשבוע עיקר החדשות יגיעו מכיוונה של GM, שעושה רושם כי פשיטת רגל הינה צעד בלתי נמנע מבחינתה. החשש הגדול עלה לאחר שבעלי האג"ח סירבו לנסיון הכיפוף של אובמה להמרת החוב למניות, וכיוון שהיה זה אחד מתנאי הסף להגשת התכנית לארגון מחדש של החברה הרי שעל פניו אין מנוס מהכרזה על פשיטת רגל השבוע.
עפ"י הערכות החברה זקוקה ל 50 מיליארד דולר נוספים בכדי לשרוד בפורמט הנוכחי ולכן קשה להאמין שצעד מעין זה יעבור בקונגרס או שאפילו יהיה האומץ למי מבכירי הממשל להגיע איתו לגבעה. מצד שני, חשוב לזכור כי יש כאן ירידה לטמיון של כ 15 מיליארד דולר שכבר הועברו לחברה כהלוואה וכמענק (אע"פ שלא הוגדר כך) מכספי משלם המיסים, ואובמה יתקשה לבקש כספים נוספים בעתיד לאחר התאדות הכספים הללו (זו בדיוק הסיבה שטענתי כאן בעבר כי לעיתים עדיף לתת לגוף פשוט לקרוס, ולרוב זה אף יהיה זול יותר מהחלופה).
מה כן ישאר מ GM – חברה חדשה שתזכה למימון של משרד האוצר האמריקני, וככל הנראה בשלב הראשון תיתמך על ידי הזמנות מצידו.
בשוק תקין צעד מעין זה היה מתפרש כאסון לאומי, והיה מוביל את השוק לירידות חדות אך נדמה שהתמוססות המהלך יכולה להוביל לתגובה אדישה יחסית.
מניות ומגזרים
אין שינוי מהערכות השבוע הקודם, בפרט בשל קיום שבוע מסחר מקוצר.
עם זאת, הזהב ממשיך להתחזק ואילו הנפט מסרב להתממש. בעוד הראשון הוא צפוי ומתבקש עדין אני מתקשה למצוא סיבות ריאליות ועדין לא רואה בנפט ברמת המחירים הנוכחית קניה אטרקטיבית (אלא אם לטווח ארוך).
חלל תקשורת – דו"ח מעולה וצבר הזמנות יציב. מניה יחסית שקטה אך אני מעריך שבטווח הקרוב תמשיך לטפס ובחדות מעלה.
• את סקירת האופציות ניתן לקרוא תחת פורום אופציות יוני.
• ברצוני לנצל את ההזדמנות ולברך את סטס, מנהל פורום מט"ח וסחורות שיענה לכם על שאלות בתחום.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
פורסם במקור על ידי boaz1972
