השבוע החולף נמשך בעליות מתונות בזירה המקומית, וכבשבוע שקדם לו בדשדוש ואף ירידות בשאר השווקים. בשלב זה עדיין רב הנסתר על הגלוי עם תחילת 2011, כשקיימות מספר הנחות מוצא מקובלות על כולם: שוק האגח מיצה עצמו, הסחורות הפכו מסוכנות מידי, ורק שוק המניות עודנו בגדר תעלומה בשל היעדר האלטרנטיבה. ציינתי בעבר כי היעדר אלטרנטיבה יכול להחזיק תקופה אך לא שנים ארוכות, וכעת ניצב השוק בדיוק בנקודה בה רק חדשות חיוביות יוסיפו להוביל לעליות, וברירת המחדל (עליות) אינה קיימת עוד. למעשה אנו חוזרים לקורלציה עפ"י נתונים ודוחות, היות והתרחיש האופטימי להתאוששות כבר מגולם במחיר המניות. במקביל, האינפלציה האמריקנית מרוסנת אך זו האירופאית כפי שאתיחס בהמשך מתחילה להרים ראש, ואילו הסינית היא התעלומה האמיתית והמרכזית ל 2011.
אם נחזור לרגע לשוק המקומי, הרי שבזירת המעוף השחקנים בשלב זה מגדילים פוזיציות בזהירות שהבסיס היה ונותר רמת 1300-1310 הנקודות. בסה"כ רמה זו נוחה למרבית הגופים בשוק, ובניכוי הודעת רציו שהקפיצה את השוק ב 2%, הרי שהמדד סוגר חודש ללא כל תנועה מהותית. יחד עם זאת, הסטיה אינה עוד בשפל ומתייצבת אט אט סביב 14% - עדין רמה המעידה על דשדוש ואף עליות קלות, אך רבים סבורים כי יתכן תיקון ביחס לדצמבר.
מחזורי המסחר השבוע היו נמוכים למדי, כאשר מחוץ לכסף המסחר דליל עד כמעט לא קיים. הדבר מוביל לשוני מהותי ברמת הסטיה, ולתמחור אופציות מחוץ לכסף ובטווח של 4% בעשרות שקלים בלבד. נוסף על כך, כל נסיון של המדד להתרומם מייד מרוסן ע"י הכותבים (כהמשך ישיר להתערבות שהזכרתי בסקירה הקודמת) כשהמחזור הכללי בהחלט מאפשר לעשות כן.
אם לשפוט עפ"י יחס C/P, מפת הפוזיציות והסטיה הרי שגם השבוע לא צפויה דרמה גדולה וההערכות הן שבכל האופציות תחול פתיחת פוזיציות בלבד ולא סגירה. בסה"כ הפרמיה נמוכה אך גבוהה משהתרגלנו אליו בחודשים האחרונים, ולכן גם אין סיבה אמיתית לקדם פוזיציות בשלב מוקדם, ובפרט שרק שליש מהפוזיציות האופייניות לשלב זה של החודש פתוחות.
ברמת המאקרו, לא היו השבוע התפתחויות מיוחדות כאשר עיקר החדשות נבע דווקא מהמטבע המקומי.
האירו התרסק השבוע אל מול השקל, ואנו כעת קרובים מאוד לרמת 4.6 ₪ לאירו, שיצואנים הגדירו לא פעם כאסון לאומי. כבעבר אחדד כי אין כל סיבה שמגמה זו תשתנה, ובפרט שבנק ישראל נותן משקל יתר לדולר ולא לאירו, אך בהחלט שהמגמה היא המדאיגה: לא עוד ירידה מתונה ביחס לצמד הבכיר, אלא ימים שלמים של מסחר המתנהל רובו בנמוך היומי. מגמה זו תואמת למגמה העולמית (דולר-אירו 1.29) אך יש לזכור כי בעוד מטבע חלש משמש מדינות רבות, הרי שכאן אנו מצויים במצב הופכי. יתכן כי הירידה בעולם מקורה בהערכות שונות כי יוון תפרוש (תופרש?) מהגוש, מה שעלול בהחלט לסכן את המטבע, אם כי בהחלט נדנדת הנתונים כעת נוטה מעט לטובת ארה"ב. גם מול הדולר התחזק השקל אך בימים חמישי ושישי זינק הדולר אל מול השקל, פעם נוספת כמגמה בעולם. אין כל סיבה שגם כאן יכול שינוי מהותי והשקל יוסיף להתחזק, אלא אם תחול הרעה בטחונית, אך בהחלט הדבר מחזירנו פעם נוספת ליתרות המטח של בנק ישראל: יתרות המטח חצו בדצמבר לראשונה אי-פעם את ה 70 מיליארד דולר, ונעמדו על 70.9 מיליארד. אנו בסקירות מלווים מהלך זה מאז שהחל, וכעת לאחר עליה של כמעט 100% בסך היתרות בשנתיים וחצי אין ספק כי המהלך נכשל. הבעיה לא הופנמה, שהרי גם בשבוע הראשון ל 2011 אנו עדים לקניות, ולכן לא מן הנמנע כי במהלך הרבעון הראשון נחצה גם את רמת 75 מיליארד הדולר. הדבר עלול להתרחש בנקל, במידה ותחול ירידה חדה במיוחד, כפי שהתרחש השבוע, בערך הדולר – אז צפוי הנגיד לפעול באגרסיביות רבה, וכבר היינו עדים לרכישה של כמעט מיליארד דולר ביום. בסופו של יום הדפסת הכספים של הפד חזקה מכל רכישה או גוף ספקולטיבי, ולכן אין סיכוי לבנק ישראל מול מגמה זו, ולא אופתע אם לשם שינוי יחליט הנגיד על הפסקת ההתערבות בחודשים הקרובים. הודעה לא צריכה לצאת, וסביר כי לא תצא, אך מעקב אחר הרכישות החודשיות בהחלט יספק אינפורמציה זו.
בשוק הסחורות התרחשה ירידה חדה השבוע הן בגזרת הנפט והן בזהב. אם בשבוע החולף עוד התלבטנו אם לסגור את פוזיציית השורט והצבנו יעד של 92$ לחבית, הרי שבמהלך השבוע המחיר נגע ברמה זו אך לא התיצב מעליה ומייד חזר לעומת שטיפס. רמה זו תוסיף להוות לנו יעד סטופ במידה ומחיר החבית יסגור מעליה, אך אזכיר כי ברמת המאקרו אין סיבה למחיר הנוכחי והסגירה נובעת מאי-הליכה נגד המגמה יותר מאשר מבוססת נתונים.
בזהב, חלה ירידה משמעותית השבוע לה ציפינו מזה מספר שבועות והוא התרחק מרמת 1400 הדולר לאונקיה. רמה זו עודנה מוקדמת לשקול חזרה ללונג, אך למגדרים ולחוששים היא מהווה הזדמנות לגיוון תיק ההשקעות, בסחורה שאין לה תחליף. כהשקעה ספקולטיבית רמת 1300 דולר לאונקיה הרבה יותר אטרקטיבית, ובסה"כ מדובר על ירידה מינורית למדי בהתחשב בעובדה כי מדובר על שוק הסחורות. אם ננסה לשים את האצבע על הסיבה לירידה המפתיעה היחסית, הרי שמקורה בנתוני צמיחה חלשים מהצפוי שהתרפסמו, בעיקר בגוש האירו, אך גם מנתוני אסיה ומקצב האבטלה האמריקני שאיכזב.
באסיה, ההערכות הן כי הצמיחה ב 2010 הסתכמה ב 10% - מעל תחזיות הבנקים, והרחק מעל רצון הממשל. עם תחילת 2011, ובהתחשב בעובדה כי מחירי המזון בשיא כל הזמנים, ניתן לצפות כי הצמיחה תהא מתונה יותר ותסתכם סביב 6%-7%. לא מן הנמנע כי התערבות של הממשל יכולה לרסן הצמיחה לרמה נמוכה אף יותר, וכל זאת תחת הנחה כי משבר הנדלן הסיני לא יפרוץ דוקא השנה. אם זה יתרחש, אין כל משמעות להערכות מוקדמות, ודי להביט במשבר הסאב פריים בכדי להבין את פוטנציאל הנזק הטמון בו. אך בנתון זה חבוי קוץ כואב – המשק העולמי זקוק לסין בצמיחה של לא פחות מ 8%, ומרבית ההערכות ל 2011 (אגב, כולל זו המקומית) מבוססות על כך. כל הצלחה של ריסון האינפלציה בסין משמעה פגיעה בקטר העולמי ובקרונותיו, כשהנעשה באירופה הוא בעיקר צל חיוור.
אם באירופה נגענו הרי שמעבר לנתוני הצמיחה שאיכזבו, מדד המחירים היה לדעתי יוצא מגדר הרגיל בפן הבעייתי. מדד המחירים לצרכן בגוש האירו עלה בדצמבר ב 2.2% - נתון המעלה שאלות ביחס לאינפלציה אפשרית בגוש האירו. לכאורה, אין כל סיבה שאינפלציה לא תרקום עור וגידים, שכן היבשת עודנה סובלת מאבטלה קשה וגרעונות ענק אך מרכיבי המדד האירופאי נותנים משקל גדול למחירי המזון, ורמת הסל הנוכחית, מגמדת כל ירידה קלה נוספת בנדלן או באנרגיה. הנתון הוא בהחלט מדאיג, והאינפלציה בתחילת 2011 הינה נעלם הרבה יותר מכפי שהערכנו בתחילת הרבעון הרביעי.
עוד בהקשר האירופאי, הרי שהיום התבשרנו כי לראשונה בהיסטוריה יתכן כי חילוץ ייכפה על מדינה בניגוד לרצונה: הכופות הן גרמניה וצרפת, ואילו המדינה הנלחצת אל הקיר היא פורטוגל. לטענת מרקל פורטוגל אינה מעריכה נכונה את מצבה ואינה יכולה להתבסס על תכניות העידוד עליהן הודיעה זה מכבר. צרפת הצטרפה מייד, וכששתי המדינות המובילות את הגוש חוברות יחדיו קשה לראות מי יעמוד מולן. מלבד פורטוגל עצמה – לזאת אין כל סיבה לתת נגיסה ממעמדה לטובת מדינות הסבורות כי הן יודעות טוב יותר (ואולי אכן זה המצב) את הנעשה במדינה, ואנו צפויים להיות עדים למצב מרתק בו חסרונות הגוש בולטים לאין ערוך על יתרונותיו. השאלה המעניינת היא לא אם באמת פורטוגל זקוקה לסיוע אנוש זה (היא כן) או מה יהיה גובהו. השאלה המעניינת לדעתי היא מהו המקל? הסערה כבר החלה ובשלב זה ניכר כי פורטוגל תעשה כל שלאל ידה להימנע מהחלטה שכזאת, והנקודה הקריטית היא במה תאיימנה צרפת וגרמניה על פורטוגל. כמובן שהוצאה מגוש האירו אינה עומדת על הפרק, שכן מדובר על גול עצמי, אך גם סנקציות אחרות אינן נראות אפשריות, שכן כל החלטה תמוטט מייד את האגח של פורטוגל, והרי המטרה הינה בדיוק ההיפך הגמור. פורטוגל צפויה לקבל סיוע מפתיע מצד מדינות נחשלות, דוגמת יוון, שכן כפייה חיצונית מערערת את יסודות הפוליטיקה המקומית, ועוד לפני שפוליטיקאי דואג לגרעון וסוגיות דומות, הוא דואג לכסאו. בהשוואה לארה"ב, אירופה פותחת את 2011 בעמדה הרבה יותר נחותה, ולכן החלשות המטבע מול סל המטבעות העולמי בהחלט הגיונית, מתבקשת וצפויה להימשך.
בארה"ב, הנתונים ברובם נטו לצד החיובי, וביניהם מדד מנהלי הרכש למגזר היצרני שעלה מ 56.6 ל 57 נקודות בדצמבר. לא עצם העליה המינורית הוא החשוב אלא המשך המגמה החיובית, שיש בה לעודד את המשקיעים, שכן מדובר בנתונים בפועל של מנהלי הסקטור. לא תחול האטה משמעותית כל עוד המדד מעל רמת 53 נקודות, ולכן בשלב זה לא רואים לחץ מצד המשקיעים אלא בעיקר דשדוש.
גם הוצאות הבניה הציגו שורה תחתונה חיובית, לאחר שעלו ב 0.4% בנובמבר, בעוד הצפי היה לעליה מתונה של 0.1% בלבד.
במקביל, נאם ברננקי ולשמוע מהצד ניתן היה לחשוב כי מדובר בנאום פסימי: ברננקי הדגיש כי אמנ קיימת התאוששות במשק אך היא אינה מספיק מהירה ויציבה. לכאורה מדובר בבשורות שליליות, אך השווקים התעלמו מכך, ובצדק, מפני שהם קוראים בין השורות – אין לנאומי ברננקי השפעה כבעבר היות והוא מסנגר על תכנית רכישת האגח בהיקף 600 מיליארד דולר, הזוכה לביקורות מכל עבר. אם ברננקי יספק תמונה חיוביצת מידי, הרי שהוא יכרות את הענף עליו ישב, ולכן הנאומים בשלושת החודשים האחרונים מאז הכרזת התכנית הינם יותר אינפורמטיביים ופחות נוגעים למשקיעים. אין סיבה שכיוון זה ישתנה, בדיוק כפי שאין סיבה שהביקורת תפחת ו/או שברננקי יחזור בו מהמשך הרכישה.
הנתון החיובי של השבוע, או לפחות זה שהתקבל ככזה היה נתון הADP יוצא הדופן שהצביע על תוספת של 297 אלף משרות בדצמבר – העליה הגדולה אי-פעם, בעוד הערכות היו על תוספת של 143 אלף משרות בלבד. לעיתים נדירות אנו עדים לטעות של 100%, בטח בנתון כה חשוב, אך כפי שהצבעתי על כך בעבר – הקשר בין ADP למצב האבטלה הופך רופף מחודש לחודש. בשל כל מיני תעלולי סטטיסטיקה, מה שתמיד הוגדר כנתון מקדים לדוח האבטלה איבד מיכולת החיזוי שלו, ולכן גם הפעם הקולרציה לא התקיימה.
בשבוע חולף ציינתי כי הנתון הקריטי הוא אחוז האבטלה, וליתר דיוק תוספת המשרות למשק. טרם פרסום הנתון בשישי הערכות עמדו על תוספת של כ 150 אלף משרות, כשלא מעט העריכו תוספת משמעותית בהרבה. הגבול העליון של התחזיות עמד על 300 אלף משרות, בכלל לא מופרז בהתחשב בנתון ה ADP, ומה רבה היתה האכזבה עת הציג הנתון עליה מתונה של קצת מעל 100 אלף משרות בלבד. האכזבה אינה נעוצה רק במספר עצמו אלא בעובדה כי קצב גידול האוכלוסייה מחייב צמיחה מידי חודש של כ 160-170 אלף משרות, וכל נתון נמוך מכך למעשה מעיד כי הנסיגה מוסיפה ולא ההתקדמות.
יחד עם זאת, ציינתי בסקירה האחרונה כי המשקיעים "יבלעו את הגלולה" כל עוד הנתון יהיה עד כמחצית מהצפי, ואכן המשקיעים קיבלו את הנתון אמנם בצורה שלילית אך בירידות מתונות. יתכן כי אחוז האבטלה שירד ל 9.4% במקום 9.7% עזר לרכך את המכה, אך בדיוק כב ADP – גם נתון האבטלה הולך ומאבד מערכו. אם ציינו לעיל כי חלה נסיגה, הכיצד ירד אחוז האבטלה? תשובה לשאלה זו כבר העלתי בסקירות בעבר, אך הנקודה החשובה היא כי אם עד כה התבססנו על מספר רב של נתונים משמעותיים (בין אם עמדו בפני עצמם או כמקדמיים) הרי שכעת ניתן לסכם ולומר כי ישנם חמישה נתונים בלבד דוגמת תוספת המשרות, והאינפלציה. זה לא שקייס שילר, או הריבית אינם קריטיים אלא שהם מגולמים זה מכבר, וכלל אינם מפתיעים, ולכן להערכתי ברבעון הקרוב אנו נהיה עדים לזילות ביתר הנתונים עד כדי התעלמות השוק מהם.
מניות ומגזרים
צים שיווק – הבעלים של כמעט חינם, ומניה עם פוטנציאל רווחיות יוצא מגדר הרגיל. דווקא היקף הפעילות הנמוך הוא יתרון, שכן כל תוספת של סניף משמעה עליה של עשרות אחוזים ברווח, וזו המניה הכי קרובה למה שהיתה מניית רמי לוי לפני שנתיים. מתאימה לכל טווח.
• יתר המניות והמגזרים, אין שינוי בהערכה.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
פורסם במקור על ידי greg600
