השבוע החולף התאפיין בדשדוש אמיתי במרבית שעות המסחר, כשמחזורי המסחר הנמוכים הופכים כל קניה/מכירה למשימה מורכבת, המשפיעה על המדדים בחוסר פרופורציה אמיתי. בעוד שבזירה המקומית חתמנו בירידה קלה של 0.7%, הרי שבעולם מדובר היה בשבוע גועש מאין כמותו. אם רק לפני שבועיים התפלאנו על הזינוק במדדי ארה"ב ואירופה, תוך שאנו מתקשים להצביע על הסיבה, הרי שבהיעדר סיבה מוצקה , ביצוע השבוע המדדים בעולם את התנועה ההופכית ומחקו את מרבית העליה: אירופה רשמה ירידה שבועית ממוצעת של 4.5%, וגם בארה"ב לא היה שקט עם ירידה ממוצעת של כ 3%. לעיתים מתברר שמה שלא ניתן להסביר, פשוט לא היה אמור להתרחש מלכתחילה, ואלמלא מרבית המדדים הגלובאליים היו קרובים לנקודת תמיכה, בהחלט יתכן והיינו רואים דרמה גדולה אף יותר. להוציא ישראל, סטית התקן בעולם רשמה זינוק ממוצע של 20%, ומדגישה את רמת העצבנות בשווקים – רמה ששיאה הגיעה עת רשם המדד האיטלקי ירידה של 4.5% ועבר תוך שעתיים לעליה של מעל 1%. מגפת יחסי האופוריה-דיפרסיה בהן דנו בהקשר למעוף, בהחלט התפשטה לכלל העולם.
מי שנותרו ללא תעסוקה השבוע היו שחקני המעוף. אם בשבוע החולף הזכרתי כי הגבול התחתון עומד על רמת 1210-1200 והעליון על 1280, הרי שדבר לא השתנה ומרבית השבוע אופיין בכתיבות נוספות סביב הכסף תוך דגש על כתיבה כמעט שווה. על פניו המרחק מפקיעה אופטימאלית ברמת 1220-1230 קרוב במיוחד, אך מתחת לפני השטח החשש הוא יוצא דופן. חשוב להבין! – במידה והמדד ירד לרמת 1210-1215 הנקודות, יתפתח כאן סקוויז יוצא דופן בשל סגירה בעל כורחנו. במקביל עליה לרמת 1270, גם היא, משמעה סקוויז אלים מעלה מה שיחייב היערכות מיוחדת של כתיבת אופציות PUT על הספוט (תרחיש ירידה חדה מדאיג יותר בשל הבדלים כמותיים בכתיבה). נדיר לראות חודש בו החשש מסקוויז קיים לשני הכיוונים, אך זוהי תוצאה של זינוק מייד לאחר הפקיעה (ולאחר מהלך ירידה) שתפס את מרבית הכותבים עם כמויות נמוכות יחסית וצואך להרחיק את רגל הקולים. על רקע הדברים הללו, ניתן להבין את התמיכה מעלה שמקבל המעוף מידי פעם בפעם, מצידנו, ובפרט דרך מדד הבנקים. לא הירידה היא הבעייתית, שהרי אנו עוד רחוקים מפקיעה אופטימאלית, אלא דווקא העליה בסטיה המחייבת רכישת כתיבות בפרמיה גבוהה משמעותית משנכתבו. התמיכה למדד צפויה להגיע ברמת 1230, אך החדשות מעבר לים הופכים את המשימה לקשה במיוחד, שכן כל ידיעה מטלטלת המדד, וכל ידיעה בתקשורת מייד מרחיבה את מעגל הקונים/מוכרים באופן קיצוני בהתחשב במחזורים. השאיפה של השחקנים השבוע היא לשמור על רמות המדד הנוכחיות (1235-1245) ובפרט ללא עליה בסטיה.
המהלך השבועי של המעוף מגלה לא מעט דרמות תוך יומיות, ובהתאם פעילות הציבור בשוק. – גם השבוע חווינו פדיונות של חצי מיליארד ש"ח, אך מתוך סכום זה כ 75% משוייך לשלישי בו צללה המעוף כ 1.5%. בניכוי הלחץ מצד המוכרים, בסה"כ מדובר על שבוע בו התמתן קצב הפדיונות, אך הסנטימנט עודנו רחוק למהיות "מזמין" והרוכשים בשלב זה מתמעטים תוך שהמגמה ניכרת בכלל המדדים.
ברמת המאקרו, מדד המחירים לצרכן ליוני רשם עליה של 0.4%, בהתאם לתחזיות בשוק. יש לזכור כי במאי רשם המדד עליה של 0.5%, ובסה"כ הוא ניצב כעת 1.2% מעל טווח היעד העליון של בנק ישראל העומד על 3% בלבד. מזה תקופה שבנק ישראל אינו עומד ביעדי המדד, וליתר דיוק מאז מונה פישר לתפקיד לא עמד המדד ביעד הממשלתי, בשל התיעדוף לשמירה על שער החליפין. הרמה הנוכחית הובילה לקונצנזוס מצד הכלכלנים המעריכים כי הנגיד לא יעלה את הריבית, ברם, להערכתי התמונה הרבה פחות חד-משמעית. מעבר לעובדה שהמדד נמצא הרחק מהגבול העליון, הסעיף שרבים פיספסו ממרכיביו היה סעיף הדלק. עם קביעת המדד, רשם הנפט ירידה חדה שהובילה כמובן לירידה במחיר הדלקים. יחד עם זאת, מאז תחילת החודש הנפט מטפס בעקביות וכבר הספיק לשוב לרמתו טרם הירידה החדה. אלמלא הירידה במחיר הנפט (שכבר קוזזה כפי שציינו), הרי שהמדד רשם עליה של 0.6%, וזו כבר קריאה יותר בעייתית. כבעבר יתן הנגיד משל יתר לשער החליפין במועד החלטת הריבית, אבל בהחלט אפשרי שהסנטימנט השלילי בעולם יוביל להתחזקות נקודתית של הדולר שתוביל את הנגיד להעלות את הריבית ברבע אחוז. כך או כך, הבורסה מתעלמת מאפשרות זו, אע"פ שהסבירות שלה בהחלט גבוהה משנדמה וריאלית לחלוטין.
מהמדד הנוכחי עולה תמונה של האטה מסויימת, המוצאת ביטויה נאמנה גם בנתוני הלמ"ס: ביוני, רשמה הפעילות העסקית האטה של 1.4%, והדבר ניכר בכל ענפי המגזר להוציא ענף השירותים. הדאגה אינה מהנתון הנקודתי הנ"ל אלא מהמגמה המחודשת, כשיש לזכור כי אף במאי נרשמה האטה של 0.6%. בסקירות האחרונות התיחסנו לכך כי המשק מאבד מחוסנו, אך בניגוד לעבר לא ניתן להשליך מהנתון על ציפיות האינפלציה, שכן ההאטה מגיעה מהמגזר העסקי ולא הפרטי. על פניו נדמה כי המשבר האירופאי אינו מחלחל לישראל, בעוד שבפועל היצוא לאירופה בכלל, ואיטליה בפרט, בהחלט רושם בשבועות האחרונים ירידה משמעותית. יש לזכור כי היצואנים מתמודדים כעת עם משבר כפול, שכן, אם בעבר החשש היה מהיחלשות הדולר הרי שכעת גם האירו אינו חסין, ולכן יש גבול עוד כמה יוכלו היצואנים להמשיך בפעילות מבלי לפתח עקה.
בשוק המט"ח, הדולר התחזק בעולם ומול השקל על רקע החדשות מאירופה, וסימני השאלה בנוגע להתנהלות ועתיד האיחוד האירופאי. כל מדינה, ובפרט כזו מסדר הגדול של איטליה, מהווה משקולת ענק על המטבע המקומי ולכן הסבירות למהלך חד של האירו מעלה קלושה ביותר, גם אם נניח כי החדשות הצפויות מארה"ב תהיינה שליליות. הדברים אמורים על אחת כמה וכמה אל מול השקל, כשהיעד המיידי של הצמד הוא 4.8 ש"ח לאירו. תרחיש זה הוא הסביר, ואם נניח שספרד מחכה מעבר לפינה לתורה, הרי שבהחלט ניתן לצפות לרמה זו עוד בחודש הקרוב.
בצמד דולר-שקל, אין שינוי מהותי בצפי. על אף התחזקותו הן בשל כניסת המשקיעים לבונקר, והן על רקע החדשות מאירופה, עדיין מתקשה הדולר להציג התקדמות אמיתית והוא שואף כל העת לרמת 3.4 . נתוני המאקרו של ישראל, הטובים לאין שיעור מאלה האמריקנים, יוסיפו לתמוך במגמה זו כשרק קריסה בשווקים או הידרדרות במצב הבטחוני יכול לשנות המגמה.
בשוק הסחורות, הנפט רשם התחזקות וזאת על אף נתונים חלשים שהכבידו. נדמה כי רמת ה 100$ לחבית, הופכת שוב לאפשרות ריאלית ובהתאם פוזיציות השורט על הזהב השחור רשמו ירידה ניכרת. אם זה המצב כשהתמונה המצטיירת היא האטה, הרי שרמת ה 100 תיפרץ עם נתון חיובי זה או אחר מארה"ב, כשרק הודעה (נוספת) על הגדלת תפוקות יכולה לרסן במשהו את התיקון לירידה. בהקשר זה, מעניין לציין כי יותר ויותר סוחרים החלו לראות בנפט מקלט לאינפלציה ו/או המיתון הממשמשים ומגיעים. אע"פ שמדובר על סחורה תנודתית במיוחד, המשקיעים קצו בשוק המניות; האג"חים נסחרים בשפל שיא; והמטבעות בתחרות מי יחלש יותר. מה שניכר השבוע מהמסכים הוא התחזקות מרבית הסחורות המובילות, תוך דגש על "מקלטים" למיניהם דוגמת העכסף שזינק, הנפט והזהב.
ביחס לזהב, בשבוע האחרון יצאנו מפוזיציית הלונג. על פניו אמנם מדובר ברווח נאה, אך בהחלט שיש טעם של החמצה לאחר שהזהב זינק השבוע לשיא כל הזמנים. הערכותינו התבססו על כך שהנתונים הינם בעיתיים, וקיימת האטה בשווקים, אך הנעלם שלא היינו מודעים להתפרצותו (איטליה) ולחומרת תגובת המשקיעים, מנע את היכולת להעריך את הכאוס בשווקים. המשקיע האירופאי ברח לדולר, האמריקני לאג"ח הממשלתי, וכולם ללא יוצא מן הכלל התבצרו בזהב. הרמה הנוכחית לא נתמכת בשלב זה בצל החששות מאינפלציה (שבעינה קיימת) אלא מחוסר היכולת למצוא מקלט אמיתי בדומינו המדינות המתפרקות. מה שלכאורה מהווה מקלט על בדמות אג"ח ארה"ב עומד השבוע למבחן עם ההחלטה על העלאת תקרת החוב או לאו, ומכיוון שמשמעות אי העלאת התקרה הוא איבוד הדירוג וכאוס קודם כל ולפני הכל באגח האמריקני, העדיפו המשקיעים את האופציה הזהובה. אין לצפות לירידה חדה במחיר אונקיה, אך העלאת התקרה השבוע, בהחלט תוציא קצת אויר מהראלי שרק החל וצפויה להכביד על שבירת שיאים חדשים. מכיוון שמחיר הזהב השבוע יושפע מהחלטה יחידה, יש לשמור בשלב זה על נייטרליות ביחס למתכת ונימנע מהמלצה קונקרטית.
באירופה, חווינו השבוע חגיגה אמיתית כשכל יום מלא תהפוכות ודרמה.
זה החל עם הורדת דירוג של מודיס לאג"ח אירלנד לרמת אגח זבל, דבר שלא השפיע במיוחד על המשקיעים. דווקא כאן קיימת טעות מסויימת בקריאת השוק, ולאו דווקא מצד הצעד שנקטה סוכנות הדירוג. הורדת הדירוג היתה באויר והפתיעה אך במידה מועטה, אך החשיבות היא במסר שראשי האיחוד צריכים להפיק ממנה: כל הזרמות הכספים. תכניות הצנע וה"הלוואות" אינן עוזרות פשוטו כמשמעו. אם אירלנד שמצבה טוב פי כמה משל יוון, לא נחלצת לאחר שנתיים של מענקים ולמעלה מ 100 מיליארד אירו, הכיצד ניתן לצפות מיוון ושות' לשינוי אמיתי ?! זהו תמרור האזהרה האמור לעמוד אל מול המשקיעים, שכן, מה שמרגיש כמשיכת זמן הוא אכן כזה, וכל עוד אין טיפול שורש בבעיה אנו צפויים להוסיף ולהיתקל בה פעם אחר פעם.
בפעם הראשונה האיחוד וקרן המטבע ניצבים מול בעיה שלא ניתן לפותרה: איטליה. חששות המשקיעים אינם מוגזמים היות ואת המצב באיטליה לא ניתן לפתור ע"י הזרמת כספים. הכלכלה האיטלקית גדולה מידי מבכדי להנשימה פיקטיבית, ולכן העיניים כעת יעקבו אחר תשואת האג"ח המהווה את האינדיקטור המהימן והיחיד למצב המדינה. ההנפקה האחרונה, זו שהובילה לזינוק של 5% במדד תוך שעה, היתה בתשואה הגרועה מזה למעלה מעשור, ושמחת המשקיעים על הצלחת ההנפקה היא בבחינת לעג לרש. גם יוון הצליחה להנפיק אג"ח, הכל שאלה של ריבית, כשזו האיטלקית נחלשה במהלך כל השבוע.
עוד התפרסמו השבוע, מבחני הלחץ של הבנקים באירופה. אין כל ערך לפרסום מבחנים שבוצעו לפני ארבעה חודשים ויותר, ומהם נגזר כי רק הבנקים בספרד וביוון במחסור הון עצמי. שבוע באיחוד האירופאי הוא פרק זמן ארוך בנסיבות הנוכחיות, ולכן רשימת בנקים החסרה את אירלנד, איטליה, פורטוגל (ועוד) אינה מייצגת במקרה הטוב, ומטעה במטרה לטעת שקט במשקיעים במקרה הרע.
באסיה, נדמה כי כל הסקירות האחרונות מתמקדות באותה בעיה, ולא בכדי: הכלכלה הסינית צמחה ברבעון השני ב 9.5%, והדגישה פעם נוספת את החששות האינפלציונים. המדובר בבשורות חיוביות להפליא לעולם, ושליליות לחלוטין לממשל. אם נביט בפריזמה רחבה, הרי שהכלכלה הסינית היא היחידה המציגה נתונים חיוביים ויציבים של צמיחה (לצד גרמניה), ומהווה למעשה את הקטר היחיד המושך אחריו לא מדינות, כי אם יבשות. הבעיה היא כמובן ברמה המקומית, בה כל פעולות הממשל אינן צולחות והאינפלציה מוסיפה לעלות בצורה מסחררת. לאחר העלאת הריבית האחרונה, ניתן בהחלט לצפות כי הממשל ידרוש מהבנקים פעם נוספת להעלות את יחס הרזרבה, אך כפי שהוזכר בסקירה האחרונה, נדרש כאן מהלך הרבה יותר יצירתי ואלים בכדי לפוצץ את הבועה.
בארה"ב, עוד לפני הנתונים, הספיקו המשקיעים לחזות פעם נוספת בברננקי המבולבל. בשלישי התבשרנו עפ"י פרוטוקולי הפד כי נשקלת תכנית QE3, במקרה ו"המצב יקרטע (כבר עכשיו) ושוק התעסוקה ידרדר" (אין ספק). לא מעודד במיוחד, אך בהחלט מציב באופק את מנת ה"סם" הבאה לשיכורי הדפסת הכסף. השוק הגיב לדברים כמובן בחיוב, אך נדמה שתגובתו היתה מרוסנת משהו, וכך ברביעי ברננקי אמר בנאומו אל מול הקונגרס את הדברים מפורשות: הפד מוכן לענות לכל התפתחות, ישקול בעת הצורך 3 אופציות, כשהאופציה הראשונה (אלא מה...) היא תכנית הקלה כמותית נוספת. כאן המשקיעים כבר הבינו את הרמז, התעודדו, ובהחלט שהדבר סימן רגיעה נקודתית מסויימת הן במדדים והן במדד הפחד.
בחמישי, פחות מ 24 שעות לאחר הנאום המדובר, נעמד ברננקי מול ועדת הבנקאות של הסנאט ואמר: ""זה לא הזמן להשקת סיבוב חדש של תמריצים ... אנו לא מוכנים עדיין בנקודה זו לנקיטת צעד נוסף".
כעת, מה אמורים להבין מכך המשקיעים (מעבר לעובדה שהמדדים ירדו כמובן)? הכיצד ראש הפד משנה דעתו תוך פחות מ 24 שעות, ולמעשה מכניס את כל השווקים לסחרחרת. בפרט אמורים הדברים ברקע למצב הרגיש בו מצוי כעת השוק האמריקני, מה שמחדד בפעם המי יודע כמה, כי לפד ולעומד בראשו אין דרך, אין מושג, ואין כל פתרון באופק. בסה"כ מדובר על כיבוי שריפות, והדפסת כספים, כשכל הערכות הפד בדבר התאוששות הכלכלה ושוק התעסוקה התבדו.
חשוב מכך, דבריו של ברננקי ריקים מתוכן. אם על העלאת תקרת החוב אין הסכמה, הרי שקשה לראות כיצד הפד מצליח להעביר תכנית הקלה נוספת, כשגם קולות מבית בפד טוענים כי שתי התכניות הקודמות לא הובילו להקלה המיוחלת. בפועל, הרפובליקנים לא תמכו כבר בתכנית השניה (נלחצו לקיר), ועל רקע הויתור הצפוי מצידם לאובמה, סביר כי נסחו לנגחו מכיוון אחר, ולכן הפד ניצל גם את תחמושת ההדפסה לעת עתה והוא מאבד ממרכזיותו ברבעון הקרוב.
למזלם של המשקיעים, עונת הדוחות שנפתחה השבוע מעודדת במקצת. אמנם השורה התחתונה של מרבית החברות (להוציא גוגל) עלתה בשל צעדי יעול ולא רווחיות, אך עד כה לא חזינו בהורדת תחזית משמעותית, וגם זה לא מעט. הדוח של אפל הוא המרכזי השבוע, אך יש למקד את תשומת הלב דווקא לקמעונאיות שיספקו אינדיקציה בנוגע להוצאות הצרכנים ושמירה על כח הקניה או לאו.
הנתונים השבוע היו מעורבים, אך לא השפיעו ניכרות על המדדים שעקבו אחר הנעשה באירופה.
מבין הנתונים בלט הגרעון המסחרי של ארה"ב, שקריאתו עמדה על 50.23 מיליארד דולר. המדובר בגרעון הגדול מאז אוקטובר 2008, אך חשוב מכך הוא הפער בין הקריאה בפועל לצפי שעמד על קיטון ל 42.7 מיליארד דולר. הממשל הסביר גידול זה בעליה במחיר הנפט במאי, אבל מכיוון שאין קורלציה בין הנתון לגרעון, בהחלט לא ניתן לצפות כי הירידה ביוני תקביל בצורה כלשהיא לתיקון בזהב השחור.
כמובן שגם סנטימנט הצרכנים איכזב פעם נוספת, לאחר שנפל לרמת 63.8 נקודות. גם כאן מדובר על קריאה שזמן רב לא נראתה כמוה, ממרץ 2009, וגם הפעם הצפי היה לירידה מתונה לרמת 71.3 נקודות. קשה להבין מאין שואבים האנליסטים את האופטימיות, שהרי הסיבות לירידה בסנטימנט נבעו מסיבות מוצקות כשבראשן האבטלה במשק, שוק הדיור, ומחירי הדלקים המאמירים. התחזיות השגויות מסבות נזק לשוק, שכן לעיתים קרובות הפער בין הצפי לתוצאה משמעותי הרבה יותר מאשר הנתון בפועל.
נתונים נוספים, הן בסקאלה החיובית והן בסקאלה השלילית לא משכו תשומת לב מיוחדת, כשהעיניים מופנות להצבעה שתיערך בשלישי על עלאת תקרת החוב. משלא הצליח הנשיא האמריקני להגיע להסכמה, הופכת ההצבעה לגורלית מכפי שהיה נדמה לפני שבועות מספר, כשהדמוקרטים מסתכנים ביצירת כאוס עולמי. ההנחה היא כי ההחלטה תאושר, והתיקרה תעלה ל 2.4 טריליון דולר, כשכל תרחיש בו נופלת ההחלטה מוביל באחת למשבר עולמי (מה שהזכרתי כמדאיג במיוחד את השחקנים).
אובמה, בצעד חכם במיוחד, הצליח להפוך את התמונה על פיה, ובהיעדר מנהיג רפובליקני השליך את כל מצב הכלכלה על הרפובליקנים חסרי האחריות המובילים את ארה"ב לתהום. מהלך זה, מציב את הרפובליקנים עם הגב לקיר, ולכן אנו מתקשים לראות כיצד ההצבעה אינה מאושרת. יחד עם זאת, בהחלט יתכן כי ימצא פתרון ביניים שהשוק מתעלם ממנו: התיקרה תועלה לתקופה מוגבלת של חצי שנה עד שנה, כשההחלטה בשלב זה תידחה. אובמה כבר ציין כי אינו מעוניין באופציה זו, אך יעדיפה על פני טלטלה עולמית וביזיון חסר תקדים; הרפובליקנים לא יתפסו כ"ילד הבעייתי" בסיפור וירויחו אפשרות ללחוץ את הממשל קרוב יותר לתקופת הבחירות, ובסה"כ כולם יצאו מרוצים (לעת עתה). לא מן הנמנע כי תרחיש זה יקדים את ההצבעה בשלישי.
באופן אבסורדי למדי, עצם האישור הוא המיקוד ולא ההחלטה של הממשל על העמקת האוברדראפט המדיני, צעד המהווה הידרדרות כלכלית ומוסרית. מאידך, כל אפשרות אחרת פשוט אינה קיימת, ובמידה והתקרה לא תעלה קשה מאוד להעריך היכן תיעצר הצניחה בשווקים, ומה יהא מעמדה של ארה"ב ביום שאחרי הורדת דירוג והודאתה כי אינה מתכוונת לעמוד בתשלומיה למשקיעים.
מניות ומגזרים
אפולו גרופ (APOL) – הדבר הכי קרוב שיש כיום לאוניברסיטה שהונפקה. החברה עוסקת בפיתוח מערכי שיעור ולימוד תוך הענקת תעודות אקדמאיות, ופיתחה בחודשים האחרונים מערך למידה מיוחד להסבת מקצוע עבור מחוסרי עבודה. הממשל מגלה עניין בתכנית, ודי בבאז סביב הנושא בכדי להוביל לעליה בשער המניה.
גוגל (GOOG) – דו"ח פשוט מדהים, המדגיש כי החברה רחוקה מלמצות את הפוטנציאל שלה. בנסדק בו מרבית החברות נסחרות כעת במחירי בועה, גוגל מוכיחה כי יש ביכולתה להיכנס למגרש הפרטי של כל אחת מהענקיות (פייסבוק) ולנגוס נתח משמעותי. על אף עליה של 12%, המחיר הנוכחי עודנו מהווה דיסקאונט ובהחלט יש מקום לעליה של כ 10% נוספים ביחס למחיר הסגירה בשישי.
שורט טאואר – שינוי המלצה ! ממש כמו שעון שוויצרי, בתי ההשקעות ממליצים בדיסקאונט של 120, ואנו רוכשים שורט על המניה. לאחר כחודש מההמלצה, השורט הניב 8.3%, וכעת מוטב לממשו בטרם ידיעה מתוזמנת תקפיץ את המניה מעלה. פונדמנטאלית, לטאואר יש עוד לאן לרדת, אך מכיוון שהציבור הוא המחזיק העקרי, הרי שהמניה תושפע יותר מכותרות מאשר דוחות ובהתאם ההחלטה.
• בנוגע ליתר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
