השבוע החולף היה חיובי ברובו, אך היות והסקירה הנוכחית כמו גם קודמתה, נכתבות לאחר תום המסחר בראשון הרי שניתן לראות כי כפי שהערכנו לא חל כל שינוי במדד. באופן כללי הולכת ומצטיירת תבנית עקבית לפיה ימי עליות מתונות וירידה בסטיה מתחלפים באחת בירידה חריפה המוחקת עליה שבועית ואף למעלה מכך, וחזרה לרצועת מסחר צרה למדי. כך היה הדבר עם הירידה ממדד 1300 ואז דשדוש מתמשך סביב 1230-1270; כנ"ל עם שבירת 1200; וכך גם הפעם, המדד שואף לשהות ברצועה 1050-1120. תנודתיות חריפה זו, לא פעם למעלה מ 50 נקודות ביומי, מובילה לבריחה של משקיעים והותרת הבמה בידי סוחרים בלבד. אלה נעים כמטוטלת בין הלונג לשורט, ובשל מחזורי המסחר הנמוכים מלבים כדורי שלג שאינם מחוייבי המציאות. כך, בכל מהלך העליות השבוע מחזורי המסחר לא חצו את רף מיליארד הש"ח, מה שמעמידם בסימן שאלה בולט. מנגד, גם מחזור הירידות היום שהסתכם ב 880 מליון ש"ח בלבד הינו נמוך, וזאת גם בהתחשב בעובדה כי מדובר בראשון. מחזורי המסחר הדלילים הם הגורם המרכזי להתחזקות המגמה – רכישות הסוחרים מגיעות עם החוזים, וככל שהיום מתקדם (ולהיפך), ולכן נדמה מהצד כי אנו מצויים במהלכי סקוויז אע"פ שאין כמובן כל קשר בשלב כה מוקדם של החודש לשחקני המעוף.
מצד הכותבים, אין שינוי מהותי מבחינת הגבולות: הגבול התחתון נותר סביב 1010 ואף מעט התעבה באיזור 1020, ואילו הגבול העליון קודם עד לרמת 1150 הנקודות. בניגוד למסחר במניות ובאגחים הפעילות בנגזרים בהחלט ערה עם דגש על אופציות סביב הכסף. בכתיבות הרחוקות קיים הבדל תהומי בין הפוטים לקולים: הראשונים נסחרים כל העת, וגם 12% מהמדד קיים הפרש סביר בין קונה ומוכר, ואילו בצד הקולים לרוב מדובר על רבע מהמחזור באופציה המקבילה מבחינת מרחק מהספוט. משמעות הדבר היא כי מפלס החשש גבוה בהרבה מכפי שמתבטא בסטית התקן, ורבים רוכשים הגנות בין השאר בשל שאלת המצב הבטחוני.
במבט על המשך השבוע, ובהתחשב בעובדה כי בשני לא יתקיים מסחר בארה"ב, ניתן להעריך כי לא תחול פריצה משמעותית של הגבולות המתוארים שרבות תלוי בנאום אובמה והמזים שיקדמו לו. אובמה צפוי לתמוך הפעם דווקא בשוק הנדלן, מהלך שפחות רלוונטי לוול-סטריט משוק התעסוקה, אך די יהיה ברמז קל בנוגע להחלטת ברננקי בכדי לספק תמיכה פעם נוספת עבור השווקים.
בזירה המקומית, כפי שציינו בסקירה האחרונה, החליט הנגיד שלא להעלות את הריבית, ואולי אף נכון לציין שלא להורידה. אין די במדד אחד מפתיע בשליליותו, בכדי לשנות מהמגמה, ובסה"כ אל מול עיני הנגיד עומדת דאגה לשוק הנדלן המקומי. חשיפת הבנקים למשכנתאות גבוהה מאי-פעם (ועדין רחוקה עשרות מונים מהמצב בארה"ב), ולכן פיצוץ הבועה צריך להיות מבוקר ואיטי. על רקע חשש זה רבים מהמוסדיים מקטינים את החשיפה למגזר, כשהרוכשים הם בעיקר משקיעים פרטיים המזהים ברמה הנוכחית הזדמנות, שלא בצדק.
אותם משקיעים/סוחרים מתעלמים מהעובדה כי אוגוסט היה חודש מובהק של פדיונות, כ 7.2 מיליארד ₪, ועל רקע המשך המגמה המתקיימת מזה רבעון, כמו גם היעדר נוכחות הזרים, בהחלט הבנקים צפויים להוסיף ולסבול בשל רגישותם למאקרו המקומי ולמצב הבטחוני-מדיני.
הן בישראל והן בעולם, חשיבות רבה יש ליחס לסטטיסטיקה הידועה לפיה ספטמבר הוא הודש הגרוע בבורסה. יתרה מזאת, נהוג להתיחס בוול-סטריט כאל הראשון לחודש זה כאל סמן להמשך החודש, ולכן הירידות החדות אינן צריכות להפתיע איש, ועל אחת כמה וכמה אמורים הדברים ביחס לזירה המקומית בה פרמטר נוסף נכנס לתמונה מידי שבוע, דוגמת הידרדרות היחסים עם טורקיה. אין לכך אמנם השפעה ישירה, אך כחלק מסנטימנט עולמי, בהחלט מידורה של ישראל עלול להשפיע על חוזים עתידיים ועסקאות שיבוטלו. דומה הדבר לחרם האירופאי שאולי לא הסב נזק משמעותי בקיומו, אך בהחלט הרתיע לא מעט גורמים מביצוע עסקאות עם חברות ישראליות.
אם לסכם, הסנטימנט הוא בהחלט שלילי, המגמה היא מטה, אך לפחות לימים הקרובים לא צפויה פריצה משמעותית של הרצועה המרכזית בה נסחר המעוף כפי שהוזכר לעיל, ולו בשל דמגוגיה אמריקנית צפויה.
בשוק הסחורות, הזהב מוסיף לעשות חיל ולאחר תיקון קל שב במהרה לרמת 1900 $ לאונקיה. על רקע היעדר האלטרנטיבה שנסקרה כאן לא פעם, עולה השאלה מה יעצרו. להערכתי, הסיכון האמיתי למשקיעים אינו נובע מנתוני מאקרו או מביקוש ואינפלציה אלא דווקא מבורסת הסחורות בשיקגו. זו עלולה באחת, לא מעט בשל מניעים פסולים, להקפיץ את סף הבטחונות הנדרש להשקעה במתכת ולהוביל לתיקון אלים במיוחד. דדבר זה התרחש בכסף שהתרסק כ 40% בשבועיים, ולמרות שהזהב יציב בהרבה עדין המשקיעים צריכים להיות ערים לאפשרות של החלטה חיצונית. במקרה מעין זה, יש לממש מיידית את פוזיצית הלונג, ולהוציא מקרה זה אין חשש אמיתי בטווח הנראה לעין.
הנפט, בו אנו מצויים בפוזיצית שורט, לא רשם מהלך מיוחד השבוע והוסיף להיסחר סביב רמת 85$ לחבית. הצפי הוא לירידה מתונה אל מתחת לרף 80 הדולר, כשאירוע נקודתי (הוריקן נוסף) יכול לעכב במעט מגמה זו, אך לא לשנותה.
בשוק המט"ח, היה זה שבוע נוסף חסר כיוון, אם כי במבט להמשך השבוע צפויה התחזקות של הדולר אל מול האירו. הנתנוים האחרונים מאירופה, לצד הערכות חוזרות ונשנות שישמעו לא מעט גם השבוע בדבר יציאה של אחת ממדינות הpiigs מהאיחוד, צפויים להחליש את המטבע האירופאי גם אם רק נקודתית.
אל מול השקל, אין ספק שצלילת המדדים מבריחה את המשקיעים פעם אחר פעם אל עבר הדולר, ובהיעדר פוזיציה מצידנו, כל שנותר הוא להוסיף ולהעריך כי המטבע יסחר סביב 3.56-3.62 גם בשבוע הקרוב. הנעלם האמיתי הוא פעילותו או אי פעילותו של פישר במהלך הימים האחרונים. לכאורה, נוצר מצב גלובאלי המאפשר לנגיד למכור חלק לא מבוטל מההחזקה בדולר, להקטין את יתרת המבטע, וגם לאפשר לעצמו נשק נוסף לכשירד. נתון זה נעלם מאיתנו עד לדוח בנק ישראל בסוף החודש, אך היעדר הקטנת הפוזיציה ילמד על קבעון מחשבתי, וטעות המונעת אפשרות רכישה מסיבית יותר בעתיד ללא הגדלת רזרבת המטח של ישראל.
בניגוד לשבועות קודמים, מי שתתן את הטון השבוע היא אירופה ולא ארה"ב, לאחר שהנתונים האחרונים המגיעים מהיבשת חלשים ביותר, והמשבר מחלחל עמוק לתוך ממשלות גרמניה וצרפת. ישנה קבלה מסוימת, גדולה מבעבר, מצד שתי מדינות אלה לשקול למרות הכל אג"ח כלל אירופאיות (גם אם בצורה חלקית) לאור ההכרה שפתרון אחר הינו בלתי נמנע. כבר התבטאתי בעבר כי משמעות הדבר היא פירוק האיחוד, אך אין ספק כי לטווח הקצר מדובר על צעד שמאוד קורץ למשקיעים ואינו שונה בהרבה באגח מגובות משכנתאות בארה"ב. כפי שנעשה שם, תהיינה פרוסות-פרוסות של מרכיב האג"ח כשלמעלה צרפת, למטה גרמניה, ובתווך הסנדויץ' יחביאו מדינות כפורטוגל ויוון. למרות החשש, עדין מדובר על מוצר פיננסי מרהיב בתחכומו, ולכן אנו עתידים לראות המשך לחץ בכיוון זה, כשכל התקדמות חיובית יכולה להזניק את השווקים. ברור למדי מה יש לגרמניה וצרפת להפסיד מהעניין, אך יש לזכור כי במהלך השבוע נוכחנו כי יוון זקוקה פעם נוספת (וכבר איבדנו את הספירה – רביעית, חמישית,...?) לעשרות מיליארדים. מהלך שעדין רחוק מביצוע אבל הרבה יותר קרוב מבעבר.
הנתון השבוע כי האינפלציה נותרה ברמה של 2.5% כבר הוציאה לא מעט קולות הקוראים להורדת הריבית. המצדדים בכך מתעלמים כי אין לדבר השפעה ישירה על שוק ההון בעת הנוכחית (כל נתון קל מארה"ב בעל משקל גדול יותר), ובכל מקרה הורדת רבע אחוז לא תדחף את הכלכלה. באופן כללי, תוך חודשיים ימים הכלכלות המובילות עברו מרצף העלאות לאפשרות ממשית של הורדת ריבית, כשכל אחת מהן מעוניינת להחליש את המטבע ככל שניתן. לא נתוני האינפלציה הם אלה התומכים מאחרי הקלעים, אלא החלטתו של ברננקי לא להעלות הריבית עד 2013 ובכך למעשה להחליש את הדולר לאורך תקופה. מכיון שאין כל נשק להתמודד עם מטבע מקומי מלבד ריבית, בהחלט יתכן כי שוב יזנחו את האינפלציה בצד לזמן מה, וכבר בחודש הבא האיחוד יוריד ריבית ברבע אחוז.
בניגוד לארה"ב, בה החברות מוסיפות להציג רווחיות שיא, באירופה שונה המצב ומדד מנהלי הרכש בגוש האירו צנח לשפל של שנתיים, 49 נקודות, בסיכום אוגוסט. מהלך זה בהחלט תומך אף הוא בהורדת הריבית, ורק תרחיש יוצא דופן של התאוששות יכול למנוע כן.
בבריטניה, הנתונים מוסיפים להציג האטה כשדווקא שוק הנדלן, שנדמה היה כי מתאושש נסוב לאחור: מחירי הבתים ירדו בחודש הרביעי ברציפות כאשר הביקוש בחודש אוגוסט נופל ב-1.2%. המגמה אם כן הינה שלילית בצורה מובהקת, אך בניגוד לאיחוד האינפלציה בממלכה כה גבוהה עד כי קשה לראות באופק הורדת ריבית. צעד אחר שיכול לנקוט הממשל הינו הגדלת רכיב ההלוואה אך בניכוי בתי היוקרה ואזורי היוקרה, הצניחה משמעותית כפליים, ולכן בשלב זה בוחרים שלא לנקוט פעולה.
אי אפשר כמובן לסיים בלא התיחסות למדד היווני. בתקשורת המקומית לא זוכה אתונה לכל תזכורת, אף לא מזערית, אבל בעולם דרמה מעין כמותה: בודדות הפעמים שמשקיע יזכה לראות בימי חייו מדד המזנק 15% ביום. ההערכות בדבר מיזוג שני בנקים מהגדולים במדינה, הובילו משקיעים להתנהגות פשוט מטורפת וחסרת תקדים, ופשוט בלתי אפשרי לחזות מה צופנת בחובה הבורסה. עליה שכזו, ולאחריה ירידה של 5%, מוציאות את יוון מרשימת המדינות הלגיטימיות, ודווקא אינה מעודדת להביט בה במשקפיים אירופאיות מערביות. בניגוד לישראל, בה ניתן לשייך חלק מזינוקים אלה לסקוויז, התופעה אינה קיימת כמעט ביוון, ולכן משקיעים זריזים יכול לנצל זאת לשורט הקל ביותר בשנים האחרונות, שכן המדד היווני צפוי להחזיר להערכתי עד סוף השבוע את מלוא העליה, ובריבית.
בארה"ב, תדהמה או ככה לכל הפחות הציגה התקשורת את הנתון לפיו המשק האמריקני לא הוסיף ולו משרה אחת. העוקבים אחר הסקירות יודעים כי אין בכך תדהמה, לא הפתעה, ואף לא קמצוץ מכך. המשק האמריקני במיתון, ומגמת האבטלה לא השתנתה מזה שנתיים – קצב איבוד המשרות ביחס לגדול האוכלוסיה הולך וגדל מידי חודש, והאבטלה האמריקנית הריאלית הינה סביב 15%. לעיתים מגיע נתון עונתי זה או אחר שמשנה לרגע את התמונה ונוסך תקווה בוול-סטריט אך לא מעבר לכך. באופן פרדוקסלי דברים שרואים מכאן (ומאירופה) לא רואים משם, ולכן כל פעם האנליסטים מפספסים את הצפי ובצורה כזו המובילה לירידות משמעותיות במדדים.
וול-סטריט, וה s&p ליתר דיוק היו צפויים להיחתך סביב 20% ויותר (לרמת 1000 נקודות לערך) אך בארה"ב קיימת מעין טבלא בלתי נראית: מצד אחד נתונים ריאליים קשים, ומצד שני דמגוגיה. הסיבה היחידה שהמדדים עוד איכשהו מגמגמים ולא מתפרקים לחלוטין היא צפי לנאום ברננקי, צפי לנאום אובמה, הבטחות ברננקי, נאום אובמה, וחוזר חלילה. מוסיפים המון תיבול של הודעות לא ברורות ("לפד יש הכלים להתמודד"), וקיבלנו תמהיל שיכול לספק תמיכה בנקודות קריטיות לוול-סטריט. הכלה למעשה, בכל נתון ונתון ארה"ב נסוגה משמעותית אחורה ! משקיעי השורט הממתינים כל העת בסבלנות מבינים כי הדבר עתיד להתפרק אבל סביבת ריבית אפסית, לצד תקוות הנובעות מתחילת מסע בחירות מספקות עוד איכשהו עידוד נקודתי. לא לעד חוסן, ויהיה מעניין מאוד לראות כיצד ברננקי שכבר הפך את השוק למכור להזרקות כספים יצליח להניע פעם נוספת. QE3 היא עובדה מוגמרת, ומה שלא יגיע החודש יגיע בהמשך, אך גם הוא כבר לא יועיל.
כפי שהוזכר, גם השבוע צפוי דובדבן דמגוגי הפעם בדמות נאום אובמה בחמישי מול שני הבתים. הערכות רבות מכוונת לשוק הנדלן, אך בשורה אמיתית לא תהא כאן: הבעיתיות אינה ביתרות ההלוואה או הקלות מס נוספות אלא בערך הבתים היורד כל העת, ובכך אין לממשל כל יכולת לטפל.
באופן לא מפתיע, ועל רקע הדברים לעיל, אמון הצרכנים צלל לשפל מאז 2009 לאחר שהציג נפילה לרמת 44.5 נקודות בעוד הצפי היה ל 52.5. כאמון הצרכנים כך סיכוייו של אובמה להיבחר לקדנציה שניה (ועדין, אלטרנטיבה אין), ומכאן רבים מהמשקיעים שואבים עידוד: לאובמה אין כל ברירה אלא להמטיר על הכלכלה עוד ועוד הטבות בכדי לשפר במשהו את המצב הנוכחי, כשהסטטיסטיקה מזכירה כל העת כי מעולם לא נבחר נשיא לקדנציה שניה כשאחוז האבטלה היה גבוה מ 8%.
בין לבין, אני ממקד את הפוקוס כל העת בדוחות החברות. כבר הזכרתי בעבר כי לא יתכן שהצרכן האמריקני ירכש פחות, הכלכלה תאט ועדין רווחי החברות יעלה. הפתרון לסוגיה הינו דוחות "מבושלים", ודוגמא נהדרת קיבלנו השבוע מבנק אוף אמריקה. בשבוע החולף ציינו כי ראוי לבצע שורט על הבנק, וזאת על אף הרכישה חסרת התקדים של באפט. הדוחות חלשים, וגם נקודות האור בהן מאוד אמורפיות. במהלך הימים האחרונים התבשרנו כי הבנק חייב בצע צעדי יעול, ולפטר כ 30 אלף מעובדיו ללא דיחוי. מי שלא נבר עמוקות בדוחות הבנק יכול להיות מופתע: ההנכסות עלו, שורת הרווח עלתה, ובקריאה שטחית הרי שהבנק דווקא נע יפה קדימה. רק לכאורה. המציאות הופכת את הבנק לאחד החלשים ביותר מבחינת הון נזיל (ושוב, קשה להבין כיצד מכל הבנקים בחר דווקא בו באפט), והשקועים ביותר מבחינת חובות אבודים. כשזה המצב, קשה מאוד לתת עוד אמון בדוחות, ולכן להערכתי עונת הדוחות הקרובה צפויה לאבד משהו מחיוניותה לטובת נתוני המאקרו שינווטו את השוק. רק בכדי לחדד את הבעיה, יש לזכור כי מדובר באחד משני הבנקים שקיבלו את העזרה הגדולה ביותר מהממשל בעת המשבר, מאות מיליארדי דולרים, שלא הועברו כלל לידי האזרחים. יש לנו כאן כשלון כפול אם כן, שלא רחוק מהכשלון ביחסי אירופה-יוון: גם הממשל תמך ונתן כסף חינם (יוון לא תחזיר אף הלוואה באמת), וגם הדבר לא סייע כלל לכלכלה, ובטח שלא לאזרחים. QE3 לא יהא שונה בהרבה ממצב זה, ולכן בכדי שנוכל לשנות מגישתנו הפסימית ביחס לשוק, ראוי שברננקי ימצא פתרון יצירתי אחר ולא עוד הדפסת כספים שמעולם לא הגיעה ולא תגיע ליעדה האמיתי.
מניות ומגזרים
רציו – המלצת קניה ! שוב רציו, שוב מתחת ל37 (מחירה כעת 36). יש סיבות טובות למכור את כל המניות אך כשמניה יורדת מתחת לשוויה, וזה המצב ברציו רק בהתחשב בעתודות הגז, יש כאן עיוות העתיד להיזכר. רכישת המניה היא אך ורק בשל הגז, כשכל תרחיש נפט או באזז אפשרי הם רק בונוס. מתאימה לכל טווח, כשמימוש רווח יגיע לאחר עליה של כ 10% במניה או חדשות מפתיעות שסבירותן עולה ככל שאנו קרבים לסוף השנה.
• ביתר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט