השבוע החולף, כמו רבים מקודמיו, הסתיים ללא שינוי מיוחד אך עם דרמה רבה. רמת ה 1000 אמנם נשברה אך כפי שצויין באסטרטגית האופציות, מדדים עגולים ופסיכולוגים אינם נשברים באחת אלא קודם להם "פלירטוט" של פעמים מספר מעל ומתחת למדד המדובר. מכיוון שכך, איני מציע לחובבי הניתוח הטכני לראות בשבירה הבאה של המדד כשבירה מוחלטת אלא להמתין מספר ימים עד שהמדד יתקבע סביב רמת 970 הרחוקה מספיק בכדי לקבוע שרמת 1000 הפכה לרמת התנגדות.
השבוע השלילי קלות בולט במיוחד על רקע שבוע פנומנאלי בארה"ב ואף באירופה. שבוע עמוס נתוני מאקרו בעיתיים, שבכל זאת הוביל לעליה חדה במרבית המדדים ולאורך כל השבוע. כבר ראינו מהלך מעין זה (יולי) בחודשים קודמים בהם המד זינק 6% ויותר תוך מספר ימים, ובדיוק כאז, גם הפעם איני מוצא סיבה מיוחדת להתיחס לנ"ל כשינוי מגמה. בסה"כ מדובר על תיקון קל לרצף ירידות עמוק, כשהתופעה המוזרה בה המדד מתעלם מנתונים + פועל הפוך במיוחד מהמצופה, משויכת בעיקרה להצהרה זו או אחרת שהפכה להיות רווחת במיוחד בשנה האחרונה.
מצד שחקני המעוף, השאיפה היא לסגור החל מחמישי את הפוזיציות, לא מעט כזכרון ספטמבר 2010 הכואב. הגבולות כמעט ולא השתנו בימים האחרונים ועודם ניצבים ברמת 990-1100, כשירידה אל עבר 1020 לקראת ימים רביעי וחמישי בהחלט תוביל לסיגרה מוקדמת. על פניו מדובר בחודש נוח למדי, בעוד שבפועל החשש המרכזי הוא מסקוויז כתוצאה ממחזורי מסחר לא יציבים ומהלכים מדינייים מחד, ודמגוגים מאידך (ברננקי) היכולים באחת להוביל לתנועה של 4% ויותר.
בינתיים, הציבור מושך לא מעט כספים, כשהתנועה ניכרת בעיקר בקרנות: מתחילת החודש משכו המשקיעים מקרנות הנאמנות המסורתיות כ-800 מיליון שקל, והביאו את היקף הכספין המנוהל לרמה הנמוכה מזה שנתיים. אין ספק כי החששות הבטחוניים מהוים שיקול מרכזי, אך בשוליים רבים מהמשקיעים הפרטיים קצת נואשו מנדנדת המדד ברבעון האחרון, המובילה לתנועות קיצוניות עד כדי מחיקת תשואה שבועית ביממה. היציאה האיטית של הציבור, לצד הסטת כספים מצד מוסדיים והיעדר זרים מותירה את הזירה בעיקר בידי הסוחרים – מגמה המנוגדת למטרת הבורסה, דבר המוביל פעמים רבות למסחר קיצוני בחלק מהמניות. בהקשר זה, מתוך לא מעט שיחות פנימיות ובדיקות עומק, הרי שאנו עדים למצב היום בו מדד הגז/נפט מצוי כולו בידי הציבור – כ 98%. יתרה מכך, זמן האחזקה הממוצע עומד על נתון מדהים של 3 ימי מסחר, ולכן כל ההחלטות האחרונות (דוגמת הנפקת אופציות על רציו) הופכות את הבורסה ליותר סוחרת, על גבול הקזינו, מאשר מקום להשקעה ארוכת טווח. במצב דברים מעין זה, לא מפליא כי משקיעים רבים מדירים רגליהם, כשתופעה זו היא הדומיננטית במחלת המאניה-דיפרסיה בה לקינו בשנה האחרונה.
ברמת המאקרו, מדד המחירים לצרכן עלה ב 0.5%, מעל תחזיות הכלכלנים והוכיח שוב כי כל הציפיות בדבר הורדת ריבית היו מוקדמות מידי. כבר כעת ניתן לקבוע כי ההחלטה הקרובה של פישר פשוטה ביותר, והנגיד יבחר שלא לשנות את הריבית חודש נוסף, החלאטה שסביר שהיה לוקח גם ללא מדד גבוה זה. בהקרשר המחאה החברתית – לא ניכרה כל ירידה ברמת המחירים של מוצרי היסוד, ובכלל כשהעליה העונתית אף גבוהה מהממוצע בשנים האחרונות. ובכל זאת, למחאה יהיה משקל במדד ספטמבר (יפורסם באוקטובר) היות ועונת החגים הקרבה מאופיינת בשלל מבצעים והוזלות, במידה רבה פועל יוצא של המחאה. אלמלא מצב זה, סביר שהקפיצה במדד ספטבמר היתה מאלצת את הנגיד אף להעלות את הריבית בעוד רבע אחוז, אך בינתיים ההחלטה תידחה למועד לא ידוע, ויתכן שהריבית תיוותר ללא שינוי עד תום השנה.
המדד המפתיע השפיע על שוק המט"ח המקומי, והוביל להחלשות הדולר אל מול השקל. אפ הנחנו ששבירת רמת 3.7 תתקיים, הרי שההנחה אומתה אך המדד המפתיע הוריד את המטבע האמריקני אל עבר 3.65 והפך רמה זו לרמת התנגדות. אנו ניצבים בפני שבועיים דמרטיים, שכן, ניתן לשייך את החלק הארי להתחזקות המטבע לחשש בהמצב הבטחוני-מדיני באיזור, ולכן לחדשות מגיזרה זו תהא השפעה ישירה בימים הקרובים וללא קשר למגמה העולמית. אנו עודנו בפוזיציה נייטרלית ביחס למטבע, ובשלב זה אין מקום לשנותה.
בצמד דולר-אירו, עושה רושם כי יהא זה השבוע של אירופה לספק חדשות שליליות, ולכן כמיטב המסורת של החודשים האחרונים סביבר כי הפעם תיטה הנדנדה לטובת הדולר, אך כבער, לא ברמה חד-משמעית המאפשרת כניסה לפוזיציה.
בשוק הסחורות, הזהב שמר השבוע על כוחו לאחר שירד לפרקים מתחת ל רמת 1800 דולר לאונקיה. ביחס לחודשים האחרונים, הזהב שוהה תקופה ארוכה מהרגיל ברצועת 1800-1900, אך להערכתי מדובר דוקא על סימן חזוק יותר מאשר על "אדי דלק אחרונים". על אף התאוששות ברמה הדמגוגית-פסיכולוגית, המשקיעים מוסיפים להתבצר במתכת וזהו סימן חיובי לפוזיצית הלונג בה אנו מחזיקים.
ביחס לנפט, בו אנו מצויים בפוזיצית שורט, טרם ראינו את מהלך הירידות לו אנו ממתינים ואיזור 87 דולר לחבית הוא מגנט משני הצדדים בשבועיים החולפים. המסחר מתקיים באיטיות לא אופיינית, ודורש קטליזטור חיצוני (שתמיד נמצא בתחום זה) בכדי לשנות את המחיר בחדות ולהוביל מהלך מתפתח.
באסיה, ההפתעה השבוע שייכת דוקא להודו בה בחר הבנק המרכזי להעלות את הריבית ברבע אחוז לרמת 8.25%. זו אינה החלטה מחויבת המציאות, ולכן ניכר כי הבנק סבור כי האינפלציה צפויה להמשיך ולטפס במדינה, מה שבהחלט מאותת שלילית אל עבר סין, בה עיקר תשומת הלב בשלב זה נתון למאבק עיקש במחירי הנדלן. אם עלי לגזור מסקנה מהמאבק המתמשך הסיני ביחס לכלכלה העולמית, הרי היא שהכלכלה בסופו של דבר מנצחת. למרות צעדים יוצאי דופן, הממשל הסיני לכל היותר מצליח לבלום את האינפלציה לפרקים, וזה לבדו מוכיח שאם מעשים פרקטיים ומבורכים אינן מובילים לשינוי המיוחל, במה יואילו הצהות ריקות מתוכן של הצמד האמריקני ?!
לרוב, בשלב זה של הסקירה אני מתפנה לנתח מגמות והערכות באירופה, ולאחריה בארה"ב אך הפעם הפתעה- מתברר כי עפ"י ברננקי אין יותר חלוקה למדינות, ואף לא ליבשות: הפד יעמיד הלואות דולריות למדינות, ובעקיפין לבנקים באירופה, ויספק נזילות לה היו כה זקוקים. צריך לקרוא משפט זה מספר פעמים בכדי להאמין. ארה"ב, עם למעלה מ 9% אבטלה, גרעון שיא, והדפסת כספים אין סופית, תסייע במתן הלוואות למדינות כושלות באירופה. ברננקי שכח כי עניי עירו קודמים. במדדים באירופה הגיבו באחת בזינוק מרשים, שנמשך עד תום המסחר וגלש אף לשישי. יש להם על מה לשמוח: בעוד שכל מדינות האיחוד היו בטוחים שיש רק פראיירית אחד בעולם – גרמניה, הנה התנדב לו הנגיד האמריקני לחבור ל"ביטוח לאומי" האירופאי ולספק נזילות והלוואות שברור כי לעולם לא תוחזרנה. אז תגובת אירופה מובנת, אך תגובת משקיעי וול-סטריט הזויה, ובהחלט יתכן שינו כאן אפקט העיכול האיטי המשוייך לא פעם לשמקיע האמריקני. מה שטוב במהלך זה לאירופאים גרוע לאמריקנים, ולכן לא ברור על מה ולמה העליות (ואולי הן בכלל גילום של ההודעה השבוע?). ראשית כל, לא ברור האם הדבר עומד בסמכות הפד להעניק הלואות מסוג זה. סוגיה זו כמעט ואינה נסקרת בישראל, אך רבים כבר מבקשים להעלות העניין מול הקונגרס ושם אפילו הדמוקרטים כבר מחמיצי פנים. שנית, יש לשאול באמת ובתמים מהי מטרת המהלך עבור האמריקנים. הצהרתו של ברננקי כי "נפילה באירופה תזעזע גם בארה"ב מגוחכת להחריד, לא משום שאינה נכונה אלא שזוהי השפעה הידועה לכל, ואינה מחדשת דבר. להערכתי, הפד פועל משני מניעים מרכזיים שאף אחד מהם אינו לטובת אירופה: הראשון, הינו מסלול נוסף להדפסת כספים דבר הצפוי להחליש במידה מסוימת את המטבע האמריקני, ואילו השני, וללא שמץ של צחוק, דחף בלתי נשלט ובלתי הגיוני של ברנקי לפתרון כל בעיות העולם ע"י הדפסת כספים. המהלכים האחרונים של הפד, יותר מאשר הם מלמדים על תגובה, הרי שהם מצביעים על איבוד כיוון מוחלט ויריה לכל עבר – וזאת, עוד בטרם ההצהרה השבוע על תכנית הקלה זו או אחרת. במידה ואנו נעבור את השלב ההצהרתי שכה אהוב על מובילי הדעה האמריקנים, הרי שמישהו (אובמה, ברננקי, ? ) יאלץ לשלם בעתיד בכיסאו על כך שההלוואות לא הוחזרו. אין מדובר על הלוואות ארוכות טווח אלא לשנים בודדות בלבד, ולכן אולי אובמה כבר יבחר לכהונה שניה, אך לבטח אינו היה רוצה להיזכר כמי שחילק מתנות בשווי מאות מיליארדי דולרים למדינות שהיה ברור מכלתחילה כי לא ישלמו. אפילו בזירה המקומית ההצהרה נראית הזויה משהו: הכיצד ארה"ב יכולה להקטין הסיוע לבעלות בריתה בשל הגרעון, כפי שכבר הסבירה לישראל ולחלק משכנותיה, ועדין ביד השניה להעביר הלוואות עתק לדמינות בהן אין לה כל אינטרס. ובל נשכח, שהפניה לארה"ב נעשתה לאחר שמספר מדינות, דוגמת רוסיה וסין, דחו על הסף הלוואות שכאלה ולכן כל שניתן לומר הוא כי ברשימת הצעדים הגרועים של הצמד אובמה-ברננקי, יש למהלך זה מקום של כבוד בפיסגה.
עוד באירופה, שר האוצר היווני הכחיש, במה שהפך להכחשה השבועית, כי יוון עומדת שוב על סף פשיטת רגל. מעניין עוד כמה זמן ינצלו את הסמנטיקה עד תום, כשהתשואות מלמדות כי מזמן המדינה כבר בחדלות פרעון, מה שגורם גם למדינות באיחוד לנסות ולמצוא סולם ולרדת מהמשך הזרמת הכספים שהובטחה.
ולמרות כל אלה, המהלך של השבוע, שלא מעט מהמשקיעים פיספסו היה גיוס החוב של איטליה בהיקף של 6.5 מיליארד אירו. נכון, ההנפקה הצליחה אך תשואת השיא, 5.6%, מלמדת כי המצב במדינה גרוע יותר מכפי שנדמה וכי אנו עתידים לראות סיוע אירופאי גם למדינה גדולה מכדי ליפול זו. זאת ועוד, בשוליים התברר כי על אף שהביקוש היה דל ביותר, 1.28 בלבד, הרי שחלק לא קטן (אין יודעים כמה) משוייך לבנק המרכזי באירופה שרכש מאגחים אלה. כאן המקום לשאול האם היינו עתידים לראות בפעם הראשונה אי-פעם באיחוד ביקוש נמוך מההיצע אלמלא התערב הבנק, ועקשנותו לספק נתונים מדוייקים על היקף מעורבתו בהחלט מאמת חשש זה.
בארה"ב, עוד בטרם הנתונים הצהרתו של ברננקי לאחר התכנסות בת יומיים היא זו הצפויה להוביל את המדדים. להערכתי, התכנית כבר מגולמת כמעט במלואה ובפרט לאור העליות האחרונות, ולכן רק הפתעה יוצאת דופן יכולה להצית ראלי. גלגול אג"ח לא יוסיף לשמקיעים, וכך גם כל תכנית בהיקף של 400 מיליארד דולר, ולכן הנגיד צריך להפתיע מכיוון אחר לחלוטין. בצד הפרודוקטיבי נראה כי מיוצר לציין, אך אכתוב זאת שוב עבור הקרואים החדשים – בדיוק כפי QE1 + QE2 לא הועילו במאומה, כך כל תכנית נוספת שעיקרה דאגה לוול-סטריט ולא לכלכלה הריאלית לא תניב שום תוצאות ראויות.
דוגמא נאמנה לכך, ניתן למצוא בנתון התביעות הראשוניות ששוב טיפס מעבר לתחזיות עם 428 אלף תביעות לעומת צפי ל 412 אלף. אחוז האבטלה (הריאלי) מטפס מידי שבוע, ובמקום לטפל בשורש הבעיה מעדיף הנגיד האמריקני להתעסק בצרופ אירופאיות, והנשיא האמריקני במסע בחירות שעיקרו הצהרות כלכליות שלעולם לא יאושרו בקונגרס.
ואולי, צריך להתמקד בנתון האינפלציה שעולה בעקביות. רבים, ואני בתוכם, תוהים מתי, אם בכלל, הדפסת הכספים המסיבית תוביל לאינפלציה גואה במדינה. הנתון האחרון שעלה ב 0.4% בניגוד לציפיות ל 0.2% אינו הקש ששובר את גב הגמל, אך בהחלט מעורר תהיות האם אין אנו בתחילת ההשפעה לאחר שמדד המחירים לצרכן עולה בממוצע כפול מהצפי כבר כמעט חצי שנה תמימה. ימים יגידו.
מניות ומדדים
בזק – המלצת קניה ! הצלילה האחרונה במחיר המניה, מחזירה אותנו לאחת המניות הדפנסיביות בתיק, ובמחיר שבהחלט נותן המון מרווח בטחון. הדוחות האחרונים אינם מצדיקים ירדה כה חדה, וגם הדיבידנד הצפוי המבטיח הכנסה יציבה וקבועה לתיק, הופכים את המניה לאובר שוטינג ברור – מצב אותו יש לנצל לאיסוף ושמירה על התיק. אין בהכרח אומר הדבר כי זוהי התחתית עבור המניה (ובכלל, לגישתי אין אפשרות להעריך דבר שכזה) אך כניסת מוסדיים מסיבית הצפויה בשבועות הקרובים מבטיחים כי המניה תציג תשואה עודפת ביחס למדד.
• ביתר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.
• אסטרטגיה שניה לספטמבר נסגרה לאחר שהניבה למעלה מ 25% תשואה שבועית. אסטרטגיה נוספת לא תיפתח השבוע אלא רק עם תחילת אוקטובר.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
פורסם במקור על ידי שחקן מעוף
