השבוע החולף נחתם בעליות נאות, אך היות והסקירה נכתבת בליל ראשון הרי שהירידות היום מחקו כליל את הירוק. הדבר אופייני לתקופה בה אנו חווים בעיקר דשדוש, ודי ביום ירידות בודד בכדי למחוק תשואה שבועית ואף למעלה מכך. בראשון לינואר עמד מדד המעוף על 1095 נקודות, ומאז למרות מה שכונה בתקשורת "ראלי", סה"כ טיפס המדד בכאחוז בלבד. הדבר אינו מפתיע והערכנו כי כך יתרחש עוד טרם תום 2011, ולהערכתי גם במבט להמשך החודש מגמה זו צפויה להימשך. כל אימת שמגיע המדד לפרוץ מי מגבולות הגיזרה (1020-1130) הוא מתקן באחת מטה, ובהקשר זה ראוי שוב להתמקד במדד הדקס ורמת 6150 הנקודות. גם השבוע לא הצליח המדד הגרמני להתבסס מעל רמה זו אם כי בהבדל משמעותי אחד: בניגוד לפעמים קודמות, מדדי וול סטריט והחוזים שקדמו להם היו מידי יום ירוקים ותומכים. כשלון פריצת רמה זו מעיד כי לא די בסנטימנט שורי בשווקים, וכי הדלק שהמריץ מעלה הולך ואוזל. רק קטליזטור חדש, שבהחלט אינו נראה באופק, יכול להפיח רוח חיים במגמת העליות כשבמקביל הסבירות להמשך דשדוש הינה הגבוהה והשולטת.
מצד שחקני המעוף, היה זה שבוע נוסף של שחיקה וירידה בסטיות התקן. רוכשי הקולים לא נהנו כלל מהעליה במדד, והסטיה שגלשה אל עבר 21% רק הופכת את הקונים למתוסכלים יותר ורגישים מבעבר לכל תנועה מנוגדת לרכישתם. הגבול התחתון קודם בהתאם לסנטימנט החיובי לרמת 1030 אך התקבול העלוב הצליח להקנות הגנה של 5 נקודות נוספות בלבד מעלה, מה שמותיר את הגבול סביב 1165. הפקיעה האופטימאלית או כזו התאפשר סגירה מוקדמת היתה ונותרה סביב 1090-1080, אך בשלב זה כמות הפוזיציות הפתוחות הנמוכה יחסית לשלב החודש, מעידה כי כתיבה חדשה אינה מצדיקה את הסיכון מפני תנועה חדה מטה ועליה בסטיה.
במהלך השבוע ראינו לא מעט גופים שהורידו את תחזית הצמיחה של ישראל, כשהדומיננטי שבהם הוא מורגן סטנלי הגורס כי הכלכלה המקומית תצמח ב 2.5% בלבד. במידה ואכן זה יהא המצב, אין מדובר על חדשות רעות במיוחד, היות והצפי הוא לצמיחה אפסית עד מיתון ביתר כלכלות העולם ולכן ההערכות הינן אופטימיות במידה מסוימת, ועל פניו מציגות את ישראל ככלכלה יציבה גם בשנה הקרובה. תחזית זו מיישרת קו עם הערכות בנק ישראל והאוצר, ואע"פ שלרוב תחזיות גופי המשלה מאחרים את המתרחש בפועל, הרי שעד כה בהחלט לא מדובר על חדשות בלתי צפויות.
בינתיים, שוב התקשורת משחקת תפקיד מהותי בדחיפת הציבור אל עבר הבורסה, תוך שהיא מדגישה את רצף הימים הירוקים שחווינו. כאחרון מדורי הספורט, מנהלים חלק מהעתונים והאתרים ספירה של הירוק: 6 ימים; 7 ימים; 8ימים ירוקים – ולא משנה שבמרבית הזמן המדד נעצר על 0.08 או 0.09 חיובי. די היה בזה בכדי להוביל לשבוע שני ברציפות של גיוס מצד הקרנות, כששוב אותן ידיים חלשות הן, ולא אחר יהיו הגורם לירידת ותגובת יתר במדד. דגימה מכך חוינו היום, עת מנית רציו צללה כ 12% בשל הקטנת הערכת פוטנציאל הנפט ל 600 מליון חביות "בלבד". גופים זרים, מוסדיים וקרנות אינם מתחשבים כלל בפוטנציאל הנפט של המניה, אלא מתמקדים בידוע באמת – 16TCF. לעומתם, רבים רכשו בשבועיים האחרונים מהמניה, לאחר שכל מייל שגמעה האסדה נסקר בהרחבה בתקשורת וכעת מיהרו להשליכה כלאחר יד (אזכיר כי הסיבה שמכרנו את המניה בתיק אינה שווי כלכלי אלא משחקים חשבונאיים מדאיגים מצד ראשיה). קרוב לודאי שאין זה סוף פסוק, ועל אף תיקון טכני אפשרי המניה טרם סיימה את מסעה דרומה, בדיוק כפי שמדד המעוף יעשה בסנטימנט שלילי קל בעולם.
עוד בזירת המאקרו, מדד המחירים לצרכן לדצמבר נותר על 0%, והאינפלציה השנתית ברמת 2.2%. סטנלי פישר חייב תודה גדולה למחאה שבלמה במשהו את האינפלציה, אך ראוי לשים לב כי הזינוק במחיר הנפט לא בא לידי ביטוי בדצמבר והוא צפוי להיות נותן הטון כבר במועד המדד הקרוב. מוקדם מאוד להעריך את צעד בנק ישראל בנוגע לריבית במועד ההחלטה הקרוב, שסביר כי יהא מושפע מהנעשה באירופה יותר מכל, אם כי בשלב זה הסבירות בין הותרת הריבית על כנה והורדת היריבת ברבע אחוז שווה למדי.
בשוק המט"ח, האירו התבסס עמוק מתחת לרמת 1.3 דולר, וכל הנתונים מצביעים שמגמה זו כאן בכדי להישאר. עצם העובדה שהמטבע לא יריד לרף ה 1.25 הוא פלא בפני עצמו, שכן כל העת נתוני אירופה שהיו גרועים ממילא, מחוירים אל מול נתונים סבירים מארה"ב, ולכן נדמה כי רק התערבויות בדמות רכישת אגח של הבנק המרכזי הן המונעות התפרקות כליל של המטבע האירופאי.
בזירה המקומית, הצמד דולר-שקל הוסיף לפלרטטט עם רמת ה 3.8, וסביר כי גם השבוע מגמה זו תישמר.
בשוק הסחורות, הזהב חוזר אט אט לאיתנו, כשהסוחרים מסמנים סיום לתיקון הטכני שהחל ברמת 1800 דולר לאנוקיה. להוצאי הגדלת רף הבטחונות, בדומה לשהתרחש בכסף, קשה להצביע על גורם דובי במתכת כשניתן כעת לשוב ולהעריך כיוון אל עבר רמת 1700 דולר לאונקיה. הנפט, שהסיבה היחידה שיסחר סביב 00 דולר לחבית היא מתיחות והצהרות בטחוניות, נחלש מעט השבוע וירד מתחת לרמת ה 100 הפסיכולוגית, ועל אף שמחירו הנוכחי נמוך אף מ 80 בשלב זה לא צפויה תנועה חדה למי מהכיוונים בשל המתיחות בין ארה"ב לאיראן. חובה לעבוד עם הזהב השחור בסטופ סביב 102.5 היות והצהרה דרמטית אחת יכולה להזניקו ברגע דו-ספרתית, ולכן טוב יעשו הסוחרים אם ימתינו עם פקודה עומדת למקרה מסוג זה.
באירופה, לפני הכל, היה זה שבוע של הנפקות דמרטיות לספרד ואיטליה. כבעבר, לא היה ספק באם יהיה ביקוש להנפקות אלא מה תהא התשואה: רמת ה7% לאגח איטלקי לעשר שנים עודנה ממש מעבר לפינה, אך הפעם בניגוד לעבר לא ברור מה היקף התערבות הבנק המרכזי ברכישות. נעלם זה מעלה להערכתי את הסבירות כי הגורם הממתן שהוריד את ההנפקעה עצמה לרמת 6.6% לא היו ביקושים אמיתיים אלא ביקושים פיקטיביים, שכל מטרתם הינה פסיכולוגית ותו לא. ההתעקשות מצד הבנק שלא לחשוף את המספרים רק מדגישה כי הכלכלה האירופאית במצב גרוע בהרבה מכפי הנדמה, ודי להביט בפעולות חסורות האונים שמבצעים ראשיה – מחד, התערבות פאתטית להוריד תשואת אג"ח שכרגיל תעלה שעות לאחר מכן,ומאידך, חשש מהבלתי אפשרי בדמות הנפקת אג"ח בתשואת 8% ויותר. בין הפטיש לסדן לא נותר לאיחוד אלא לפעול כמגיב ולא כיוצר, וזהו שורש המשבר האירופאי ששלוש שנים מתחילתו ועד רגע זה, אין לאיש מראשי המדינות מושג קלוש הכיצד להתקדם אל עבר הפתרון.
ראוי לשים לב, כי אין יותר מדינות חזקות ויציבות: כלכלת גרמניה איכזבה השבוע בענק עת רשמת ברבעון החותם של השנה תשואה שלילית של 0.25%, וצמיחה שנתית של 3% בלבד. מה שהיה עד לא מזמן אי של יציבות החל לשקוע, וכעת הלחץ על מרקל מבית ילד ויגדל. הדבר כמובן אינו מבשר טובות לאיחוד, וכשהכלכלה השניה ביבשת, צרפת, חוטפת הורדת דירוג, הרי שגם הקטר המוביל מתחיל לרדת מהפסים. הורדת הדירוג הצפויה מצד s&p היא הצהרתית בעיקרה, שכן היא היתה צפויה עוד מתחילת דצמבר אך בהחלט יש בה בכדי להעלות את פרמית גלגול החוב של המדינה וקרן הסיוע. עניינים טכנים אלה אינם בטלים בשישים, בשל תשקיפים מסויימים שימנעו לקיחת חלק בקרן הסיוע מצד גופים מוסדיים, ודי שנזכור כי 8 מדינות נוספות ביבשת איבדו אף הן את דירוגן. ובלכ זאת, צעד זה יכול להשפיע נקודתית בלבלד ולא מעבר: סוכנויות הדירוג הפחידו את עצמן עם תגובת השוק לאחר הורדת הדירוג לארה"ב, וכעת הן צועקות בקולי קולות חודשים קודם להורדה עד כי היא מאבדת מעוקצה, וגוררת תגובה פושרת למדי מצד השמקיעים. אין בכך קטליזטור שיפתח רעה אמיתית למדדים, ואע"פ שהייתי ועודני פסימי מאוד ביחס לבורסות ולכלכלות המערב, זהו הסיפור המונע מפולת: בכדי שהיא תתרחש צריך לקרות הבלתי צפוי, וזה הדבר האחרון שניתן לומר על הורדות הדירוג בעת האחרונה...
ועדיין, נקודת אור אחת אני מוצא באיחוד בדמות יו"ר הבנק המרכזי באירופה, מריו דראגי. כטרישה בזמנו, גם דראגי מגלה איפוק יוצא דופן ויכולת הקשבה לכלכלה ולא למשקיעים, ובכך יש בכדי לשמור על אירופה צפה. השבוע, בניגוד לצפוי החליט הבנק המרכזי להותיר את הריבית על 1%, במה שהפך למהלך חכם שעיקרו שמירת התחמושת לתקופה קשה יותר. אחת הסיבות המרכזיות שהאיחוד עודנו בתוצרתו העכשוית היה יכולותיו והתנהלותו של טרישה, ומעודד לראות כי דראגי פועל עד כה ללא רבב ובתבונה רבה.
בארה"ב, היה זה שבוע של חדשות שליליות, ושוב משני הסקטורים החשובים ביותר: שוק הנדלן ושוק התעסוקה. כל הפעולות של הממשל והפד בשנתיים האחרונות בסיכומו של דבר מחירי הבתים איבדו עוד 4.1%, ומספר נוטלי המשכנתאות ב 2012 צפוי להגיע לשפל. קשה לראות אילו עוד צעדים ניתן לנקוט ביחס לשוק זה, שכן הריבית לכל התקופה עומדת על 4% בלבד, והטבות המס רק מתחדשות כל העת. לכל הפחות ביחס לרבעון הראשון של השנה אנו צפויים להמשיך ולראות ירידה במחירי הבתים, ויש לזכור שכשוול סטריט מריעה לנתון התחלות בניה טוב מהצפוי, למעשה הכלכלה הריאלית נפגעת בשל הצפת דירות.
גם שוק התעסוקה אותת השבוע על החלשות לאחר מגמת שיפור רציפה עת רשם עליה של 24,000 תביעות חדשות לעומת השבוע החולף. מעבר לכך, שהנתונים מייצגים שנת בחירות עדין קשה לראות כיצד מעבר לנתון העונתי של גיוס עובדים לרגל החגים, הכלכלה האמריקנית מצליחה לשמר את האופטימיות, ולכן ינואר-פברואר קריטיים עבור כל השנה ולהערכתי כיוונם יאותת על שוק התעסוקה הכולל לשנת 2012.
מעבר לכך, נתון המלאים הסיטונאים איכזב אף הוא לאחר שרשם עליה של 0.1% בלבד אל מול צפי של 0.5%. הנתון מתנגש משהו עם נתון האשראי הצרכני לנובמבר שזינק ב 10% אך אולי הוא דוקא מאותת על הערכת הסיטונאים: טירוף קניות ועונת חגים מאוד מוצלחת, אך מעבר לכך – חזרה למגמת ההחלשות ובהתאם חוסר הצרוך בהגדלת המלאים.
ובמאקרו רחב יותר, מעניין לראות כיצד ברננקי צפוי להתמודד עם התחיבותו לשמור את רמת הריבית האפסית עמוק לתוך 2013. הכלכלה האמריקנית בהאטה על גבול המיתון ולכן על פניו אין צורך בהעלאת הריבית, אך יש לזכור כי לצד מחירי נפט מאמירים חל זינוק במחירי המוצרים המיובאים ב 2011 של 5.3%. לא אינפלציה משתוללת אך בהחלט כזו המרימה ראש. למזלו של הנגיד האמריקני מחירי הנפט עוד בגבולות הנסבל, אך די בעליה של 10% במחיר חבית נפט בכדי להכניס את הכלכלה האמריקאית לסחרור אינפלציוני, ולכן מהפן הכלכלי די בכך בכדי לסכל כל אפשרות של תקיפה איראנית בטווח הנראה לעין.
מניות ומגזרים
• לאור התנועה האפסית במדדים, אין שינוי בכל המניות והמגזרים.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
