השבוע החולף היה שבוע דשדוש נוסף, עת המדדים איבדו גובה במשך מרבית השבוע, אך החזירו כמעט באחת את כל הירידה. המצב אינו מפתיע כלל וכלל, ופעם נוספת הדגש הוא על רמת ה 1135 שכל אימתי שהמדד נוגע בה, מייד הוא מנתר לאחור בואכה 1100 הנקודות. השוק אינו מתרומם ואינו שוקע, ובאופן כללי קיימת הרגשת לאות שאין לה אח ורע בבורסות העולם. יתכן וזה המס, ויתכן שהיעדר הזרים והמצב הבטחוני אך מחזור מסחר כפי שהיה היום(ראשון): 518 מליון ₪ כולל, וכ 300 מליון ₪ במדד המוביל – הוא משהו שמעבר לתפקודה של בורסה תקינה.
שחקני המעוף חוו את אחת הפקיעות הרווחיות בשנים האחרונות, עד המדד ברביעי נחתם ברמת 1113 הנקודות – רמה שצוינה בסקירה האחרונה כפקיעה אופטימאלית. אם נזכור כי כל העת הושקעו כספים שמנעו מהמדד מלזנק, וקיבלנו פקיעה מאוד רווחית וקלילה. מנגד, התמונה בפברואר כבר שונה לחלוטין. השחקנים אינם יכולים עוד לפתוח פוזיציות כאוות נפשם, ולצד פקיעה רווחית שלא חייבה תקבול מכתיבה לשם התכסות, אנו עדים לראשונה למצב בו חלק מהשחקנים החליטו לוותר כליל על פברואר. סטית התקן הנמוכה יחסית, שלדעת הכותבים אינה משקפת את מצב השוק לאשורו, תורמת את חלקה אך מעל הכל חוסר היכולת לכתוב עשרות אלפי יחידות, כל שכן להתכסות עליהן, גורמת לכתיבה דלילה למדי בפיזור רחב. הערכת השחקנים בשלב זה של החודש, ובפרט לאור הראלי באירופה, היא כי המדד צפוי לבקר ברמת 1090 הנקודות, ולכן זהו מרכז הכתיבות. ברם, המדובר במרכז שאינו קלאסי (אוכף) אלא כזה הדומה יותר לפיזור שוקת, ובתנאי ולא תהיינה יותר "מדי" כתיבות על כל סטרייק. כך לדוגמא, היה ואנוכי סבור כי הכתיבה הנכונה ביותר למצב הינה P1070, אמנע מכך בשל מצבת כתיבות גבוהה יחסית ואתמקד ב P1060 – גם אם אין זה המצב האופטימאלי. הגבולות המאוד רחבים מעריכים ירידה מטה כשכעת הגבול התחתון אמורפי ברמת 1030 הנקודות, ואילו העליון סביב
1160.
כרגיל, הירידה החדה במדד לרמת 1110 הנקודות, מגיעה לאחר התעוררות הציבור – קרנות הנאמנות משלימות ארבעה שבועות של גיוסים חיוביים, ולא במקרה הציבור הצטרף מאוחר. התקשורת, תוך התעלמות מוחלטת מרצון השחקנים, עודדה ודחפה אל עבר ראלי שמעולם לא עשה עליה לארץ הקודש, וכעת השוק רווי ידיים חלשות – היה ותימצא הסיבה לירידות חדות, הירידות בת"א תהיינה חריפות מבעולם, ולכן איני מעריך כי הפער שנוצר אל מול ה s&p צפוי להיסגר במהלך החודש.
ברמת המאקרו, החלטת בנק ישראל להוריד את הריבית ברבע האחוז בהחלט הפתיעה את השוק. ההחלטה היתה נמהרת ומנעה מהנגיד עוד קליע אחד במלאי. אלא אם הנגיד חושש כי המשבר האירופאי ממש מעבר לפינה, אין כל הצדקה להורדת ריבית מייד עם תחילת השנה, וסביר כי מה שעמד לנגד עיני פישר הוא לא המשבר כי אם הבנקים. הנגיד כבר הדגיש מעל כל במה את מחויבותו ותמיכתו בבנקים, ולכן מהלך זה בעיקרו תומך בשוק הנדלן גם אם בעקיפין (ומיותר לציין שכבשנתיים האחרונות הוא חסר משמעות אל מול החוזים העתידיים).
ולמרות כל זאת, אין ספק כי המשק הישראלי הולך ומאט. שני נתונים מלמדים זאת טוב מהכל. הנתון הראשון, הינו נתון החוב העסקי שהאמיר ל 777 מיליארד ₪. יותר ויותר עסקים נאלצים למנף עצמם, אל מעבר להון העצמי – מצב המעיד כי הרווחיות הולכת ונשחקת. רבים משייכים זאת למחאה החברתית, אך גם בלעדיה ההאטה במשק מובילה להקטנת הביקושים בלכ מגזר מגזר.
הנתון השני, המפתיע במיוחד, הגיע מהתאחדות התעשיינים שלפיה מהרבעון השני של 2011 חלה נסיגה ריאלית של למעלה מ 9% כמעט בכל ענפי התעשייה. אלו דברים שלא ניתן לקשרם למחאה או למשבר האירופאי, הם גלובאליים לחלוטין וכמותם ניתן למצוא כמעט בכל מדינה מערבית. האלמנט המפתיע הוא תלילות הירידה, שכן כל העת המצטייר מפי הקברניטים הוא שישראל היא אי ששרד את המשבר, והנה כעת אנו נוכחים כי לא רק שהמשבר העולמי מפתיע אלא שבחלק מהמגזרים הוא בא לידי ביטוי בחריפות יתר.
אם לרגע היה נדמה כי הורדת הריבית על השקל תוביל לקפיצה בשער הדולר, הרי שברננקי בהצהרתו כי יותיר את הריבית על כנה עמוק לתוך 2014 טרף את הקלפים. באחת שער האירו זינק וסחף עימו את כל סל המטבעות, כשהשקל מוחק עליה של שלושה חודשים תמימים וצפוי לאתגר בקרוב את רמת ה 3.70 ₪ לדולר. אמנם הנחנו כי אלו יהיו פני הדברים, אך בודאי שלא שערנו כי ברננקי יהא זה המוביל את המגמה אליה נידרש שוב בהמשך.
בצמד אירו-דולר, הפוגה חדה לטובת האירו וכל זאת עד הסיבוב הבא שיגיע מכיוון תשואות האגח או מאיבוד כוחה של יוון.
בגזרת הסחורות, הזהב רשם זינוק השבוע עת עלה ב 4% לרמת 1740 דולר לאונקיה. אע"פ שהיינו ועודנו בפוזיציית לונג על המתכת יש לקחת בערבון מוגבל את העליה, ומשכך, בהחלט יתכן ויגיע תיקון קל השבוע. היעד היה ונותר אל עבר רמת 1900 דולר לאונקיה, אך בסנטימנט החיובי השורר בוול סטריט רמה זו רחוקה משנדמה.
הנפט לא רשם כל תנועה בסיכומו של שבוע, כשהעיניים יוסיפו להביט אל עבר האמברגו הצפוי על הנפט האיראני. הערכנו זה מכבר כי האמברגו בעיקרו הוא מס שפתיים, וכי במצב הכלכלות לא האירופאים ולא האמריקנים יוכלו להוביל מהלך שכזה, אך בתקופה בה הצהרות נורות בצרורות הזהב השחור צפוי להוסיף ולהתנהל בתנודתיות גבוהה.
באירופה, ולכך התיחסתי לפני כחודש, איכשהו פורטוגל עוברת מתחת לרדאר באופן תמוה למדי. לראשונה חצתה תשואת האג"ח לעשר שנים במדינה את רמת ה 15%, והיבשת שותקת. ביוון הכל גלוי וחשוף והשאלה היא לא אם אלא כמה. איטליה וספרד כל העת מרעידות את אמות הסיפים, אך דוקא פורטוגל, כלכלה משמעותית לכל הדעות מזו היוונית, אינה מזיזה כהוא זה למשקיעים. הערכה בשוק גורסת כי ספרד תתערב לטובת פורטוגל בעת הצורך, את בהנחה זו ישנו אוקסימורון שכן ספרד אינה יכולה לסייע לעצמה. נוצר מצב בו משקיעי האג"ח יכולים לנצל את העיוות ע"י ביצוע ארביטראז': קנית שורט על ספרד (קרי, עליה בתשואות האגח) ולונג על פורטוגל - ההגיון דורש כי שני האגחים הללו יתקרבו האחד אל רעהו, שכן המחיר הריאלי נמצא בערך באמצע.
כהמשך לסקירה הקודמת, עיקר תשומת הלב מופנית כעת ליוון ובחינת גובה ואפשרות התספורת. ראוי לשאול האם כבר לא נחתם ההסכם הלה?! הרי עוד באוקטובר, עם העברת הכספים טענו ראשי האיחוד כי הבעיה היוונית נפתרה, והנה כעת, ולא במפתיע, שוב הם נזקקים להתערבות. כצעד של ספק יאוש ספק ניצול הזדמנות מקדם האיחוד, ובפרט מרקל, תכנית שתוביל לשליטה באוצר ובכלכלה היוונית. זהו מהלך בזוי ופוגעני שלעולם לא ישא פרי, כי כמוהו כהשתלטות מדינה במלחמה על אויבה. היוונים לעולם לא יסכימו למהלך שכזה, ואם למישהו יש תחושה קלה של דז'ה-וו, זה רק מפני שהדברים הללו נכתבו כבר לפני חודשיים, אז עמדנו בדיוק בפני אותו מצב. בפועל, אין משקיע אחד שמבין כיום מה סוכם עם היוונים; מה בוצע; מה מרחק הפערים. כך לדוגמא, מבקשים מהסקטור הפרטי לשאת בחלק מהתספורת, אך רק מחלקו ורק על אחוז מסויים. לא ברור כיצד יעלה על הדעת שמישהו יאות לשאת בחוב, שמקביל לו לא יעשה זאת אך הסלט היווני פשוט מזמן חצה את כל הגבולות ומשמש ראי למנהיגים בדבר הצהרות שיש לעמוד מאחריהן. מגוחך ממש לראות את אירופה מחכה להסכם בסקטור היווני, ולא משום שכבר ניצבנו בנקודה זו כבר ארבע פעמים בחצי השנה האחרונה, אלא בעיקר כי ברור לכל הנוגעים בדבר שמדובר בחתימה על שלג דאשתקד.
אירופה לא המשיכה בראלי החודשי, כיוון שהנתונים השבוע לא תמכו בכך. קרן המטבע חתכה את הצמיחה הגלובלית ל 3.3%, ונימק זאת בכך שצפוי "מיני מיתון". הכירו: "מיני מיתון" – מיתון, בשונה מזה הרגיל והזעפן, שהוא חביב וחייכן בדמות סנטה קלאוס... וברצינות, הדמגוגיה רק הולכת ועולה. הגדרת המיתון ברורה ומוחלטת (שני רבעונים שליליים) אך בכדי לא להיות הגוף הרשמי הראשון שמודה בכך בפה מלא, המציאו מעין הגדרת ביניים. הקורא את הדוח נוכח כי הצפי הוא לצמיחה שלילית של 0.5%, ולא משנה איך באמת יקראו לזה אלא עד כמה הדבר צפוי בכלכלות.
בספרד, התקווה כי הממשלה תתקדם הולכת ונמוגה עת הבנק המרכזי במדינה העריך ירידה של 1.5% בתמ"ג ב 2012 – 180 מעלות מההערכה הקודמת בדבר צמיחה של 1.5%. כמו כן, שיעור האבטלה במדינה טיפס לרמת 22.9%, וכל אלה מקשים מהותית על אימוץ תכניות צנע חיוניות אותן מעוניין ליישם האיחוד.
שער נתוני המאקרו היו מעורבים עם נטיה לשלילי ך דווקא בכך, יש בכדי להעיד על הסנטימנט החיובי (והתמוה משהו) השורר באירופה: אם השבוע המדדים ביבשת הצליחו לסיים בירוק, הרי שבהחלט רחוקה הדרך מצניחה.
באסיה, הבנק המרכזי של יפן חתך את תחזיות הצמיחה במדינה בצעד שהופך לכלל עולמי. מרבית הבורסות באסיה לא נסחרו בתחילת השבוע, דבר שמנע תגובה בשווקים ובטח לאור יום חיובי באירופה ובארה"ב עם חידוש המסחר.
כמו כן, שקיעת הצמיחה בסין הולכת ומוציאה אותה ממעגל המסייעות הפוטנצילאיות, ולהערכת רבים זוהי הסיבה המרכזית לבלימת ירידת תשואות האגח האירופאיות שהתרחשה בשבועיים האחרונים.
בארה"ב, ברננקי ככל הנראה מאס במלחמת המטבעות אירו-דולר, והחליט לתת נוק-אאוט משלו בדמות הודעה כי "שעורי הריבית הנמוכה צפויים להימשך עד סוף שנת 2014". ההודעה הקודמת כוונה לסוף 2013, אך משהתחזק הדולר מול האירו עד לרמת 1.26, היה זה יותר מדי בשביל הנגיד והוא החליט לפעול. שנאמר אחד בפה ואחד בלב: ברננקי כואב ומודאג מהמשבר האירופאי, אך בהבל פיו ייקר את גלגול החובות ב 2%...
צעדו של ברננקי מובן, היות והמעניין אותו הוא בראש ובראשונה מצב הכלכלה האמריקנית אך זוהי התחייבות בעלמא שכן 110$ לחבית נפט, יחייבו את הנגיד לפעול ולהעלות הריבית שאחרת האינפלציה תטפס הרחק מעל היעד הממשלתי.
נתון התמ"ג הרשמי ברבעון החולף, שעלה 2.8%, איכזב את המשקיעים שציפו לעליה גבוהה יותר. אם נחזור לשלהי הרבעון השלישי, בו הצפי היה לעליה של 1.5% בלבד, הרי שמדובר על נתון חיובי ביותר, ולכן האכזבה בוול-סטריט אינה מבוססת ומגלמת צפי מופרך מידי.
גם נתון מכירות הבתים איכזב לאחר שפיספס את תחזית האנליסטים שהעריכו עליה של 0.7%, בעוד בפועל רשם הנתון ירידה של 2.2%. בניגוד לדעת רבים, איני סבור ששוק הנדלן קרוב כלל לרשום התאוששות. בלימה ותחתית כן, אך לא מעבר לכך. הסיבה בגינה השוק מופתע לרעה בשבועות האחרונים היא הצגת התכלית של הממשל שאינה כלכלית כי אם שיווקית (שנת בחירות), ולכן מרבית הנתונים בפברואר צפויים להמשיך ולהפתיע לשלילה, אע"פ שהם בפני עצמם אינם בהכרח בעיתיים.
מנגד, מדד הזמנות למוצרי ברי קיימא עלה על התחזיות הכלכלנים, כמו גם סנטימנט הצרכנים של אניברסיטת מישיגן שעלה לרמה של 75 נקודות בינואר. נתון הצרכנים מוסיף לעודד, שכן הצרכן האמריקני הוא ליבה הפועם של הכלכלה המקומית והגלובאלית, ולכן בהחלט ניתן לשאוב עידוד מכך להמשך הרבעון, שבשווקים הסנטימנט יוסיף ויקבע עפ"י המתרחש באירופה.
מניות ומגזרים
כלל ביטוח (224014) – מבין מניות הביטוח זוהי המניה המועדפת והיציבה ביותר (תמהיל אלמנטרי/חיים יציב). אפשרות שהחברה תימכר, כמו גם ירידה של למעלה מ 50% בשנה החולפת הופכים את המניה לאטרקטיבית ואף מניית עוגן ללקוחות בעלי אורך רוח. שימו לב כי המניה אינה מתאימה לטווח הקצר, והיא שקולה במידה רבה לרוכשים מניית בנקים מבחינת אופק ההשקעה.
• ביתר המניות והמגזרים, אין כל שינוי בהערכה.
• אסטרטגיה חודשית בנגזרים, הועלתה בפורום אופציות פברואר. הינכם מוזמנים לעקוב ולחוות דעה.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
