השבוע החולף, היה שבוע נוסף של עליות נאות. ת"א הפגינה עוצמה יחסית אל מול הנעשה בעולם, אך נדמה כי פריצת רמת ה 1130 הינה פריצת שווא בשלב זה: מחזורי המסחר הנמוכים, התמיכה המקרית מהדואליות ואפקט התיקון במניות הבנקים כל אלה חברו יחדיו למהלך שמסתכם כעת בנקודות בודדות מעל הרמה המצוינת. בהחלט אין צפי לירידות חדות בפתח, אך תהא זאת טעות להגדיר את הלך הרוח כמומנטום חיובי, ובסה"כ מגמת הדשדוש עודנה עימנו.
בכדי שהירוק יחזור לשלוט במסכים על הזרים לבצע עליה לת"א, בעוד המצב הוא הפוך: פברואר נחתם עם רכישות בסך של 60 מליון דולר בלבד מצידם, וזאת באחד החודשים החזקים בשנה האחרונה. שינוי דרישת הלימות ההון לא החזירה את המשקיעים מעבר לים, ובהיעדר השקעה בבנקים יתר המניות בשוק אינן במחיר אטרקטיבי במיוחד, ובפרט אמורים הדברים ביחס לדואליות. רגיעה שיפור במצב הבטחוני יכולה לשנות את התמונה אך עד שזה יקרה, הציבור הוא הפעיל המרכזי המוכר באמוק ללא כל סיבה, וממהר להיפטר בהיסטריה עם בוא הסנונית האדומה הראשונה.
לא מיותר לציין, כי המוסדיים בסיכומו של פברואר הוסיפו להסיט את כספיהם אל מעבר לים , עת 200 מליון דולר עברו בחודש החולף לארה"ב, ומיעוט לאירופה. בלי זרים ומוסדיים, ועם שחקנים הפועלים בעיקר על שחיקה אין סיבה אמיתית שמגמת הדשדוש תסתיים, ולכן ההערכה להמשך השבוע היא דשדוש עם נטיה לירידות בשל דוח התעסוקה האמריקני.
שחקני המעוף, בחודש קצר מהרגיל (פקיעה בשלישי) בשלב זה כלל אינם פעילים ובעיקר עסוקים בעיבוי הפוזיציה. הגבול התחתון עלה מעט מרמת 1060, וכעת מתייצב ברמת 1070 הנקודות ואילו העליון נותר ברמת 1170 כשהפקיעה האופטימאלית כמעט ולא השתנתה (1105 נכון לבוקר שני). סטית התקן הנוכחית, 17%, אינה מעודדת לקיחת סיכון ומכיוון שהנחת התיקון בוול-סטריט בעינה עומדת (ומרתיעה) הרי שקירוב הכתיבות נעשה במסורה, וכבר כעת ברור כי החודש במקסימום היקפי הפוזיציה יעמדו על 80%. המעניין לציין, כי בין השחקנים לשוק נוצר ניגוד משווע: בעוד הראשונים מניחים זליגה איטית מטה, הרושם המתקבל הוא כי ימים אדומים הינם הזדמנות קניה כשהרוכשים מסתערים ומובילים לתמונה מעוותת לפיה יש "יד נעלמה" המחזיקה את השוק. לאלו התומכים בתאורית הקונספירציה אדגיש שני נתונים: מחזורי המסחר במעוף כה נמוכים עד כי אין כל הגיון שמישהו ימצא לנכון להשקיע במדד, ובפרט לאור כמות הכתיבות בנגזרים; מדד ת"א 75 ה"נקי" מספקולציות ופעילות שחקנים רשם תשואה ניכרת על מדד המעוף. יתרה מכך, פעילות הציבור באה לידי ביטוי במדד בעל התשואה המרשימה בשבועיים האחרונים, הוא מדד היתר, בו ברור מאליו כי פעילות המוסדיים אפסית מאחר ומחזור המסחר הממוצע במניית יתר 50 עומד על 100 אלף ₪ בלבד.
במהלך השבוע, אף נחשפנו לדו"ח המסכם של בנק ישראל ביחס לרכישות המט"ח: סכום עתק של 77 מיליארד דולר, שרשם תשואה של 1.3%. בנק ישראל, כאחרון הסוחרים, מיצע כל העת את רכישותיו וגם לאחר עשיה זו, כל שהצליח לרשום הוא ממוצע רכישות של 3.78 ₪ לדולר. הבנק הודיע זה מכבר כי הוא עתיד להשקיע כמיליארד דולר בארה"ב, אך נכון יותר לשאול מדוע הבנק לא מנצל את היציבות היחסית בצמד המקומי בכדי להקטין חשיפה למטבע האמריקני. בודאי שלא ניתן למכור דולרים בהיקף נרחב, אך גם כצעד להמשך פעילות רכישה בעתיד, מוטב היה להוציא כעת מהכיסים בכדי לחזור בעת הצורך לרכישות מסיביות.
כהמשך ישיר, הדולר התקרב השבוע לסף רמת 3.7 אך כחלק משינוי המגמה העולמית התחזק הדולר לרמת 3.73 וחתם את השבוע כמעט ללא שינוי. ככל השהנתונים בארה"ב יחמירו כך יחלש המטבע האמריקני בשל קירבה לתכנית ה QE3, שפתאום הופכת להיות עובדה גמורה. הדבר נכון כפליים ביחס לדולר-אירו, מאחר והחדשות בינתיים מהיבשת הישנה מגולמות ורק זינוק בתשואת האגח הממשלתיות בספרד/איטליה יכול לשנות מהערכה זו.
בשוק הסחורות, חוינו השבוע ירידה תלולה במחיר הנפט עד לרמת 103 דולר. אין בכך מגמה או סנטימנט מאחר ונתוני המלאים מחד, ונתוני הכלכלה המאכזבים מאידך, אכן לוחצים את מחיר החבית אך די בהתבטאות נקודתית בכדי לשנות את התמונה כליל. בזהב ראינו החלשות בסיכום שבועי של כ 1%, אך מאחר והדבר התרחש לאחר קירבה לרמת 1700 $ לאונקיה, ששוב לא נשברה, בהחלט עולים סימנים המחייבים מעקב ביחס לאפשרות המשך הראלי. שבירת רמת ה 1600 השבוע תהא בהחלט סימן מבשר רעות בטווח הזמו המיידי שתחייב בחינת פוזיציית הלונג בשנית.
באירופה לפני הנתונים היבשים, חובה לשאול כיצד המשקיעים מתעלמים מגרמניה הצפויה להיכנס למיתון ברבעון הקרוב. רבעון אחרון של צמיחה שלילית, והנמכת התחזיות במהלך השבועות האחרונים לכדי ירידה של 0.3 ברבעון השני אינם עושים כל רושם על המשקיעים השומרים את הדאקס קרוב לרמות שיא שנתיות. בהחלט יש בכך אנומליה משוועת, אותה אני מקשר לראלי האמריקני הנובע מאין ספור סיבות שאף אחת מהן אינה נוגעת לאירופה/גרמניה. האם ההכרזה הרשמית על מיתון בגרמניה תשנה את סנטינמט המשקיעים הגרמני? מתבקש לכתוב כי התשובה לכך ברורה וחיובית, אך אם זה המצב הרי שאנו צפויים לראות ירידות במדינה החל מהשבוע הקרוב המגלמות את הצפוי, בבחינת עד כה עוד ניתן היה לצפות לשינוי כיוון וכעת נחתם סיפור הרבעון השני.
הדברים בולטים על רקע החלשות האיחוד, ולאור העליה בשיעור האבטלה בגוש בפברואר לרמת 10.8%. לא העליה של העשירית מינואר היא הדרמטית אלא העובדה שלמרות כל המאמצים שנעשו עד כה לא שינו או הועילו ולו בפסיק את מגמת העליה באחוז האבטלה. במדינות מסוימות המגמה אף הוחרפה, דוגמת ספרד בה עלה אחוז האבטלה במרץ בלא פחות מ 0.8% למספר בלתי נתפס של 4.75 מליון ספרדים מובטלים. מאוד קל לאירופאים ללגלג על היוונים אך נדמה כי כל אירופה מתחילה להזכיר במשהו את מדינת האיים,, ולכן לא פלא שמדד המנהלי הרכש במרץ צנח ב 2% ל 45.4 אל מול צפי ליציבות סביב רמת 47, כפי שהיה בפברואר. מעגל הקסמים לא נשבר, ושוב, המכירות הקמעונאיות באיחוד ירדו בפברואר ב 0.1%; המעסיקים יעסיקו פחות ויפטרו; המובטלים ירכשו פחות; וחוזר חלילה. נקודתית, הגדלת קרן החילוץ פה, והתערבות ברכישות אג"ח ממשלתיות שם, תומכות בשוקי המניות אך מאחר והעליה ברבעון האחרון פשוט פנומנאלית אין כמעט ספק כי מתבקש תיקון העלול להפוך למשבר של ממש.
כל אלה היו נסבלים, אם הקטר הסיני היה מוסיף לגרור הקרונות, אך לא כך המצב: כלכלת סין צמיחה ברבעון הראשון ב 8.4%, ופיספסה את יעד הצמיחה שעמד על 8.9%. זוהי מגמה ולא מעידה חד-פעמית, מאחר וזהו הרבעון החמישי ברציפות, למעלה משנה, של ירידה בקצב הצמיחה. הבעיה היא שנדמה כי השלטונות בסין שוב מהתלים במנתחי המספרים, והצמיחה האמיתית נמוכה אף מ 8%. תזכורת כואבת למנהג השלטון המקומי להתערבות בוטה והטיית הנתונים ניתן היה למצוא השבוע במדד מנהלי הרכש לחודש מרץ. הנתון של הממשל הסיני הציג עליה נאה לרמת 53.1. לעומת זאת אותו מדד הנמדד ע"י HSBC העיד על התכווצות וסה"כ הפרש של 1.5%, בדיוק על אותם נשאלים ! אם כן, לא מן הנמנע כי הנתון האמיתי בעייתי בהרבה ואין זאת בעיה סינית פנימית, אלא בעיה גלובאלית שהמשקיעים האמריקנים העדיפו להתעלם ממנה לעת עתה.
בארה"ב, הראלי הסתיים רשמית ומדד ה s&p הולך ומתקשה להתבסס מעל רמת 1400 הנקודות. אם בסקירות הקודמות התיחסנו לבישול הנתונים, בעיקר בשל העובדה שמדובר בשנת בחירות, הנה הגיע נתון האבטלה וחשף את ערוות שוק התעסוקה ברבים: עליה של 120 אלף משרות בלבד לעומת צפי לעליה של 200-250 אלף משרות, אך עדין ירידה של עשירית האחוז ברמת האבטלה לרמת 8.2% (ולכך כבר התיחסתי כי אין להיות מתוחים שהרי ברור כי בעת הבחירות אובמה כבר ידאג כי אחוז האבטלה יהא נמוך מ 8%). הסתירה מאוד פשוטה: האמריקנים פשוט נואשו מלחפש עבודה, ומכיוון שהם יודעים שאין ללשכות מה להציע להם הם נמנעים מלהגיע – לא הגיעו = לא נספרו, וכך המשק האמריקני מציג את אחת הפתרונות המושלמים בעולם: דרישה של 150 אלף משרות בחודש רק בכדי לעמוד בקצב גידול האוכלוסיה; נתון חודשי ממוצע נמוך משמעותית מכך, ועדין שיעור אבטלה הצונח בפחות משנה מ 9.5% ל 8.2%. כעת, כל שנותר הוא לראות האם האמריקנים נאיבים גם בקלפי הוא שהם מסתכלים לימינם ושמאלם ולא נשענים על נתוני הממשל, היכולים בקלות להציג גם אחוז אבטלה של 7.5%, ללא יצירת אף לא מקום עבודה בודד.
יתר הנתונים השבוע נטו אף הם לשלילי, אך אם ננסה לדלות בין הנתונים לחברות בבורסה הרי שנתון ההזמנות ממפעלים רשם עליה בפברואר של 1.3% ובכך השקיט מעט מן החששות כי החברות ירשמו רווחיות נמוכה מהצפוי. לא יהיה זה המצב ברבעון השני, מאחר והמעבר בין רבעון שיא (הראשון) לשלילי אינו כה מהיר, ולכן מרבית האנליסטים מכוונים כעת לדוחות הרבעון השלישי – מעבר לקביעתם כיצד תיראה כל השנה, הרי שמועדם הקרוב לבחירות לנשאיות עלול להכריע את הכף לטובת אובמה או רומני.
לכאורה, מתבקש כאן תיקון חד ותלול אך לא זה המצב. אנו בפני שבוע עתיר נאומים, ומכיוון שהבורסות התנתקו מהכלכלה הריאלית מה שצפוי לשחק תפקיד מרכזי הם רמיזותיו של ברננקי ביחס ל QE3. עפ"י כל הערכות, הנגיד צפוי להכריז על תכנית נוספת בשלהי החודש הנוכחי, וככל שהצהרותיו יוקדמו כך יסייע הדבר למדדים לשמר את רמתם הנוכחית (גם אם בתיקון קל). לפד אין כעת כל ברירה, בעיקר בשל שנת הבחירות, ולכן הוא צפוי להתחיל ביחצנות המהלך עוד בימים הקרובים אחרת יתפתח כאן כדור שלג שיתקשה לעצור, כשרמת ה 1350 בטווח הזמן המיידי היא משהו פשוט בלתי נסבל שיוביל לתכנית בהיקף גדול בהרבה מכפי שניתן לשער.
מניות ומגזרים
- אין שינוי בכל המגזרים והמניות.
שבוע טוב ומוצלח, וחג פסח שמח !
הגב עם ציטוט
