בנסעי ברכבי על כביש י-ם – ת"א, נקרעה לי הנעל, ואני עוצר בשולי הדרך מבלי לדעת איך ממשיכים עם נעל קרועה, כשאני יושב וחושב לעצמי מה עושים, אני מחליט להמשיך בדרכי ולנסות לחפש חנות נעליים, על מנת שאוכל לקנות נעלים חדשות, וככה אני ממשיך בדרכי, עד שהגעתי הביתה, וחנות נעליים לא מצאתי.
בעודי שוכב על מיטתי, ומהרהר על התקרית עם הנעל שעבר עלי, אני תוהה לעצמי, איך יכול להיות שעשרות אלפי מכוניות יעברו בכבישים הבין עירוניים, ולא קרה להם מקרה כמו שלי, שנקרעה הנעל תוך כדי נהיגה, ומה הם עשו במקרה כמו שלי.
ואז נופל לי בראש, הבזק של רעיון, איך שאני יכול להתעשר בלא הרבה מאמץ, וללא השקעה רצינית ביחס לרווחים, ובאותו רגע החלטתי, אני פותח חנות נעליים על כביש ירושלים – תל אביב, וככה אני ממשיך בהרהוריי, על כמה רווחים אני יגרוף באמצעותו, ונרדם לי עם חיוך מרוח על השפתיים.
מבלי להשתהות הרבה, אני מתחיל לברר את העניין עם חברים, מכרים ויודעי דבר, והם מתחילים במסע שיכנועים שארד מהנושא, כל אחד בדרכו שלו, השתגעת ? חנות נעליים בכביש ראש ? מי יכנס אליך לחנות? ואני משיב להם, נו באמת, כמו שלי נקרע הנעל באמצע שום מקום, אני מתאר לעצמי שזה קורה יום יום, לעוד אלפי נהגים, מדובר בכסף טוב, השקעה בטוחה, אתם מדברים מקנאה, בגלל שלא נפל גם לכם רעיון כל כך טוב בראש, אבל הם בשלהם, וכמובן אני בשלי.
חבר אחר מנסה לשכנע אותי, לרדת מהענין, ואומר לי, האם חשבת כמה כסף תצטרך להשקיע בזה, הידעת שאתה צריך מחזור של לפחות 200K לחודש, בשביל שתהיה לך שווה להשקעה, ואני מהרהר בליבי ואומר: האם האנשים האלה באמת לא מפרגנים לי ? מה איכפת להם שארוויח קצת כסף.
וממחשבה למעשה, התחלתי לעבוד על הרעיון הזה, ביררתי על מקום טוב, שיהיה ממש על הכביש, וגם שיוכלו לעצור בשולי הכביש, ביררתי בנושא הרשיונות וכו', וקפצתי למים העמוקים, השקעתי סחורה, הבאתי מוכרים, ותוך חודש, החנות הראשונה לממכר נעליים עומד לו על תילו על כביש ירושלים – תל אביב.
חברי באו לטכס פתיחת החנות, וכל אחד נד לי בראשו, על הבחירה הכי לא מוצלחת שלי, ושעוד אתחרט על מה שעשיתי, ואני בשלי, אנשים פשוט צרי עין וכו'.
כששקטו הדי טקס הפתיחה, נפניתי לסדר את המקום שיהיה מכובד כראוי וכיאות, כחנות שיהיה נעים להיכנס אליה, שתהיה אוירה נעימה, כשהכל היה מוכן טיפ טופ כמו בית מרקחת, נסעתי לי הביתה במטרה לקום מוקדם בבוקר, להיות מוכן ומזומן לשרת את אלפי הלקוחות שיגיעו.
ויהי בבוקר, ואני פותח את החנות ויושב ומצפה ללקוח הראשון, ואני יושב ומצפה ומצפה ואין קול ואין רעש, חוץ מרעש המוכרים והעובדים, שישבו ושתו קפה ושוחחו ביניהם, וככה עובר לו עוד שעה ועוד אחת, וכלום, חצי היום הראשון עבר, ונפש חיה שבאה לחון את חנותי החדשה, לא נראתה באופק, וככה עבר חלף לו היום הראשון.
לפנות ערב לקראת סגירת החנות, והנה אני שם לב מרחוק, לאחד שרץ לכוון החנות, ומתנשף, ואני טופח לעצמי ואומר: הנה אתה רואה, כבר יש לך לקוח ראשון, אז נכון שכבר רוצים לסגור את החנות, אבל ליום הראשון לקוח ראשון שווה להתעכב, אני מסדר לעצמי את העניבה, ומנפח לי את האגו, ומשווה לעצמי ארשת חשיבות, כשהבר נש נכנס לחנותי, ומה גדלה אכזבתי, ברגע שהלה דרך על מפתן החנות, וקנקן ריקן בידו, ומכריז, שואל בקול, האם יש לנו במקרה דלק 95, מכוון שהוא נתקע בלי דלק.
ככה חלף לו יום ועוד אחד, ומתקרבים כבר לסיומו של חודש שהחנות שלי פתוחה, צריך להתחיל להתכונן לשלם משכורות לעובדים, ואני עוד לא הרווחתי את השקל הראשון, אבל אני משכנע את עצמי, חייבים להמשיך, כל חנות צריך להשקיע כמה חודשים לפחות לפני שמחילים לראות את השקל הראשון, כנראה צריך לפרסם יותר, אולי אנשים לא מתלהבים מהקולקציה, צריך להזמין את הסטייל החדש יותר וכו' וככה עובר לו עוד חודש ועוד חודש ומחזיק עובדים על חשבוני מבלי להרוויח את ההוצאות, שלא לדבר על בלאי, והחזקת המקום והעובדים, ופרסום וכו', וצובר הפסדים.
החברים שלי שהגיעו לבקר אותי בחנות, מי במקרה, שעבר במקום, ומי בשלא במקרה, החלו לדבר על ליבי, לצאת מהבוץ הזה כל עוד שלא מדובר בהפסדי ענק, ואני בשלי, אל תדאגו, עוד תראו שאני ירוויח מזה הרבה כסף, וככה מתגלגל לו עוד כמה חודשים, ואני מתחיל להרגיש כבר הפסדים שהם למעלה מיכולתי, ושוב החברים מסביבי אומרים לי, אולי באמת הגיע הזמן להפסיק להפסיד, ואני עונה להם, מה יש, מה אני רוצה כולה 2% בחודש, ומאשים את כל העולם ואשתו, ורק לא חושב שאולי אני הוא זה שטעיתי.
חברים יקרים, האם זה לא מזכיר לכם את שוק ההון, קמים בבוקרו של יום, עם פנטזיות וחלומות, בחושבנו שהמנייה שאנחנו הולכים לקנות היום, היא מניית השנה, וכשהסביבה אומרת לנו (הסביבה יכולה להיות גם השוק עצמו), שאנחנו משקיעים את כספנו במקום הלא נכון, אנחנו מתחילים עם מסע של הסברים ושכנועים, כמו, אתם עוד תראו כמה כסף אני ירוויח, אתם לא מפרגנים, וכשעוברת עוד יום ועוד שבוע, ואנחנו מתחילים להפסיד כספים, אנחנו מאשימים את כל המי ומי, את שחקני המעוף, את בעלי החברה, הרצות, שמועות ומה לא, ולא מוכנים ומסוגלים להודות שאולי אנחנו טעינו עם בחירה לא נכונה, אני הולך למצע, ואני צריך רק 2% רווח ואני יוצא מזה...... ולפעמים מגיע שלב התפילות, נדרים ונדבות..... שרק תחזור למחיר הכניסה....
חברים יקרים, כמו שלא נשקיע את כספנו, בחנות נעליים על כביש ירושלים – תל אביב, מבלי בדיקה מדוקדקת מקדימה, ואם כן החלטנו לקחת יוזמה כזאת לידיים, אני מאד מקווה, שלא ננסה להיראות, כמו זה שפתח את חנות הנעליים, הראשונה וכנראה גם האחרונה על הכביש הראשי, ומהר מאד נעצור ונעשה חושבים, כשנראה שאחנו מתחילים להפסיד, רבותי, שוק ההון אינו שונה מהשקעה של חנות, צריך לבדוק טוב טוב לפני ההשקעה, ולעצור בזמן אם טעינו, ואין טעם להאשים את כל העולם בהפסדים שלנו, עולם כמנהגו נוהג, ואנחנו נשאר עם ההפסד, ואף אחד אחר לא ישלים לנו את זה.
בברכת
מסחר פורה רגוע ומורווח