בוקר,
לאוהבי האומנות קצת מידע על אומן מוכשר......
גוסטב קלימט (Gustav Klimt; 14 ביולי1862 - 6 בפברואר1918, וינה), צייראוסטרי, מהבולטים שבזרם היוגנדסטיל הווינאי.
בהיותו סטודנט בבית הספר לאמנויות ואומנויות בווינה החלו קלימט ביחד עם אחיו ארנסט ועם סטודנט נוסף (Matsch) לעבוד כמעצבים. עוד לפני שסיים את לימודיו הוא היה אמן דקורטיבי מבוקש.
ב- 1886, בזמן עבודתם על עיצוב תפאורות בעבור התאטרון של וינה, הוא מתרחק מהסגנון האקדמי, וכל אחד מבין שלושת חברי הקבוצה מתחיל לעבוד באופן עצמאי.
בעקבות הצלחתו הראשונית (הוא קיבל אות הוקרה מידי הקיסר האוסטרי) הוזמן קלימט לעצב פנלים דקורטיביים באוניברסיטת וינה. העבודה על הזמנה זו נמשכה כעשר שנים. הפנלים "פילוסופיה"
(זוכי הפרס בתערוכה הבינלאומית בפריז ב- 1900) (ראה מתווהוהציור הגמור), "רפואה" ו"משפטים" עוררו ויכוח ציבורי. למעשה לא הסגנון החדשני עורר את התנגדות המבקרים והציבור אלא תיאורי העירום הארוטיים שאפיינו את יצירותיו של קלימט.
קלימט, שהתחיל כצייר אקדמי שסגנונו לא היה שונה בהרבה מסגנון מורו (Laufberger), נחשף לאמנות אירופית אוונגרדית: ליצירותיהם של ציירים סימבוליסטים הקרובים לסגנון הארנובו, כמו קנופף (Khnopff), יאן טורופ (Toorop), ברדסלי (Beardsley). נוסף לסימבוליזם ולארנובו ניכרות בעבודותיו השפעות של אמנותיות מתרבויות קדומות ומתקופת ימי- הביניים, כמו אמנות מיקנית ואמנות ביזנטית.
ב- 1897 היה קלימט בין המייסדים של קבוצת הציירים הווינאית Vienna Secession וכיהן כנשיאה הראשון של הקבוצה.
ב- 1902 צייר קלימט את "האפריז של בטהובן" (Beethoven Frieze), הצגה ציורית של הסימפוניה התשיעית של המלחין הגרמני בטהובן. אגב התשעיית הינה הבלתי זוגית והיא נמנית על הכבדות של המלחין. האפריז הופיעה הגרסה הראשונה של יצירתו הנודעת ה"נשיקה", שהופיעה בתוך כציור עצמאי ב- 1908-1907.
לקלימט היו הרבה מזמינים בקרב הבורגנות הווינאית העשירה. הוא היה שותף יחד עם יוזף הופמן
(Hoffmann), וכמה חברים אחרים של הווינר-וורקשטאטה (Viener Werkstatte) - סדנאות המעצבים והאמנים של וינה- בעיצוב הפנים של ארמון סטוקלה (Palais Stoclet). קלימט עיטר את אולמות הארמון בציורי קיר מרהיבים.
הוא צייר אף דיוקנאות רבים של נשים ואחיות של הסוחרים, רבות מהן יהודיות ("דיוקנה של אדל בלוך-באור 1", 1907, גלריה אוסטרית, וינה).
קלימט נהג לומר כי העניין העיקרי שלו בחיים הוא "אנשים אחרים, בעיקר נשים". ואכן, נשים היו לנושא העיקרי ביצירתו. בדיוקנאות הוא מתאר אותן כצומחות מתוך רקע מופשט וקסום. לעתים כולל הרקע סמלים אקזוטיים כמו ב"דיוקן של אטדל בלוך-באור". כל אישה ביצירותיו הופכת להתגלמות של הנשיות, בעלת עוצמה מגית ושברירית בעת ובעונה אחת. קלימט מרבה לתאר עירום החורג מהמסורת המקובלת באמנות האירופית: נשים בהיריון ("תיקווה 1", 1903), נשים מבוגרות ("שלושה גילאים של האישה", 1905 בין הנסיונות המעניינים לחדור לסודה של הנשיות נמנים התיאורים של המיניות הנשית ("דניה", "Danae" ,1908-1907, רישומים).
הפן האחר של עבודתו הם ציורי נוף שלווים שיצר בתקופות שבהן חי עם אהבת חייו מעצבת האופנה אמילי פלוגה (Emilie Floge) על שפת אגם. דוגמה לציור נוף כזה הוא היצירה "שדה כלניות" (1907).
קלימט תמך באמנים הצעירים מבשרי האקספרסיוניזם כמו אגון שילה (Schiele), ואוסקר קוקושקה
(Kokoschka) שהושפעו ממנו. הוא יוצר חשוב בצומת האמנות המודרנית במעבר בין המאות התשע-עשרה לעשרים ובמפגש בין האמנות לעיצוב ובין הסימבוליזם לארנובו ולאקספרסיוניזם. הוא יצר מהפכה באופן הצגת האישה והנשיות, ובאופן ההתמודדות שלו עם מילון הצורות בעיטור גאומטרי ומופשט אך עם זאת חושני ועשיר במגוון צורותיו ובצבעוניות שלו.
המשך יום נעים,
R
הגב עם ציטוט