השבוע החולף היה שבוע שלילי שכל כולו פעילות שחקני המעוף. לאורך כל החודש ציינו בסקירה כי הפקיעה האופטימאלית עבור שחקני המעוף ממוקמת ברצועה של 1180-1200 נקודות. הדבר התחדד לאור המשך כתיבת אופציות call גם בימי עליות ובמה שכינינו בתחילת החודש פוטנציאל נפץ קיצוני: ציבור שרוכש ויוביל לסקוויז או שחקני מעוף שיביאו המדד לנקודה נמוכה ויגרמו נזק לציבור שאיחר להצטרף. אחד משניים ללא אפשרות ביניים. הסטיה שטיפסה במהלך השבוע החולף הקטינה משמעותית את הרווח הצפוי מפקיעה אידיאלית אלא שבהתחשב בעובדה כי עד לפני רגע קט היה המדד קרוב ל 1230 על כל המשתמע מכך, הרי שההישג אינו מבוטל כלל וכלל. ההשפעה, כמידי כל חודש כמעט, הגיעה דרך מדד הבנקים אם כי הפעם בהחלט מדובר על פעולה אגרסיבית ביותר עם צניחה של כ 6.5% בשבוע שעלולה להתפתח גם לאחר הפקיעה לכדי כדור שלג.
כך או כך, לשחקני המעוף אין כל סיבה להיכנס לפקיעה עצמה ויותר משאנו חוששים מהבחירות עצמן ויכולת התגובה ביום מסחר בודד הרי שהחשש שליווה אותנו לאורך כל החודש הוא דוחות מלאנוקס הצפויים לליל רביעי, וכמיטב המסורת בשמונת הרבעונים האחרונים – דרמה תהא גם תהא. כיוון שכך, הסגירה המוקדמת צפויה להתחיל כבר בצהרי מחר (שני) והיא תואץ במידה והמדד יוסיף לאבד גובה. היעדר מסחר בניו יורק לא יספק את התמיכה השורית שמעבר לים, ובדומה לפקיעת דצמבר בהחלט יתכן כי נחזה עוד בתנועה אלימה מטה שתוחרף במידה ושחקני המעוף ימהרו לסגור הפוזיציות ולא במתינות הראויה.
ברמת המדד עצמו, פעם נוספת אנו חוזרים על המנטרה לפיה המדד עולה במשך תקופה ארוכה ומשיב הכל בימים בודדים, שלא לומר יום בודד. כל אימת שהמדד חוצה את 1220 גוברים הקולות לפיהם אנו בדרך לראלי, קולות שמתחלפים כמובן בשבירת 1200. בפועל, הנקודה העקבית היחידה היא שהמדד שומר על טווח 300 הנקודות מ s&p, וגם במצבים בהם נדמה כי פער שהצטמצם לא ישוב לאותו הטווח אנו נוכחים כי מה שקורה בוול סטריט נותר בוול סטריט ובהחלט אינו משפיע על השוק המקומי. אפשר ונכון יהיה להצביע על חולשת הדואליות בשני הרבעונים האחרונים אלא שיש לזכור כי מלנוקס אחראית על כמחצית תשואת המעוף בשלושת הרבעונים הראשונים של 2012 ולכן בסה"כ יש כאן פערים מאוזנים.
כמיטב המסורת (המאכזבת) פעם נוספת המהלך תופס את ציבור המשקיעים כשהוא עמוק בתוך פוזיציה מנייתית עם גיוס של כמיליארד ₪ במנייתיות וסכום בלתי נתפס של 4.5 מיליארד ₪ בקונצרני וכל זאת מתחילת השנה בלבד. לשם השוואה מדובר על היקף הגיוסים הממוצע בחמשת החודשים הראשונים של 2012 ולכן היקף הידיים החלשות עלה פלאים. עד 1160-1170 עוד תימצא הסבלנות מצד המשקיעים אך כפי שנקודות סטופ רבות הופעלו היום (ראשון) סביב 1197 הרי שברמות המצוינות תחל זריקת סחורה מסיבית, שאינה מחויבת המציאות, אך גם אינה נשלטת.
נקודה מעניינת היא התיחסות הציבור הצפויה למינוי של משה כחלון ליו"ר מועצת מנהל מקרקעי ישראל. משלים עצמם אלו הסבורים כי קיים דמיון קלוש שבקלוש בין עולם הסלולר ועולם הנדל"ן אלא שלאלו שאינם בודקים בציציות בהחלט הדבר יכול להישמע כצעד הצפוי להוריד את מחירי הנדל"ן. במידה וזו זוית הראיה הרי שבהכרח מניות הבנקים, שהחלק הארי ברווחיהן ברבעונים האחרונים, נשען על משכנתאות צפויות להיפגע והיות שאנו מציינים מזה תקופה ארוכה כי המניות הללו במחירי בועה הדבר יכול להוביל לצניחה תלולה. למרות חוסר החשיבות הפרסונלית בהחלט אין לשקול את האקט הפסיכולוגי – בועת הנדלן, וכל בר בי דעת מסכים כי קיימת כזו בישראל (אפילו פישר מלפני חודשיים...), זקוקה לסיבה להתפוצץ. במידה והמינוי יאושר, רק האפשרות שתהא ירידה קלה במחיר יכולה להוביל רוכשים להמתין עם העיסקה ולעיתים די בזה בכדי לפתח מהלך משמעותי. בתרחיש שכזה כמובן שפישר לא ימתין וישמור על יקירי נפשו בדמות הורדת ריבית של רבע אחוז ויותר אך בהחלט מעניין יהיה לבחון את השפעת הפן הפסיכולוגי המיידי בפיצוץ בועות המחזיקות שנים.
לעניין הבחירות איני מוצא טעם להתייחס מאחר וזהו אינו תחום עיסוקי אך ראוי להדגיש כי בניגוד לעמדת ראשי המפלגות אין מנוס מהעלאת מסים מיידית. אפשר להמשיך במשחק האדישות ביחס ל 39 מיליארד החסרים למילוי הבור אבל ישראל קרובה בטווח של חודשים ספורים, להערכתי שלהי מרץ לכל המאוחר, מהורדת דירוג ואז כבר יחשב הדבר לא בחירה אלא כחובה על הממשלה (ואולי לזה ימתינו).
בינתיים, האטה הולכת ומחריפה ומדד מנהלי הרכש עלה במעט בדצמבר אך עדין נותר מתחת לרמת 50 הנקודות – חודש שביעי ברציפות של התכווצות הפעילות הכלכלית בישראל. הדבר יצריך חשיבה יצירתית על המקום ממנו מגייסים הון ומעלים מסים מאחר ומצב החברות במשק הולך ומידרדר, וגם מדרגות המס אינן נמוכות כבעבר. הצעד המיידי והכה אהוב, העלאת המע"מ באחוז, צפוי להניב כ 6 מיליארד ₪ אך זאת רק במידה והחוב לא יתפח במקביל וזה איך לומר – לא המצב הסביר בזמן חלוקת תיקים בממשלה.
שוק המט"ח המקומי התנהל השבוע בפראות יחסית אך סגר קרוב מאוד לרמות הבסיס ועדין מרחק נגיעה משבירת 3.7. פעם נוספת היינו עדים השבוע לגוף גדול הרוכש סביב 3.708-9 דולרים ולהוציא בנק ישראל אין שום הגיון במהלך ולכן ההגיון דורש כי פישר הוא הפועל בשוק. עמדתנו היתה ונותרה זהה לשבועות קודמים, ומה שלא עזר לנגיד במשך שנים לא יואיל גם הפעם והרמה המדוברת בהחלט צפויה להישבר.
באירו – דולר רמת 1.33 נשמרה אך המעניין הוא כמובן היחס דולר –יין. היפנים שגילו את פטנט ברננקי פשוט לא מסוגלים לעצור וממציאים כמעט מידי שבוע תכנית הקלה כמותית נוספת התרסקות היין ב 17% כמעט ללא עצירה ובמקביל שיא שלא נראה שנים בניקיי צפויים להמשיך ולספק רוח גבית לקבועי המדיניות ולכן קשה לראות היפוך במגמה זו. זוהי הסנונית המשמעותית הראשונה במלחמת המטבעות עליה התרענו לא פעם בעבר, וכעת ברננקי באמת לא יכול להואיל.
בשוק הסחורות, שבוע חיובי ברקע לשבוע חיובי בשווקי המניות הוביל את הזהב לתיקון קל מעלה אל עבר 1680 אך עדין לא מספיק בכדי לשנות הערכתנו כי המתכת צפויה לשוב אל מתחת ל 1600. הנפט שאיבד מעט גובה התאושש ואף שינה כיוון על רקע הקרבות על קו הספקת הנפט ועל אף שזהו טיעון קלוש הרי שכל האנליסטים נאחזו בו כסיבה המרכזית למהלך. בפועל, הנסטימנט החיובי הכללי מקרין על כל פוזיציות ה long מי יותר ומי פחות, ובזאת טמון כל הסיפור.
בניגוד לישראל, אירופה, אסיה וארה"ב חוגגות גם אם אינן יודעות מדוע. כאן צריך לחלק המצב לשלושה כי בהחלט יש שיכור יותר ושיכור פחות. באסיה, הנתונים בסין, גם אם הם שקריים מספקים תמיכה למשקיעים וללא ספק התנהלות הממשל ביפן מספק סיבה אמיתית למשקיעים לרוץ לניקיי. כבכל צעד בעולם הגלובלי אנו כבר אחרי הבאז הראשוני של העפולה בניקיי וכעת אמנם אין עוד כדאיות השקעה במדד אבל כניסה של כסף זר תבטיח את הרמות הנוכחיות לעוד פרק זמן של שבועות לכל הפחות ויתכן עד סוף הרבעון.
לעומת המצב השפוי יחסית, ישנו המצב הקיצון והוא מצבם של האירופאים. למשקיעים באירופה אין סיבה אחת לרפואה לצהול ולרשום שיאים מדי שבוע אלא שכל העולם עולה אז הם איתו. הנתונים השבוע הוכיחו מה שהערכנו בכל 2012 – גרמניה משלמת את המחיר וקורסת: ירידה של חצי האחוז בצמיחה ברבעון האחרון ב 2012 וצמיחה שנתית כללית של 0.7% לכלכלה המובילה ביבשת אלו נתונים בלתי נתפסים. המדדים היו צפויים ליפול אחרי היודע הנ"ל אלא שהם מתעוררים לניקיי המזנק 5% בשבוע, ולחוזים המציגים עליה של מחצית האחוז כמעט מדי יום כך שבאמת ניתן להבין את האופטימיות המאוד לא מבוססת. כמובן שאירופה צפויה להיפגע באופן הקשה ביותר בהמשך השנה (ולכן השורט אירו) אלא שהיא לבדה לא תאבד גובה והדברים אמורים בפרט ביחס לדקס שפשוט מתנהל בסטית תקן שלא נראתה בעשור האחרון וגם בתקופות הטובות ביותר בשוק המניות הגרמני.
בתווך מצויה ארה"ב, שכמידי שבוע ניפקה נתונים מעורבים: הסנטימנט הצרכני בשפל של שנה אבל המכירות הקמעונאיות רשמו בדצמבר עליה נאה של 0.5% וגם התחלות הבניה הציגו נתון שלא נראה מאז אמצע 2008. אמת, הדוחות מאכזבים כפי שצפינו לפני כחודש אבל הם בגבולות הנסבל והחשוב ביותר – תיאבון המשקיעים לסיכון הולך ועולה. אם בשבוע החולף נגענו בגיוס של 18 מיליארד דולר לשוק המניות, משלים התמונה סקר מנהלי הקרנות החודשי שמציג נתון מדהים לפיו תאבת הסיכון בשיא של 9 שנים ! אלו אותם משקיעים שלא באמת מאמינים שיהיה טוב אבל פשוט מאסו בתשואה ריאלית שלילית ומצטרפים מאוחר מדי. תהיה תכנית הקלה נוספת, פתרון למצוק, והמצאה של ההתמודדות עם תקרת החוב (הערכה עדכנית גורסת כי ידחו את הדיון בשלושה חודשים) – כל אלה הם טמינת הראש בחול אבל בהחלט אפשר להבין את תאבת הסיכון שראוי לכנותה בשמה הנכון יותר "היעדר אלטרנטיבה". מצב זה יכול להימשך לכאורה עוד זמן רב אבל בפועל אנו עדים לעצירה של המדדים בוול סטריט – אמת כי דאו ו s&pקבעו השבוע שיא חדש אך הוא בסה"כ רחוק כ 2% בלבד מהשיא שנקבע בסוף אוגוסט וזה לא בדיוק מבטיח גדולות. זוהי נקודה למחשבה בהתחשב בהיקפי ההשקעה של הציבור בשבועות האחרונים, ובהחלט הדיסקאונט במדדים אינו מצדיק את הסיכון.
מניות ומגזרים
שופרסל – מפגרת אחרי אסם ושטראוס באופן בולט לעין ומסיבה לא מוצדקת. החברה לא נפגעה ברמת הרווחיות באופן המצדיק ירידה של כ 25% שנתי ונדמה כי הסיבה העקרית היא רצון המשקיעים להיפטר מכל מה שקשור לדנקנר. מתאימה לטווח בינוני וארוך.
- ביתר המניות והמגזרים אין שינוי המלצה.
שבוע טוב ומוצלח !