השבוע החולף היה פסימי למדי, והאדום בו בלט על רקע המשך הראלי העולמי. ת"א איבדה גובה כמעט מדי יום כאשר מניות הארביטראז' אינן מצליחות לספק רוח גבית תומכת אל מול שלל אירועי מיקרו. אותו הארביטראז' הוא אשר החזיר בראשון את מרבית הירידה אך זוהי טעות אופטית: להוציא השלמת פערים טכנית הנובעת מאותו ארביטראז', מחזור המסחר היה דליל וניכר היה כי אין גופים משמעותיים פועלים בשוק. לעומת זאת, מהצד השני של המשוואה הציבור הוסיף לרכוש אל תוך הירידות וללא חשש – כשהשבוע נחתם עם גיוס בקרנות המנייתיות של כ 300 מליון ₪. המדובר בשיא של שנתיים, ובל נשכח כי היו שבועות אופטימיים וירוקים בהרבה מהשבוע הנוכחי ולכן נדמה כי הציבור הישראלי טרם הפנים כי הראלי העולמי אינו מתכוון לבצע עליה. ההתמקדות בשוק המקומי הובילה לפער משמעותי מבעבר, ובין אם משום כוחו של הרגל או בשל אותו צפי לתיקון מוסיף הסוחר הישראלי לרכוש ממניות ת"א 25 ולא ממדדי וול סטריט. כבעבר, אזכיר כי זוהי תנועה הפוכה לחלוטין לנעשה בקרב המוסדיים אשר מסיטים כספים לארה"ב ואף לאירופה, ולכן אנו עדים לשלל ידיים חלשות המובילות למסחר ב"מדרגות". יציבות לאורך שעות ונפילה פתאומית וחסרת פרופורציה בשל תנועה קלה בחוזים או נתון שלילי בארה"ב.
על אף זאת, סטית התקן הנמוכה ברמת 13.5% מלמדת כי הדשדוש הממושך צפוי להימשך. כל עוד קיים ציבור בצד הרוכש המאזן את גל מימושי המוסדיים לא נקבל ירידה חדה במדדים. יתרה מזאת, המשך הראלי מעבר לים יספק הזדמנות לשבירה חוזרת של 1200 הנקודות – וזאת כמובן יוביל (שוב) לגל אופטימיות נקודתי שיזרים שלל כותרות חיוביות עד לגל היורד הבא, וחוזר חלילה.
אין ספק כי במרכז השבוע עמדה התפטרות נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. התיחסות תמציתית להתפטרות ניתן למצוא כאן אלא ששני גורמים עומדים על הכוונת המיידית: שער הדולר ומניות הבנקים. הבנקים נהנו עד כה מתמיכה אינסופית של הנגיד. הסיבה היחידה לראלי החד במניות כמו גם בלימה של התיקון פעם אחר פעם נעוצה בהנחה המוצדקת כי פישר יסייע לבנקים כל אימת שאלו יזדקקו ליד תומכת. הנגיד ידע לעשות כן במהלכים (הלימות ההון שנמתחה על תקופה ארוכה מכפי שהוגדרה בהתחלה) ובנאומים שכיוונו את הסוחרים לחמשת הבנקים הגדולים. בדרך עקיפה, אין לשכוח כי השמירה על בועת הנדל"ן, בעיקר דרך הריבית אך לא רק, היתה בראש ובראשונה לסייע לבנקים ובזאת אין ספק כי הנגיד עשה חיל. כעת, משפישר אינו נוכח יותר במערכת יותר מסביר כי מחליפו יעדיף "לנקות את השולחן" ולאפס את מונה ההצלחות/כשלונות. מניות הבנקים הנסחרות למעלה מ 15% מעל ערכן צפויות לאבד גובה ככל שפישר יצא מהתמונה, ובהחלט שער הריבית הנמוך אינו מותיר עוד מרווח תמרון רב למחליפו.
זאת כאין וכאפס, לצפוי בדולר-שקל. השבוע הדולר ביצע את המהלך אותו צפינו מזה תקופה ושבר את רמת 3.7 ₪/דולר. אלמלא היתה יד מכוונת במסחר בשישי צפוי היה המטבע לרדת אף לרמת 3.65 כשמתחילת המסחר אנו עדים למגמה חד-כיוונית. המטבע האמריקני צלל, וזאת יש לזכור בשבוע שכולו חדשות בטחוניות. ניתן היה לצפות לקפיצה על רקע הכוננות בצפון, ואילו בפועל התמיכה הובילה לירידה של "רק" 2% ולא מעבר. פישר היה אביר שמירת שער החליפין שלעיתים קרובות ניכר היה כי הוא מייחס ומנכס זאת אליו בלבד. למחליפו אין היכולת לווסת את שוק המט"ח ע"י המשך רכישת דולרים בשל הרף בו מצויות היתרות (75 מיליארד דולר) והלכה למעשה, בעוד שבמניות הבנקים ניתן לשלם מס שתיים בשער החליפין אין כל פעולה אפשרית שתתמוך בדולר. כיוון שכך, יקח מספר ימים לכל היותר את שהמטבע האמריקני יירד מתחת לרמת 3.65 וזוהי רק ההתחלה. עודנו מחכים להצהרה רשמית של בנק ישראל על חזרה למשחק אבל בניגוד לעבר יודעים הסוחרים כי הפעם לא מדובר באמת על רכישה בלתי מוגבלת ולכן ההשפעה תתמוגג במהרה.
בשולי הדברים, קשה להבין את החלטת הנגיד להודיע על המהלך בזמן המסחר. אין דרך אחרת לראות את המהלך מלבד רצון מגלומני להקרין פעם נוספת את השפעתו על השוק, שכן מהלכים שכאלה ראוי שיעשו לאחר מסחר ואף בסוף השבוע אז ההודעה היתה מתמסמסת אל השפעת הארביטראז' ואין דרך אחרת לפרש זאת מלבד עניין פרסונלי.
ביחס למצב הבטחוני, כל שאנו יכולים לומר מכיוון שוק ההון הוא כי אין במהלכים האחרונים לאיים על הבורסה. בורסה חלשה כבר תמצא סיבות לרדת ואילו בורסה חזקה תראה בכל נתון שלילי סיבה למסיבה, ולכן השפעת המצב בצפון מינורית. אם נזכור כי לאורך מלחמת לבנון השנייה רשמה הבורסה במרבית הימים עליות נאות (להוציא יומיים ראשונים) נוכל להבין את הפרופורציה וחוסר חשיבות המהלך על ת"א.
עוד ברמת המיקרו, האבטלה בישראל הוסיפה לטפס גם בחודש החולף וכעת היא מצויה ברמה של 6.9%. המגמה ברורה אבל הקצב האיטי משהו, מבטיח כי הזינוק הממשי לא יגיע ברבעון הראשון של השנה אלא באמצע השני ולכן ככל הנראה בחר הנגיד להותיר את הריבית על כנה. הערכנו כי קיים סיכוי לא מבוטל להורדת ריבית ולהותרתה על כנה, והחלטת בנק ישראל משמרת כלים לתקופת האטה חריפה יותר ובכך כמובן יש נקיטה בחוכמה רבה ע"י הותרת תחמושת נוספת לעת הצורך.
באירופה, הנתונים מוסיפים להיות שליליים והבורסות ממשיכות לנסוק. אין בכך מפתיע בהתחשב בעובדה כי האירופאים מזמן הפסיקו לעקוב אחר החברות הנסחרות בשוק המקומי, ופועלים עפ"י הסנטימנט האמריקני אלא שהמפגע השקט מוסיף להתקרב: תשואות האג"ח במרבית המדינות באירופה הוסיפו לעלות גם בשבוע החולף. אין בכך ממש בכדי לתפוס כותרות אבל זהו השבוע השלישי ברציפות למגמה. האופטימיים יציינו, במידת מה של צדק, כי מדובר בהסטת כספים לטובת שוק המניות אלא שמחזורי המסחר במניות הולכים ומתכווצים באופן עקבי ולכן רק מנקודה זה יבולע רק לאירופאים. וול סטריט לא צלול ברגע, בטח לאחר התבססות מעל רמת 1500 ב s&p ולכן האופטמיות צפויה להישמר גם השבוע.
באסיה, אנו עדים להמשך שבירת הכלים בה החל הפד וכעת היא גל עולמי. מצד אחד עומדים היפנים, שממשלתם קורנת מנסיקת הניקיי. הכלכלה לא השתנתה בפסיק במהלך הרבעון החולף אבל השבוע הודעת הממשלה הפתיעה ובענק עת חשפה כי הממשל מצפה לצמיחה של 2.5% בשנה הקרובה. פי 2 מהתחזית העולמית ומכל תחזית אופטימית אחרת, כשבד בבד מוסיף המדינה לרסק את היין. ירידה קלה בחמישי עם פתיחת המסחר הובילה את הבנק המרכזי לפרסם הצהרה לפיה "ננקוט בפעולות נוספות ככל שידרש" ושוב ביצע המדד תנועת פרסה של 1% וחתם בירוק. זהו דפוס פעולה מובהק של ברננקי והפד, ועל רקע הראלי העולמי אין סיבה לחדול מכך. היפנים השמרנים נמנעו עד כה באופן ממשי מהצטרפות לגל ההצהרות אלא שעת הותר הרסן ועל רקע התאוששות שברי האחוז נמצא גם הקטליזטור לדחוף המדדים מעלה.
מצד שני, הסינים מאבדים עצמם לדעת אל מול אובדן הפוקוס העולמי ומנפקים כל שבוע נתונים הזויים. סקר הייצור במדינה העיד על התרחבות כלכלית והמדד נסק, ושעות בודדות לאחר המסלר התפרסם מדד מנהלי הרכש בסין שלימד דווקא על ירידה מפתיעה לרמת 50.4 ועל גבול ההתרחבות. הסינים לא יכולים לפגר מאחור ולכן שלל הנתונים החיוביים לכאורה, משכו את שנחאי לתשואה חלומית ל25% בחודשיים וסגירת הגאפ מול העולם. האינפלציה שמרימה ראש מדאיגה מאוד את הממשל אלא שתנועת הכספים הזרים למדינה ההולכת ומאטה חמורה בהרבה ולכן אנו צפויים לעוד שלל בשורות חיוביות מכיוון זה.
בארה"ב, דוחות פושרים ונתונים חשובים שליליים לא עצרו הראלי. ההיפך הוא הנכון בבחינת ראיית חצי הכוס המלאה בכל צד פסימי: כלכלת ארה"ב התכווצה ברבעון הרביעי ב 0.1% ומצויה על סף מיתון? הפד יפרסם תוך שעתיים הצהרה לפיה תימשך תכנית רכישת האג"חים (ידענו את זה, הפד הצהיר עד לירידה לרמת 7% ועדיין חשוב לפעמים להזכיר זאת במהלך המסחר....); שוק התעסוקה שוב מאכזב עם תוספת של 157 אלף משרות בלבד ועליה לרמת 7.9% אבטלה? מצוין, כי זה מרחיק את מועד הפסקת התמיכה של הפד. וכך הלאה. רוצה לומר, כי המדדים בוול סטריט מחפשים כעת סיבות להמשיך בראלי ובהיעדר קטליזטור משמעותי חיצוני אין לצפות לשבירת רמת 1500 ב s&p. ירידה קלה השבוע בהחלט אפשרית, אפילו מתבקשת אבל הלך הרוח הנוכחי בהחלט תומך ברמות הללו. ברם, אסור לזלזל בעובדה כי התשואה הנוכחית מתחילת השנה היא כבר כתשואה השנתית הממוצעת ולכן המשקיעים הפרטיים המצטרפים כעת לשוק, שיא של 17 שנה בגיוסי הקרנות, הם אלו שגם יאלצו לכבות את האור. הדוחות הוכיחו כי הניתוק בין הכלכלה ושוק ההון התעצמו ולכן הדיסקאונט מוגבל לעוד 3-4% ואילו תיקון בסיסי צפוי להימשך עד רמת 1450 הנקודות ובהתאם חוסר הכדאיות בשוק האמריקני. אין זו ההתאוששות הכלכלית לה ציפו בארה"ב, והנתונים האמיתיים שלאחר תקופת הבחירות נחשפים כעת (נעלם לו חצי אחוז צמיחה ברבעון...) אך הפד בינתיים מוסיף לספק את רצון וול סטריט כשאנו בשבוע נטול לחלוטין נתוני מקרו מהותיים ועל כן הצפי ליציבות ודשדוש.
מניות ומגזרים
סאן גוביי – תשואה של 12% בקצת מעל רבעון וסגירה מלאה של הדיסקאונט במניה מביאים אותה כעת למחירה הריאלי והיעדר אטרקטיביות בהמשך החזקה. ההנחה כי המגזר כולו צפוי לסבול מדשדוש מסויים ולכן נעדיף לממש על אף דוחות במגמת שיפור ולבחון חזרה בשלב מאוחר יותר של השנה.
שורט על אל-על – פימי לא פראיירים והוא הכניס סעיף בלתי אפשרי להסכם: שינוי ופגיעה בעובדים שהוועד שלהם מצליח להחזיק את ההנהלה במבושיה מזה שני עשורים. להאמין שדברים ישתנו בין לילה זה נאיבי ולכן גם אם ההסכם יתממש במלואו יהא זה לאחר שלל שביתות ופגיעה ברווחיות, שקודם יובילו לירידה בערך המניה ורק לאחר מכן לתיקון איטי ומתמשך.
- ביתר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
