השבוע החולף התאפיין במסחר מהוסס, כשלהוציא העליה בראשון, כל השבוע נותרנו באותה הנקודה. בעוד מדדי אירופה וארה"ב רושמים שיאים חדשים, הסנטימנט החיובי אמנם חילחל לת"א אך לא באותה הקורלציה. אין בכך חדש, וכמובן שבתיקון הראשון בוול סטריט אנו נצטרף ביתר שאת אך הדבר מוסיף להכניס עוד מהציבור לשוק, ובפרט לאפיקים בהם ברור כי רמת הסיכון/כדאיות בעייתית: גיוסי שיא לקרנות הכספיות מתחילת השנה, כחצי מיליארד לקונצרני המביא את מדדי התל-בונד שוב לשיאי כל הזמנים, וכ 150 מליון לקנייתיות. במקרה הראשון מדובר בהפסד ריאלי, בשני בסיכון יוצא דופן שאינו מזכיר כלל אג"ח ואילו בשלישי התבססות על רמות השיא בארה"ב יותר מאשר על פרמטרים מקומיים.
על אף הדשדוש המקומי השבוע, שלכאורה אמור היה לשרת את שחקני המעוף, המצב המורכב מהשבוע החולף מוסיף להישאר עימנו גם כעת. אמת כי מחירי האופציות, משני צידי המתרס, נשחקו השבוע אלא שמטרת הכותבים היתה להוביל המדד אל מתחת ל 1220. נקודה זו המוכיחה עצמה כתמיכה איתנה פעם אחר פעם, עשתה זאת גם הפעם כשעצם הקירבה לסטרייק מזרים ביקושים גבוהים ובכל מחיר. בלימת מדד הבנקים וירידתו דיללה משמעותית את נכס הבסיס ולכן אם לא תגיע תנועה מטה בתמיכה שמעבר לים, תיתכן סגירה מוקדמת ברווח קל על פני כניסה ליום הפקיעה. דוחות אפל (בשלישי) אף הם גורם מרתיע, דווקא בשל הצפי לדו"ח חלש, ולכן הימים שני-שלישי עם חוזים שליליים מעבר לים הינם קריטיים.
הגבולות הנוכחיים הינם גבול עליון ברמת 1245, גבול תחתון שאינו רלוונטי ופקיעה אופטימאלית ברמות 1200-1212. במהלך השבוע הפקיעה תשתנה בעוד נקודה עד שתיים לכל היותר, כשהגעה לטווח המצוין תוביל לסגירה מוקדמת.
בעוד שסיום יולי עודנו בגדר תעלומה, הרי שלפחות ברמת המאקרו הבורסה קיבלה מהלומה שרק השיאים מעבר לים מנעו ממנה להתבטא בירידה חדה במדד. מחד, זינוק של 0.8% במדד המחירים לצרכן ביולי, ומאידך זינוק של 30% בביקוש למשכנתאות באותו החודש בדיוק. מיותר לדבר על "צעדי בנק ישראל" בשוק הנדלן שכמובן יותר הוסיפו שמן מאשר מיים למדורה אלא שהשילוב המדובר מונע הורדת ריבית קרובה, שבהחלט היתה אפשרית קודם לכן. הדולר/שקל הפנים זאת היטב עם צלילה ביום המחרת ב 1% אבל הרוכשים כאמור הינם ציבור שפחות מתעניין בנתונים ויותר בכותרות, כשכבר כעת ברור כי החלטת החודש הקרוב תהא ללא שינוי. ה"אשם" הפעם הוא עלית המע"מ אבל אפשרי כבר כעת למצוא את אשם אוגוסט – מחיר הדלק שזינק ומשקלו ניכר במדד. ב 108$ לחבית נו חוזרים כבר בסוף החודש הנוכחי לכיוון 7.8-7.9 ₪/ליטר, כשמה שמונע את רף ה 8 הוא החלשות הדולר (לשמחתו של בנק ישראל...).
ואם בהחלטת הריבית עסקינן, כמובן שיש להתייחס לשאלת הנגיד. לא פרנקל, שלא ברור כעת מה ואם היה, אלא דווקא פלוג – הנגידה המחליפה/קבועה: מה המנדט שלה בשוק המט"ח? האם היא יכולה לרכוש דולרים או שהדבר שמור לפישר בלבד. האם היא יכולה להגדיל את תכנית רכישות המט"ח? לנקוט בצעדים אחרים? כשמינויו של פרנקל היה ברור, הרי שהתשובה לשאלות הללו הינה שלילית. כעת, משבפועל אין נגיד, ופרנקל לבטח לא מתערב בהחלטות הבנק אין כל סיבה שהשקל לא יוסיף להתחזק. המטבע המקומי הגיע לרמת 3.55 אותה ציינו, וכעת הצפי הוא לדשדוש בטרם המשך התנועה מטה. אם לפני שנה בדיוק היינו בדולר החזק ב 10% משערו הבוקר, נכון כי בנק ישראל הפסיד הון עתק אלא שהיציאה צריכה להיות הדרגתית או לכל הפחות סדורה, ומה שאנו מקבלים כעת הוא כאוס מוחלט = גן עדן לספקולנטים להם לא יורידו הריבית גם בהחלטה הקרובה.
בשוק הסחורות, הנפט הולך וסוגר על ברננקי עם 108$ לחבית ואפס סימנים להיפוך מיידי ואלים בטווח הקצר. הנגיד בעדותו השבוע היה מהוסס ולא זחוח, מתפתל ולא החלטי. זה לא ברננקי שהתרגלנו אליו המוביל בגאון את מלחמת המטבעות והדפסת הכסף אלא נגיד שבאמת התחרבה לו התכנית. התגובה האלימה בשוק המניות אמנם הובילה אותו לחזור בו מכל שרמז ולתמוך בהמשך הרכישות אלא שזה כבר לא בידיים שלו – התכנית תקוצץ במהלך סוף השנה, והאינפלציה תחייב הערכות לעלית ריבית ברבעון השלישי של 2014. יתכן ואף קודם לכן. חבית חומר הנפץ היא התלקחות בטחונות שתזניק הנפט למחוזות נשכחים, ואז הנגיד הוא שירדוף אחרי האינפלציה שממילא כפי שסקרנו בשבוע החולף כבר קיימת בארה"ב.
באירופה הוסיפו להתחקות השבוע אחר ארה"ב, ותוך שהם מסתמכים על ברננקי. היעדר נתוני מאקרו סיפק רוח גבית שלא פגמה בחגיגה את הדאקס חצה את רף 8000 הנקודות והתבסס עמוק מעליו. גם אם נניח שארה"ב תוסיף בחודש הקרוב עוד 2-3%, הצפי הוא לירידה של הדאקס מהרמה הנוכחית וחזרה לסביבות 8000 בטווח הזמן הקצר ולכל היותר עד חודש. המחזור הנמוך, הבעיות האירופאיות, והמינוף של וול סטריט – די בהם בכדי שבמשב רוח שלילי קל יתהפך המדד ויחזור שוב לרצועה התחתונה אי-שם סביב 7800.
בשורה טובה שפחות מעניינת באופן טבעי את המשקיעים בבורסה, הגיעה השבוע למרבה ההפתעה מכיוון שוק הנדל"ן החבוט. יתכן כי התקנאו בעמיתיהם האמריקנים אבל לראשונה מזה ארבע שנים אנו רואים התייצבות במחירי הנדלן בספרד ואיטליה. בדיוק כבארה"ב, הרבה לפני התאוששות הכלכלה ושנות אור טרם היפוך בשוק התעסוקה, יהא זה שוק הנדל"ן שיאותת על תחתית והיפוך וכעת עולים קולות לפיהם אנו קרובים מתמיד לנקודה זו.
בינתיים, אם יש משהו המעיב על האופוריה העולמית ורמות השיא/בועה הנוכחיות הרי שנדמה כי הרעה תגיע מהמזרח. סין הוסיפה השבוע לקרטע, ונדמה כי הצמיחה במדינה תסתכם בסופו של דבר מתחת ל 7%. גם אם היעד יושג בעשירית או שתיים (בזכות הממשל ותכונתו לעגל מספרים), עדין ירידה ביצוא, ירידה בתפוקה והיקף הלוואות קטן בולמים את התקדמות המדינה שבלעדיה ארה"ב ואירופה פשוט לא יכולות להתאושש. יאמר לזכות הממשל בסין שהוא פועל במהירות ואגרסיביות לדחוף השוק ולהמריצו – כך השבוע ביטול הרף התחתון של ריבית ההלוואות פותח את השער אל עבר תחרות קשה שתוביל עוד ועוד לקיחת הלוואות, כך עפ"י הממשל, ותסייע לכלכלה. זו התאוריה, המציאות היא כמובן אחרת. מה שנכון לאמריקנים החיים באשראי אינו נכון כלל עבור הסינים שקרדיט עבורם הינה מלה גסה, ולכן ההשפעה המיוחסת למהלך הינה מופרזת ואנו מצפים להמשך נתונים חלשים במדינה. אלו, במוקדם או במאוחר, ישפיעו על ארה"ב וחוזר חלילה עד למועד צמצום תכנית הרכישות.
בארה"ב, עלית המדד וליתר דיוק עוצמתו היא המעידה על חולשתו, ולראשונה על אף הסנטימנט השלילי נדמה כי הסבירות לתיקון אלים של 4-5% עלתה פלאים. כשכל העולם ציפה שברננקי ימצא סולם להתחיל ולרדת מהעץ מגיע הנגיד ובעדותו מציין "נשתמש בכל הכלים ותכנית התמרוץ תימשך". לא הספיקו המשקיעים לשפשף עיניהם, שכן בכל זאת מדובר בדבר והיפוכו מלפני שבועיים, והנגיד הוסיף "ובכלל זה עליה בקצב הרכישות לזמן מה". הפתעה גמורה ובשורה משמחת מעין כמותה לשוק – והתגובה: עליה של 1% בלבד במדד. אז נכון שהנגיד סיפק את התחמושת לעוד תמיכה במדד, ואמת כי באופק יש זמן של עוד כשלושה חודשים עד מועד הצמצום המשוער (ובוול סטריט 3 חודשים הם תשואה שנתית של ת"א) אבל התגובה הספק מאופקת ספק מהוססת אינה כתמול-שלשום. אם השוק מקבל את מלוא רצונו ומעבר לכך ומסתפק בעליה מתונה כנראה שאנו קרובים מאוד למיצוי מהלך העליות הנוכחי, ונדרש תיקון, בכדי להמשיך ולשקול עליה מדודה במדד.
והמעניין הוא שלפתע, ממש משום מקום, הציבור האמריקני הסתער על השוק השבוע: 18 מיליארד דולר גייסו קרנות המניות בארה"ב, הסכום הגבוה מאז יוני 2008. אם תרצו, הסכום הגבוה ביותר רגע לפני המפולת הגדולה בעשורים האחרונים. לא ברור מה הטריגר הפסיכולוגי שהוביל הטפטוף מהחודשים האחרונים להתפרץ כך, כשהעליה במחזורים (ועדיין לא חזרה לממוצע הגבוה והמוכר) לא סיפקה ראלי של ממש – עדות לכך שמוסדיים מקטינים חשיפה.
בין לבין עונת הדוחות מתנהלת על מי-מנוחות עם ממוצע של 62% מעל הצפי. מה שיזכרו אלו דוחות איי.בי.אם, גוגל ואפל (?) אבל הבנקים האמריקנים עושים את שלהם ושומרים על המדדים ברמות הנוכחיות, תוך התעלמות במידת מה מהנעשה בנסד"ק על מגזר מניותיות
אלו כאמור משניים לאינפלציה, כשנתון מדד המחירים השבוע עלה בשיעור החד ביותר מאז פברואר וזינק ב 0.5%. מדד מחירי האנרגיה טיפס 3.4% כשהדלק רושם זינוק של 6.3% וזה ב 95$ לחבית. נקל להבין את המצב אם מניחים קורלציה פחות או יותר זהה, ואין סיבה שלא לעשות כן. מדד יולי עלול לזנק אף הוא ב 0.5% ואז ברננקי לא ימתין לסוף השנה אלא כהערכתנו ימהר לפעול בתחילת הרבעון האחרון השנה על ההשפעה המכבידה שתהא לכך בוול סטריט.
מניות ומגזרים
- בכל המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
