"התנהגות אנושית באופן כללי, ובין היתר בשוק ההון, אינה כפופה לבחינה מדוקדקת ורצופה של חישובים כלכלניים- תועלתניים, אלא משלבת וכוללת רפלקסים, פעולות אימפולסיביות
אינסטינקטים, הרגלים, מנהגים, אופנות, סגנונות והתפרצויות רגשיות לא יציבים ולא רציונליים" (וינר).
שוק ההון מאופיין בחוסר יציבות, לעיתים ישנן טלטלות ולעיתים השוק רגוע וניתן לחיזוי. אנו מדברים הרבה על המוצרים בשוק ההון, על התרחישים המקומיים והגלובליים שעלולה להיות להם השפעה עליו, על הריבית, על התמ"ג והתל"ג, אך אנו לא מדברים מספיק על הפסיכולוגיה בשוק ההון. המאמר הבא יעסוק בפן המנטאלי בשוקההון, כיצד שחקנים בשוק ההון מתמודדים עם רווח והפסד, וכיצד ההתנהגות שלהם משפיעה על השוק.

רוב בני האדם הם שונאי סיכון. ניתן לראות כיצד שנאת הסיכון באה לידי ביטוי בדפוסי התנהגות שונים של שחקניםבשוק ההון. דוגמא אחת לכך ניתן למצוא במחקר של כהנמן וטברסקי שעוסק בהטיה פסיכולוגית שנקראת שנאת הפסד. שנאת הפסד

מתארת מצב של חוסר סימטריה בין התגובות שיש לבני אדם כתוצאה מרווח לבין התגובות שיש לבני אדם כתוצאה מהפסד, אף אם שניהם שווי גודל. יתרה מכך, ישנם מחקרים שלפיהם כואב יותר פי שתיים להפסיד מאשר להרוויח, כלומר: להרוויח 100 ₪ ולהפסיד 50 ₪ זה בערך אותו הדבר. כיצד הדבר בא לידי ביטוי בשוק ההון?
שנאת ההפסד הזאת לעיתים גורמת לנו להשקיע באופן סולידי, כלומר להשקיע את הכסף בבנק ולקבל ריבית נמוכה, מובטחת וידועה מראש.

אלו אשר מוכנים לקחת קצת יותר סיכונים על מנת לקבל על כספם תשואה גבוהה יותר מהריבית שמציע הבנק, עושים זאת דרך שוק ההון באמצעות לקיחת סיכונים מחושבים.
שון ההון מייצר מנגנונים רבים על מנת להתמודד עם שנאת ההפסד של אנשים שממנה נובעת שנאת הסיכון. בין מנגנונים אלו: פקודות סטופ- לוס, פיזור סיכון באמצעות שילוב נכון של מניות בתיק השקעות, גידור הפסדים ועוד.
הטיה נוספת היא מצב רגשי בעת קבלת החלטות: בעת בניית תיק השקעות, השחקנים בשוק ההון בונים מערך סיכונים מסוים, ולעיתים לוקחים בחשבון גם הפסדים לצורך רווחים עתידיים, בבחינת "ירידה לצורך עליה".
ההחלטה על אפיקי ההשקעה נעשית בתהליך קבלת החלטות אשר מאופיין ברגשות לצד מחשבות רציונליות. לדוגמא, אם אדם מקבל החלטה ביום טוב, הוא יטה לקחת סיכון גדול יותר ולכן ישקיע את כספו באפיקים יותר ספקולטיביים ויצירתיים. לעומת זאת, ברגעי כעס אנו נוטים לקבל החלטות חפוזות יותר ולא לבחון את הנתונים בצורה הגיונית ומושכלת, וכתוצאה מכך להשקיע כסף בלי להשקיע מחשבה.
הטיות קוגניטיביות רלוונטיות גם לגבי אנשים שמתפרנסים מעיסוק בשוק ההון, כלומר שחקנים "מקצוענים" בשוקההון. ביטוי אחד לכך הוא תיאוריה שנקראת "קללת הידע";

"In economic analyses of asymmetric information, better-informed agents are assumed capable of reproducing the judgments of less-informed agents. The authors discuss a systematic violation of this assumption that they call the "curse of knowledge." Better-informed agents are unable to ignore private information even when it is in their interest to do so; more information is not always better" (Camerer, Loewenstein, and Weber, 1989)

לפי מחקר שנערך בקרב אנליסטים, כאשר יש עודף ידע לאדם שעומד לקבל החלטה בתנאי אי ודאות, הוא מרגיש יותר בטוח בעצמו בעת קבלת ההחלטה ונוטה לבחור
באפיקי השקעה מסוכנים יותר. הטעות היא שהידע הרב שבידו לא בהכרח רלוונטי להחלטה שהוא עומד לקבל, והוא אינו יודע לעשות הבחנה בין הידע הרלוונטי לבין הידע שאינו רלוונטי. כך, למעשה הידע של האנליסטים גורם להם להיות יותר בטוחים בעצמם ולבחור באפיקים מסוכנים יותר שיתכן והם לא היו בוחרים בהם לולא היה להם את הידע שלהם, ואשר עלולים להוביל אותם להפסדים.

בשנים האחרונות הריבית בבנקים נמוכה, וזאת אחת הסיבות לגאות בשוק ההון. אנשים שבעבר היו להם רווחים רבים בבורסה לניירות ערך, כואבים את ההפסדים שהם חווים כעת.
או במילים אחרות: "מתיקותה של ההצלחה קטנה ממרירותו של הכישלון".
גם לגיל יש השפעה על קבלת ההחלטות של שחקנים בשוק ההון. אנשים צעירים נוטים לקחת יותר סיכונים ולהרשות לעצמנו להשקיע באופן ספקולטיבי מהסיבה הפשוטה "שיש עוד זמן לתקן". הסטטיסטיקה תומכת בכך ומראה כי השקעה בניירות ערך לטווח ארוך משתלמת, ומי שיש לו סבלנות בסופו של דבר ירוויח. לראיה, הבורסה בתל אביב שבשנת 2003 עברה שינוי למגמת ירידות שנמשכו כמה שנים, ואשר גרמו להרבה אנשים להימנע מלהשקיע. לאחר מכן הבורסה שנים של עליות שנמשכו עד לא מכבר, ואשר כיסו את אותן ירידות והוסיפו תשואה מכובדת, כך שמי שנשאר בבורסה באותן שנים ולא משך את השקעותיו, כיום מורווח יפה על ההשקעות הללו.

לעומת זאת, בגיל מתקדם האפיק הספקולטיבי צריך להיות מזערי מכיוון שמרכיב הגיל מהווה אוזלת יד בהחזרת המצב לקדמותו- דבר שניתן לראות ולהבין מהמשבר בקופות הגמל ומהרפורמה של בני הגיל המתקדם.