השבוע החולף נחתם בירידה קלה וחסרת משמעות, על רקע המשך זחילה מעלה במדדי וול סטריט. הנחנו בסקירה האחרונה כי ארה"ב תיעצר בדיוק ברמת 2035-2045 ואכן המדדים בניו-יורק התקשו להמשיך ולטפס. בת"א המצב חמור בהרבה מאחר והתחזקות הדולר והדואליות (עם ובלי קשר למטבע) מסתירים תחילת מגמה אותה סקרנו אך בסקירה האחרונה – המשקיעים המקומיים התיאשו מתשואת השוק המקומית והחלו להעביר באופן ניכר יותר החזקות לארה"ב. זה שהמוסדיים עשו כן ידוע זה מכבר אלא שגיוסי הקרנות כעת, וליתר דיוק הפדיונות, מתחילים להציג תמונת מצב בעייתית: פדיונות של 80 מליון ₪ (פי 2 מבסקירה האחרונה) בשוק המנייתי המקומי ולמעלה מ 130 מליון ₪ לשוק המנייתי שמעבר לים (בדגש על ארה"ב). הסכום אולי נשמע זניח אך בהתחשב בעובדה כי בחלק מהימים סגור המעוף במחזור כולל של 290 מליון ₪ בלבד (שלא לדבר כלל על יום ראשון) קל להבין מדוע הדריכה במקום גם כשהעולם בסה"כ מתקדם.
עד מתי תימשך תמיכת וול סטריט? בזהירות נציין שאנו מניחים השבוע תיקון מעבר לים של 1-2% מה שיכול להוביל בת"א לתנועה כפולה. הסיבה למינוף נובעת בעיקר מנתוני המקרו שבהחלט הפתיעו לרעה ובראשם נתון התמ"ג שירד ברבעון השלישי ב 0.4%. מי שידפדף בסקירות ספטמבר יווכח כי ציינו שהאוצר מתעלם מ"צוק איתן" ואין מדובר בעניין של מה בכך – אמת כי הבורסה בכלל טיפסה במהלך המבצע אך הבורסה אינה חזות הכלכלה ולכן הנתונים אינם מפתיעים אלא בחומרתם (הערכנו 0.2-0.3% גריעה).
על פניו במסגרת ההפוך על הפוך, המשקיעים בת"א היו צריכים לצהול שכן הדבר מקרבם להקלה כמותית מקומית אלא ששני נתונים מבהירים כי מהלך שכזה עודנו רחוק למדי. הראשון, מדד המחירים לצרכן לאוקטובר הפתיע עת טיפס 0.3%. אמנם המדד בסיכום 12 חודשים אחרונים עודנו שלילי בשיעור 0.3% אלא שזהו נתון המעכב הקלה משמעותית ואפילו הורדת ריבית נוספת. אם בכך אין די גם פרסום פרוטוקול החלטת הריבית האחרונה הבהיר כי בין חברי הועדה היתה תמימות דעים בנוגע להותרת הריבית על כנה ולהיעדר הצורך בהורדה נוספת. די בזה, בכדי לשלוח אשליות על תכנית הקלות עמוק לעבר הרבעון השני של 2015, וגם הורדת ריבית נוספת שממילא מגולמת תהא חסרת משמעות.
בית שמאי אף יוסיפו את שער הדולר הגבוה שאינו מצריך כעת תמיכה חיצונית, ובסה"כ קיבלנו קפאון בצפי ההקלות מצד המדינה כשדוקא תקופה הבחירות שבפתח עלולה להוביל למדד נמוך יותר עם הורדת מחירי החשמל והמיים.
בגזרת המט"ח גם השבוע רשם המטבע האמריקני התחזקות קלה אך אנו רואים קושי להתנתק מסביבות 3.8 ₪/דולר. ההתחזקות בעולם תורמת את שלה ועדין ההערכה היא לזליגה מטה לרמת 3.85-3.8 שפונקציה של החדשות הרעות באירופה.
בגיזרת הסחורות ההמתנה עם פוזיציית השורט על הנפט מוכיחה עצמה כשהזהב השחור ממאן למצוא תחתית. גם רמת 75$/חבית בה הוא נסחר כעת הינה זמנית ובהחלט ירידה מ 74 עומדת השבוע על הפרק.
רכישת הזהב שביצענו ב 1145 מוכיחה עצמה כתמיכה ממשית עם עליה של 2% בשבוע. אין לצפות לגדולות ונצורות מהמתכת ובסביבות 1200$/אונקיה בהחלט יתכן ונשקול לממש.
באירופה, סקר החזאים של ה ECB ניסה השבוע ללחוץ אץ דראגי לנקוט בצעדים מקלים נוספים. החיתוך הברוטאלי, כמעט בשליש, של תחזית הצמיחה והאינפלציה בגוש האירו היא יותר תקווה מאשר קריאה לעזרה – אפעס כי דראגי מלכתחילה כבר נוקט בכל מהלך אפשרי, אך מעבר למה שניתן היה לחשוב שגרמניה תאשר. יתרה מזאת הנתונים היבשים מהשבוע האחרון אינם תומכים כלל בצעדים נוספים: כלכלת צרפת צמחה ב 0.3% ברבעון האחרון לעומת צפי ל 0.1%; גרמניה ואיטליה עלו 0.1% כצפי; גוש האירו צמח ב 0.2% לעומת צפי ל 0.1%. הנתונים אולי מאוד לא מרשימים, ובוודאי שהאזרחים ביבשת מרגישים מיתון ועדין די באלו בכדי לדחות עוד צעדי קיצון שממילא גרמניה תנסה לסנדל.
לא בכדי לא הכנסו לרשימת המדינות את יוון, שהאיחוד השבוע מדגיש מעל קול במה כיצד הוציאה ממיתון. ניחא שמדובר במהלך שארך 6 שנים אלא שהתמ"ג בו מתהדרים באיחוד הינו מנפלאות הסטטיסטיקה: צמיחה של 1.7% ברבעון השלישי יכולה להיתפס כצמיחה פנומנאלית אבל בתוצר ובגודל הכלכלה מדובר על הצטמקות של כ 75% לעומת טרום המשבר. דומה המצב למניה המזנקת ב 100% לאחר שהתרסקה ב 75% וכמובן שהדבר מותירה עוד מרחק רב מהנחלה.
האירוע המכונן של השבוע מגיע דווקא מאסיה עת הניקיי צולל 3% כשיפן, הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, נופלת למיתון דרמטי. קצב הצמיחה ברבעון השלישי של השנה היה שלילי ב שיעור של 1.6% וזה בזמן שהאנליסטים ציפו בכלל לעליה של 2.1%. כל זאת נזכיר לאחר צמיחה שלילית של 7.3% ברבעון השני ומכאן אין צורך להכביר במלים. "דרמטי" לא עבור היפנים שמבחינתם עודם מסוממים מהיצע כסף בלתי נגמר. "דרמטי" עבור האירופאים ולאחריהם האמריקנים שמולם הציבו כעת מראה ברורה: כל תכניות ההקלה הכמותית למיניהן מייצרות פתרון זמני, וכהמשך לסקירה הקודמת הזמני של פעם שהתיחס לשנים מתיחס כיום לחודשים ספורים אם לא שבועות. אין ספק שנתוני האינפלציה יציגו שיפור ביפן עת הבנק המרכזי ממטיר על השוק כ 40 מיליארד דולר בממוצע כל חודש, ועדין זו פיקציה, תעתועי סטטיסטיקה שכן ברור כי הכלכלה רק נסוגה כל השנתיים האחרונות בהן הבנק המרכזי לא פסק מלהדפיס.
זו למעשה הבעיה של האמריקנים השבוע בגינה אנו מעריכים תיקון. וול סטריט אינה יכולה להתעלם מאירופה ואסיה כשהנתונים כה דרמטיים ומשקפים מהלכים שהם עצמם הוציאו (ויוציאו) לפועל. לאחר עונת הדוחות הציפייה היא לראלי סוף שנה אך בכדי שזאת יתקיים, ראשית כל ישנו צורך בתיקון קל במדדים לכיוון 2010-2020 בטרם אפשרות זו תתממש ואינדיקציה ראשונה הגיעה ממחזור המסחר. ממוצע שבועי של 6 מיליארד מניות, הנמוך מזה ארבעה חודשים, וזאת אל מול ממוצע הגבוה ב 50% בעת הירידות.
האמריקנים נשענים כעת בעיקר על הצריכה וזו אכן מוכיחה עצמה עם עליה של 0.3% במדד הקמעונאות באוקטובר, אך יש לזכור כי האמריקנים מבזבזים כעת הרבה יותר כפונקציה של מחיר הדלק הזול דבר שהינו שברירי ויכול להשתנות בין לילה.
מניות ומגזרים
- בכל המניות והמגזרים אין שינוי המלצה.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
