את עיקר החשיבות שלה קיבלה האינפלציה כשגופים בינלאומיים, כגון קרן המטבע, ייעצו למדינות לאמץ משטר של יעד אינפלציה. מתוך תיאור בנק ישראל: "על רקע ההכרה כי אינפלציה גבוהה פוגעת בצמיחה הכלכלית, וכי יציבות מחירים היא תנאי הכרחי לצמיחה מתמדת ואבטלה נמוכה".
הדרך שבה יציבות מחירים תורמת לכלכלה, היא בתרומתה להגברת הוודאות של הסקטור העסקי והפרטי, בהחלטות כגון השקעות, ניהול מלאים, צריכה וכדומה.
בישראל יעד אינפלציה אומץ ביוני 1997, ומאז נבחן מספר פעמים ואושרר מחדש, כיעד אופטימאלי. נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, הודיע כי בשנת 2020 היעד ייבחן מחדש, אך הנחת המוצא שלנו היא שגם הפעם הוא לא ישונה, מהסיבה הפשוטה שאין בנמצא יעד שנראה טוב יותר. אבל במאמר הנוכחי נתרכז בשאלת אמינות המדידה ושיקוף שינוי המחירים סביבנו.
מהי אינפלציה?
בהקשר הזה נראה שעיקר הביקורת על האינפלציה קשורה לטעות בסיסית בהבנה של מהי אינפלציה?
אינפלציה היא כמובן עליית מחירים, או במילים אחרות ירידה מתמשכת בערכם של מה שאפשר לקנות באותו סכום כסף. אך בהגדרה האלמנטרית הזאת יש הבחנה קריטית שיוצרת את רוב התסכול: האינפלציה מתייחסת למחירי אותם מוצרים ושירותים ולא לשינוי איכות במוצר.
אמחיש זאת דרך מחירו של מכשיר סלולארי.
מכשיר אייפון 7 הושק בישראל באוקטובר 2016 במחיר של 3,799 ₪, כשנתיים לאחר מכן, בתחילת 2019, נמכר ב-1,800 ₪, כלומר ירידת מחיר של 50%, מה שמאפשר לצרכן באותו סכום כסף לרכוש עכשיו גם את האייפון 7 וגם מצלמה חדשה.
גם אם לצורך העניין הצרכן מכר את האייפון שלו וקנה אייפון X , כשהושק בנוב' 2017, במחיר גבוה יותר של 4,829 ₪, הגבוה בכ-30% מהאייפון 7, לא מדובר עפ"י ההגדרות באינפלציה, כיוון שזה מוצר אחר.
המתודולוגיה הזאת נכונה לכל המוצרים אך הקיצוניות של השפעתה ביחס לתחושה הסובייקטיבית של הצרכן, של התייקרות, בולטת בעיקר במוצרי חשמל טכנולוגיה, כמו טלוויזיות, רובוטים ואפילו מזגנים, תנורים, מקררים ועוד שהשיפור המתמיד באיכותם יוצר תופעה מבנית של ירידת מחירים.
מדד המחירים לצרכן ואינפלציה
מצד שני, אותה מתודולוגיה גורמת אגב גם לתופעות הפוכות, שירידות מחירים בתחושה של הצרכן לא משתקפות במדד. למשל במקרה של כניסת חברות תעופה לואו קוסט זולות יותר, קניות באינטרנט, כניסת רשתות דיסקאונט או מהפכת ה"מותגים הפרטיים".
מבחינת מדידת האינפלציה כל ירידות המחירים הללו שחווה הצרכן אינן באמת ירידות מחירים אלא פשוט החלפה לסוג מוצר זול יותר. הבעיה הגדולה ביותר של למ"ס במדידת המחירים בצורה הזאת היא בסעיפי השירותים השונים כמו חינוך ובריאות.
ללמ"ס קשה עד בלתי אפשרי לייחס עליית מחיר ביקור אצל רופא לשיפור בציוד הרפואי במרפאה שלו או לתוספת הידע שצבר.
במקרים כאלו מדד המחירים לצרכן עשוי לשקף התייקרות מחיר למשהו שעשוי להיות בסה"כ שיפור באיכות. לכן ככל שלמ"ס תדייק בעתיד את שיטות ניכוי האיכות שלה סביר להניח שהאינפלציה תהיה נמוכה יותר.
השיטה של ניכוי איכות במדידת מחירים איננה מניפולציה או טעות, רק ניכוי כזה מחישוב המחירים מאפשר לקבוע יעד אינפלציה, בהתאם לרציונאל שלשמו נקבע.
הרי לא הייתם מצפים שבכל פעם שאפל מחליטה להוסיף מצלמה לאייפון ולגבות עליה עוד 500 שקל בנק ישראל ירוץ להעלות ריבית ולקרר את הפעילות של המשק. זה כמובן לא היה תומך במיקסום הצמיחה.
מי שבכל זאת מחפש מדד שישקף את התייקרות החיים יכול לבדוק את "סקר הוצאות משקי הבית" של למ"ס.
במדד הזה ניתן לראות את השינויים בגובה ההוצאה החודשית, שהיא אכן גבוהה משמעותית מהאינפלציה, ומביאה לידי ביטוי את הקפיצה למשל במחירי מכשירי הסלולר.
מי שמחפש מדד שיישקף את יוקר המחיה בישראל יכול ללכת לגופים פרטיים שעושים זאת, כמו מדד הביג-מק של האקונומיסט.
באופן כללי אפשר להוריד את להבות הביקורת על למ"ס, שיטות מדידת האינפלציה מוסכמות ברמה בינלאומית, שיטות איסוף המחירים ע"י למ"ס נחשבות למתקדמות ביחס לעולם, סוקרי למ"ס מצוידים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ואיכות המדידה מבוקרת גם ע"י קרן המטבע.
אקסלנס
הגב עם ציטוט
