[COLOR=var(--primary-text)]הסטאנדפיסט היהודי שהקדים את זמנו וסופו הטראגי
הזמן: 1811
המקום: אוקראינה
הרבה לפני שנולד סיינפלד או צ'ארלי צ'אפלין חי באוסטרופיל, שבאוקראינה חסיד יהודי בשם צבי הירשיל. צבי חי בחוג חסידיו של של רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעל שם טוב. צבי היה ידוע יותר בכינוי הרשל מאוסטרופיל, או בקיצור הרשל'ה.
הרשל'ה היה מוכר כבדחן בחוג חסידיו של הרב, והוא שעשע אותם בחידודיו והלצותיו.
חלקנו אולי מדמיינים את הרשל'ה כמו ליצן חצר, כמו שהיה נהוג אצל מלכים, אבל הרשל'ה לא היה ליצן או שוטה, אלא אדם חריף שכלית, ערמומי, שחידודיו שיפרו את מצב רוחו של הרב ברוך וחסידיו.
מסופר שכבר בילדותו התבלט צבי הירשיל בחוכמתו ושבנוסף להסמכתו כשוחט, היה גם בקיא בקבלה.
על רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעש"ט, מספרים שהתפרסם במריבותיו הבלתי פוסקות על כבוד, במצבי רוחו ובנטיתו לדיכאון וכעס. 'איש מוגבל בשכלו וגרוע במדותיו' – כך הגדיר אותו ההיסטוריון שמעון דובנוב.
הרשל'ה העני היה הבדחן של רבי ברוך וחסידיו, והפיג את צערו וכעסו של הרב בהלצותיו. בניגוד לליצן חצר טיפוסי, הרשל'ה בערמומיותו שילב לפעמים ביקורת, ומסופר שפעמים רבות "אמר לרב דברים אמתיים ורמז לו על דרכיו המקולקלים, במסווה הליצנות והצחוק"
על פי כתבי אברהם בר גוטלובר, משכיל יהודי, הרשל'ה פעם אחת סיפר בדיחה לרב, שהיה בה ביקורת כלפי הרב. הוא מספר שהרב כעס והורה לחסידיו לזרוק את הרשל'ה מהגג. בעקבות הנפילה הוא נפצע ובסופו של דבר מת כתוצאה מפציעתו.
אמנם אין סימוכין נוספים שהרשל'ה סיים כך את חייו, ויש על כך חילוקי דעות, אך אין סיבה להניח שגוטלובר משקר או שהדבר לא קרה באמת. על פי פרופ' דוד אסף, למרות שגוטלובר נודע בביקורתו כלפי הרב ברוך ממז'יבוז', "ברור שהוא לא המציא את הדברים מלבו אלא קלט אותם כסיפור שמהלך בין הבריות"
למרות סופו הטרגי של הרשל'ה (בגיל 54) הוא השאיר אחריו מורשת נצחית של הומור והתייחסות שמחה לחיים.
על בסיס דמותו ההיסטורית של הרשל'ה מאוסטרופולי נבנתה דמות בעלת מוטיבים בדיוניים - הרשל'ה - ולה מיוחסות בדיחות רבות שהשתמרו בזיכרון הקולקטיבי היהודי, ואף לוקטו והועלו על הכתב בספרים, למבוגרים ולילדים.
זאב איגרת, יליד אוסטרופולי, מספר על מנהג ייחודי בעיירה בשם 'הוּליאַשצינה'. לכבודו של הרשל'ה:
"למחרת יום החופה, יצאו המחותנים בליווי תזמורת אל מקום מסוים ושם פתחו בריקודים ושתו לחיים. ושם גם נהגו לשפוך יין על הקרקע. בין זקני העיירה יש האומרים שבמקום שבו עמדו הייתה דירתו של הרשל'ה לאחר מותו של הרשל'ה חש הצדיק בחסרונו, וכשביקר בעיירה ביקש מחסידיו להוליכו אל הבית בו נולד הרשל'ה. הבית באותה עת כבר נחרב לגמרי. הצדיק עמד בפתח הבית הרהר כמה דקות ואמר: 'הרשל'ה, הרשל'ה! גם ביתך נחרב, ודאי ניחר גרונך בקבר, יבשו שפתיך, כי צמא אתה לטיפת יין'. ציווה הצדיק למזוג לו כוס של יין, ברך על היין, לגם מעט מן הכוס ואת השאר שפך אל פתח הבית. שתו גם החסידים ויצאו במחול, ומאז נשאר המנהג לבקר את ביתו של הרשל'ה בכל יום שמחה."
בשנת 2011 ביקר פרופ' דוד אסף באוקראינה והופתע לגלות ממש סמוך לקברותיהם של הבעל-שם-טוב ונכדו רבי ברוך, את קברו של הרשל'ה.
מקורות:
על קברו של הרשל'ה מאוסטרופוליה, עונג שבת פרופ' דוד אסף
בדיחה אחת יותר מדי: הסיפור האמתי מאחורי הרשל'ה, דוד סער מן, בית התפוצות
הרשל'ה מאסטרופיל, ויקיפדיה
בתמונה: קברו של הרשל'ה. על פי המצבה הרשל'ה לא היה רק חסיד או ליצן, אלא רב וצדיק: 'הרה"ק (הרב הקדוש) רבי צבי מאוסטרופולי זיע"א (זכותו יגן עלינו, אמן) צדיק וירא שמים'
[/COLOR]
[COLOR=var(--secondary-text)]
כל הרגשות:
1414
[/COLOR]
הגב עם ציטוט