שבוע שלילי הסתיים באחד העם, כתמונת מראה מנוגדת לשבוע שקדם לו, בו כל העליה השבועית התרכזה ביום האחרון למסחר. בשבוע הנסקר, הירידה השבועית התרכזה ביום המסחר האחרון ובמחזור מרשים, אך ללא שינוי בסנטימנט הכללי של שוק קונים.
הלחץ בשווקים מתחיל לפתח מומנטום אך זה יכול להסתיים ברגע לאור הסכם מוצלח של אפריקה או שינוק רגעי במדדי ארה"ב, שיוביל שוב להשקעה ניכרת מצד הציבור. המסדיים עודם מחוץ לבורסה, עם אחוז אחזקה הנמוך מתחילת השנה וניכר כי כל רצונם כעת הוא בשמירה על הקיים, דבר הניכר היטב בגובה העיסקאות הממוצע המבליט כי מרבית המסחר נעשה ע"י הרבה גורמים אך בסכומים קטנים.
השבוע אנו בשבוע פקיעה וזהו אחד החודשים השקטים ביותר מבחינת הכותבים. השחקנים נמנעו החודש מכתיבת אוכפים משום החשש הגדול שהשווקים יבצעו תנועה חדה לאחד הכיוונים, וכך ויתרו על אוכף והעדיפו במקומו את השוקת הרחבה תוך כדי צמצומה עם התקדם החודש. כעת השוקת בעיקרה ברף העליון על מדד 1130+1140, ואילו הרף התחתון סביב מדד 1080. יתכן עוד צמצום קל וקירוב לסטרייק אך בחודש בו מלכתחילה הרווח מגודר ואינו מהגבוהים, סביר כי מרבית הכותבים יעדיפו לגלגל את הפוזיציה לחודש הבא. החשש השבוע היה כי אנו לפני גל יורד משמעותי, חשש שהיה מעט מוקדם לדעתי, אך ניכר היטב בגלגול חלק מהכתיבות מרמת 1080 ל 1060. יותר משהמהלך אסטרטגי הוא מצייר את העצבנות הגבוהה בקרב הכותבים החוששים כי כל תנודה מטה עלולה להיות המהלך לו רבים מחכים מזה זמן רב.
פקיעה אידיאלית היא מונח מעט אמורפי החודש, משום שבשוקת הטווח רחב וכפי שצייבנתי סביר שיהיה גלגול, אך המדד הנוח למרבית הכותבים הוא 1095-1115 נקודות.
ראוי גם לציין, כי אמנם החודש הניב פחות רווח בשל שימוש בשוקת ולא באוכף כאסטרטגיה ראשית, אך בד בבד בשל התנודתיות הנמוכה של המדד והישארותו ברצועת 1100-1130, לא היה צורך מצד הכותבים להשתמש ברכישה/מכירה של נכס הבסיס, מה שהוביל למיקסום רווח בהתחשב באסטרטגיה.
החששות השבוע לוו גם בעליה בסטיות התקן, מהשפל אליו צללו בשבועות האחרונים אך ציינתי שהחשש היה מעט מוגזם, משום שגם הסטיה הנוכחית מגלמת בעיקר עצבנות ולא שוק יורד ובפרט בהתחשב ביחס C/P שמרבית השבוע אותת עליות קלות. כבעבר, הסיבה לכך בעיקרה הינה קניות הציבור המוסיפות ללא לאות, עד כי בחודש אוקטובר נרשם זינוק של כ-5.6% ברכיב המניות המקומיות בתוך תיק הנכסים הכספיים שבידי הציבור. שיעור המניות הכולל בתיק הנכסים הכספיים שבידי הציבור טיפס באחוז שלם, כאשר החזקת הנכסים במניות בארץ ובחו"ל עלתה לרמה של 22.2% מסך התיק – הרמה הגבוהה מאוגוסט 2008 אשתקד המלמדת על אמון הציבור בראלי האחרון. פרמטר נוסף אותו אני מציין מידי פעם בפעם, כמעקב אחר "חשיבת" הציבור הינו גיוס הקרנות. באלו, גם השבוע, ניכרו גיוסים מרשימים המהווים חסם אמיתי בשלב זה לתחילתו של גל ירידות מהותי.
ברמה המקומית נתון חיובי בולט היה פעילות סחר החוץ של ישראל, שהמשיך לגדול גם בחודש נובמבר 2009. מנתוני הלמ"ס עולה כי יבוא הסחורות הסתכם ב-4.6 מיליארד דולר ויצוא הסחורות ב-4 מיליארד דולר, כך שהגירעון המסחרי הסתכם ב-600 מיליון דולר. באחד עשר החודשים הראשונים של השנה, הסתכם הגירעון המסחרי ב-400 מיליון דולר בממוצע לחודש, או 5 מיליארד במונחים שנתיים. הגירעון בשנת 2008 הסתכם ב-13.2 מיליארד דולר. כמובן שהדבר משקף התאוששות קלה ומגמה חיובית הנמשכת מזה מספר חודשים, אך במשקפיים אפורים ניתן להבין פעם נוספת את חשיבות קיומו של דולר חזק בישראל, ואת ההשלכות במידה ולא יעשה כן.
ברמת מאקרו ראוי ואכן אתיחס בהמשך למדד, אך עוד קודם לכן אגע במספר מגזרים ומניות שעמדו באור הזרקורים השבוע.
בראש ובראשונה, ניתן לומר כי החודש אנו עדים לפיצוץ בועת הביומד. לא פעם התרעתי כאן כי מגזר זה ברובו מנופח, ומלבד נהירת הציבור אחר טרנד אין בו ממש. מרבית המניות נסחרות כיום עשרות רבות של אחוזים משיאן, וזאת ביחס למדדים שנותרו חיוביים בחודש האחרון. נכון יהיה לומר כי מגזר הביומד זינק משמעותית מעל שאר המגזרים, אך כעת לאחר אין ספור הנפקות שראשי החברות לא האמינו רק לפני שנה שיצליחו להעביר, המגזר מאבד את קהל המשקיעים העיקרי שלו – הציבור. לרוב המוסדיים נמנעים מהשקעה ספקולטיבית, ובהיעדר קרן נאמנות או מדד מחקה כל שנותר הוא לרדוף אחר מניות החלום. התנגדותי לסוג מניות אלה נובע משום שיחס סיכוי-סיכון מאוד נמוך בהן, אך מעבר לכך לא ניתן לתמחרן בשום צורה שהיא. גם הודעות מאכזבות דוגמת פרוטליקס וביוליין תרמו לסנטימנט השלילי אך רמזים מוקדמים היו לרוב בעיקר בדמות בעלי עניין ובעלי חברה המוכרים ממניותיהן בהיקפים משמעותיים. הציבור שלרוב אינו עוקב אחר נקודות אלה וניזון בעיקר מאגדות אורבניות מיהר לחגיגה, ומנגד כל חברה מיהרה להציג תרופות ומוצרים שאינן בהכרח בגדר חדשה או קרובות לייצור. במידה רבה איני רואה הבדל בין התנהלות אלה לבין סיפור המדבקה המפורסם שהתגלה כנוכלות גמורה. לו פשוט לא היה החזון להקים חברה עם תשקיף ולייצר באזז, שהרי "הצלחת" המדבקה ברוב המקרים זהה להצלחת חלק לא מבוטל של חברות הביומד.
אותו כסף שניכווה אינו בהכרח יוצא מן השוק בשל הסנטימנט החיובי אלא חוזר למניות הזכורות לטוב, והאיתנות, ומשמש חלק מהסיבה לעלית מדד המעוף מעבר לשאר המדדים בצורה ניכרת.
מבין המניות הבולטות יש לייחד מקום לאפריקה, כיל ושותפות הגז בדגש על ישראמקו.
על אפריקה איני יכול להרחיב מעבר לשנאמר, שהרי אין לי כל אפשרות לדעת את פרטי ההסכם וקיומו, אך סביר להניח כי גלי ההדף לחיוב או שלילה יתנו אותותיהם בבורסה המקומית. כל שניתן לומר בשלב זה, הוא כי הסכם כמובן יועיל למחזיקי האג"ח (בהיקף כזה או אחר) אך לא בהכרח אלו פני הדברים ביחס למניה, ויש להמתין להתבהרות התמונה בכדי לנתחה בשנית.
ב22/11 כתבתי בהרחבה על כיל כי "מחיר האשלג הנוכחי צפוי אף לרדת מרמה זו (420$).... ומחיר 35 מייצג שווי ריאלי לכיל". כמו כן, "המחיר הנוכחי של המניה מגלם סביבות 530 דולר לטון אשלג, רחוק בצורה ניכרת מהמחיר כיום, ולכן "תמחור העתיד" רחוק מידי ואופטימי מידי... כשחסדי הנעורים של משקיעים רבים שיחקו כאן תפקיד לא קטן".
המתברר הוא שהערכתי בדבר ירידה מתחת ל 400$ עוד היתה אופטימית וכעת נשמעים מכל עבר קולות כי הסכם האשלג עם סין יחתם סביב 350$ לטון ואולי אף מתחת לכך. על רקע הדברים הללו אחיותיה של כיל למגזר התרסקו בסוף השבוע דו-ספרתית אך הדבר מעט מפתיע משום שהדברים היו ידועים לכל. אע"פ כן, סביר שכיל לא תרד בצורה כה דרמטית היות ובישראל המשקיעים, כפי שציינתי, רואים בה שלא בצדק אחת ממניות העוגן אליה כדאי לחזור בכל שלב ובפרט בשוק עולה. הערכתי בדבר המחיר נותרה בעינה ואף קיבלה חיזוקים מצד לא מעט בתי השקעות השבוע, אך אני מוצא קושי נוסף בהתאוששות החברה/מניה והוא לא במחיר אלא בכמות. הסינים מורידים מידי שבוע את הכמות הדורשה להם להסכם, וכעת הם סביב 1 מליון טון אשלג. ההודים זקוקים לכמות גדולה מזו ואם הסינים לא יעלו ברגע האחרון את הכמות, ההובלה תעבור להודים. במידה ואכן אלו יהיו פני הדברים הרי שהמחיר שיקבע מול סין יהיה רק הספתח להסכם מול ההודים שהרי כמויות גדולות יותר – מחיר זול יותר, מה שעלול עוד יותר לסבך את מצב מגזר האגרו כימיה.
המניה השניה לה אתן דגש השבוע הינה ישראמקו, כמייצגת מניות שותפויות הגז. לא פעם ציינתי כי זוהי המניה היחידה הראויה מבחינתי מתחום הנפט/גז, מהטעם הפשוט שזו המניה היחידה שמגלמת תוצאה אמיתית ולא ספקולציה. עם הגילוי קבענו מחיר יעד של 39-40 והמניה אכן התמקמה במחירים אלה תוך תנודתיות מסויימת. הנחה היתה כי ברגע שיסגר הסכם מכירה של גז טבעי המניה תעלה, ולכן ציינתי כי עם הגיעה למחיר היעד הינה כדאית רק למשקיעי הטווח הארוך. השבוע, הודיעו שותפויות הגז הישראליות השותפות במאגרי 'תמר' ו'דלית' על קבלת מכתב כוונות למכירה של גז טבעי לצרכי הפעלת תחנת כח אותה מתעתדת החברה הפרטית דליה להקים בתל צפית. 'דליה אנרגיות כח' תרכוש מפרויקט 'תמר' גז טבעי, בהיקף כולל המוערך בכ-5.6 מיליארד מטרים מעוקבים (BCM), או ב-200 BCF, לפחות, וזאת במשך תקופה של 17 שנים החל ממועד הפעלת תחנת הכוח - הצפויה במהלך המחצית השנייה של שנת 2013.
לא מדובר על חוזה גדול, ולא מדובר על החוזה המיוחל אך בהחלט לדעתי יש בחוזה זה משום אשנב לחלון ההסכמים היכול וצפוי להיפתח בפני ישראמקו. החוזה לו ממתינים המשקיעים, וסביר כי ימתינו עוד תקופה לא קצרה, הינו החוזה מול חברת החשמל שסביר שיהיה בערך פי 7-8 מהחוזה הנוכחי, ולכן החברה עודנה כדאית ביותר להשקעה לטווח ארוך. הסיבה לטווח ארוך, במלבד חוזה אין עוד קטליזטור להמשך עליות במניה אך בהחלט יותר מסביר להניח כי זה יתרחש בטווח של שנה מהיום, ויקפיץ את מחיר המניה מעלה. ההתיחסות לישראמקו צריכה להיות כהתיחסות למניית טבע: לא חברה לטווח קצר או למימוש מהיר אלא עוגן סבלני בתיק לתקופה של מספר שנים.
אם נשוב לרמת המאקרו המקומית, הרי מדד המחירים לצרכן לא הפתיע ורשם עליה בחודש נובמבר ב-0.3%, בהתאם לקונצנזוס האנליסטים. בעקבות העלייה בנובמבר, מסתכמת העלייה במדד המחירים ב-12 החודשים האחרונים ב-3.8% - מעל טווח היעד של בנק ישראל העומד על בין 1%-3%. אע"פ שאין במדד משום הפתעה, ובניגוד לדעת מרבית המנתחים אני סבור שהנגיד יבחר שכן להעלות את הריבית ברבע אחוז השבוע. הסיבה לכך, הינה שמדד דצמבר צפוי אף הוא לרשום עליה סביב 0.4%, ובמידה ולא יעשה כן הנגיד, הוא למעשה מצהיר על שנה שלישית ברציפות בה בנק ישראל אינו עומד ביעד האינפלציה שלו – תפקידו העיקרי. לא בהכרח עליה זו תהא משמעותית עבור האינפלציה אך מוטב שלא להמתין ולעלות זאת בשיעור זעום כל פעם, מאשר לרדוף אחרי האינפלציה היכולה במחי חודש אחד למחוק את כל העליות הזעירות האחרונות עם קפיצה מעבר לרף ה 4%.
מנגד כמובן עומד רצון הנגיד לשמור על שער דולר גבוה, והשבוע לאחר חודש בו לא בצע רכישות, רכש בנק ישראל למעלה מ 100 מליון דולר. לא היתה סיבה אמיתית לעשות כן, אך היתה בכך בעיקר אמירה כי בנק ישראל לא הפסיק את מסע רכישת הדולרים אלא נמצא בעמדת המתנה. צריך להיחס לרכישה זו כהפגנת שריר ולא כחזרה לנוהל הרכישה, כשהמגמה העולמית טרם הגיעה למחוזותינו וסביר אף כי לא תגיע.
אם בדולר עסקינן הרי שברמה גלובלית השבוע הוא הוסיף להתחזק לאור מעבר משקיעים לחוף מבטחים אך הדבר לא ניכר כמעט בזירה המקומית. השקל בהחלט חזק בצדק, ומלבד אירוע בטחוני אין הצדקה לפיחות חד בשערו.
הזהב לא רשם תנודה משמעותית השבוע היכולה ללמד אותנו על המשך הכיוון, ואילו הנפט רשם עליה על רקע אירועים נקודתים: העלאת תחזית הביקוש לנפט לשנת 2010 מצד סוכנות האנרגיה הבינלאומית, לצד פלישה של חיילים איראנים לעיראק והשתלטות על שדה נפט בדרום המדינה. האירוע השני הינו נקודתי ואין לו כל משמעות מעבר למספר שעות, ואילו האירוע הראשון הוא מתבקש שהרי כל פעם שהנפט צולל סוכנות האנרגיה ממהרת לצאת בהעלאות תחזית שיתמכו במחיר החבית. בסה"כ ההנחה כי חירי הנפט טרם סיימו את מהלך הירידות עודנה בעינה ולהוציא מצב בטחוני איני רואה סיבות להמשך עליות אלה.
אירופה סיימה שבוע מאוד מאכזב, שגולת הכותרת שלו פעם נוספת היא בריטניה בה המכירות הקמעונאיות ירדו במפתיע ב-0.3% לעומת תחזית של חצי אחוז עליה. הירידה היא הראשונה מזה חצי שנה, וזאת לאחר עלייה של 0.6% באוקטובר ועלייה של 5 חודשים ברציפות. המיתון עודנו מורגש היטב ע"י הצרכן הבריטי (והאירופאי) והתאוושות אין בנמצא. אולי מבחינת הגדרות תם המיתון אך ברמת הצריכה מגמת השיפור שניכרה בחודשים האחרונים הסתיימה לה, וכעת חשוב לעקוב אחר נתוני ינואר. הסיבה שאני מדלג על דצמבר, והדברים אמורים גם ביחס לשאר המדינות הינה משום שלרוב בחודש זה הצרכן העולמי פותח את הכיס בשל עונת החגים והסיילים ואין חודש בבחינת מייצג. השורט שהומלץ כאן על הפאונד ביחד לדולר עומד בעינו, והנתון הנ"ל רק מאושש את חולשת המטבע הבריטי הצפויה.
אם לא די בזה, הרי שהבנק המרכזי האירופאי העלה פעם נוספת את תחזית המחיקות עבור בנקים בכ-13% לרמה של 553 מיליארד אירו בסיכום השנים 2007-2010, 65 מיליארד אירו יותר מהדו"ח שפורסם בחודש יוני. בדו"ח היציבות הפיננסית שפורסם נכתב כי החובות ברמת המדינות מסביב לעולם מאיים על יציבות הבנקים, ובכך למעשה מאותת כי תכנית התמיכה בבנקים מתרחקת מכפי שהיה נדמה. בור לא תחתית הוא מונח שמתאר היטב את מצב הפיננסים באירופה, אך מעבר לכך הוא מגים היטב עד כמה בלבול שלא לומר חוסר אונים קיים בקרב קובעי המדיניות: בשבוע שעבר סתר שר האוצר האמריקני את שאמר מספר ימים קודם לכן, וטען כי יש צורך להמשיך בתכנית התמרוץ. הפעם זה תור האירופאים שפיזרו בחודש האחרון הצהרות בדבר הפסקת הזרמת הכספים והתמיכה, והמציאות טופחת על פניהן ומאותת כי עוד רחוק יום זה.
בארה"ב מדד המחירים לצרכן היה דרמטי למדי והציג בנובמבר זינוק של 1.8% לעומת צפי של 1% עליה בלבד. עיקר העליה במדד משויכת לעליה במחירי הדלק, שעלו בנובמבר ב 6.9%, עד כד שהיוו כ 70% מהעליה במדד הכללי. עליה זו, בהמשך לנתונים מהשבוע הקודם, גורמת לחששות בקרב המשקיעים כי לאור הרמת הראש של האינפלציה יאלץ הפד להקדים את העלאת הריבית. החוזים שתמחרו העלאת הריבית ביוני ב 50% זינקו עם היוודע הנתון ל 80%, וע"פ שהפד הצהיר כי לא יעשה כן בחודשים הקרובים כבר ניכר שינוי בתמחור הסבירות אף בחודשים הקודמים ליוני.
בתוך כך, ברננקי הותיר את הריבית על כנה, ושחזר את הודעת החודש החולף כי הריבית תיוותר ברמה זו עוד "תקופה ארוכה". בכל וריאציה שהיא, קשה לראות מצב לפיו הריבית תעלה לפני תחילת הרבעון השני, ולכן השוק "ספג" את המדד הגבוה בצורה מאוד מתונה.
אמנם, ארה"ב עודנה חושקת בדולר חלש אך האינפלציה המשתוללת לצד שיעור האבטלה אינם מאפשרים עוד תמרון כבעבר, ובהתאם שינוי הסנטימנט בשוק האמריקני. זינוק הדולר ברמה הגלובלית, כפי שצינתי, הינו מוגזם ומוקדם אך מעקב אחרי גופים משמעותיים בשוק מלמד כי הדולר איננו עוד בבחינת מיאוס וניכרת חזרה מדודה לחיקו. אמנם בישראל הדבר אינו ניכר, ואף להערכתי להוציא מצב בטחוני אין סיבה שהדבר ישתנה אך לאור מצבה של אירופה קל להבין את השינוי ביחסי הכוחות של השנה האחרונה בין הדולר-אירו.
גם מדד האמפייר סטייט הפתיע לרעה והציג פעילות ייצור פחותה באיזור ניו יורק לעומת הצפי. לרוב מדד זה מהווה אינדיקטור שולי אך הצניחה יוצאת הדופן מרמה של 23.51 בחודש לנובמבר לרמה של 2.6 נקודות בצדמבר, בהחלט מעלים את רף החששות ובפרט שהאנליסטים מתגלים פעם אחר פעם כאופטימיים מידי – הצפי היה לתוספת לרמה של 24 נקודות. אותם "פספוסים" של אנליסים וחוזי השוק מעלים את החשש כי אם בנתונים השולים התחזית רחוקה מרחק רב מהמתרחש פועל, יתכן בהחלט כי גם תחזיות הצפי האופטימיות בדבר הצמחיה והאבטלה יתבדו, מה שבהחלט תורם למיתון הראלי של החודשים האחרונים.
הנתון החיובי של השבוע, הינו נתון התפוקה התעשייתית, שהיה בהחלט חיובי: תפוקת המפעלים עלתה במהלך חודש נובמבר ב-0.8%, ואף ניצלות המפעלים בחודש נובמבר עמדה על 71.3%, שיפור ביחס לחודש קודם. המשמעות היא כי בשלב זה נשמרת מגמת בלימת ההידרדרות במגזר התעשייתי, ובהחלט ניתן בהתבסס על נתון זה להניח כי מגזר התעשייה, להוציא הייצוא, יציג התאוששות מרשימה ברבעון האחרון.
שוק התעסוקה, עליו כתבתי בעקבות הירידה הקלה באחוז האבטלה כי סנונית אחת אינה מבשרת את בוא האביב, מוסיף להציג נתונים עגומים ושבריריים: שוב, בניגוד לצפי, תביעות האבטלה הראשונות רשמו עלייה של 7,000 תביעות לרמה מתואמת עונתית של 480 אלף, גרוע מהצפי לירידה לרמה מתואמת עונתית של 465 אלף תביעות.
גם נתון תביעות האבטלה המתמשכות, או מספר האמריקנים שבאו לדרוש זכויות סוציאליות יותר מפעם אחת, רשמו עלייה של 5,000 תביעות עבור השבוע שהסתיים ב-5 לחודש דצמבר לרמה של 5.19 מיליון. הדבר באופן אבסורדי עלול לתמוך ברמות השוק הגבוהות משום שזהו החסם היחידי כעת (האבטלה) המונעת מברננקי להעלות את הריבית כפי שהוסבר בסקירה האחרונה. יחד עם זאת, לכלכה האמריקנית כמובן שאין הנתון מבשר טובות ויותר מסביר שנבחין בעליה נוספת באחוז האבטלה, מה שימחק את הסברה כי שוק העבודה מצא את התחתית.
אך יותר מכל אלה, ויחסית נדחק מהחדשות היה השבוע דז'ה- וו לתחילת המשבר עת ענקיות המשכנתאות האמריקאיות, פאני מיי ופרדי מאק, החלו מנהלות מו"מ מחודש לפתיחת התוכנית העסקית שלהן עם משרד האוצר האמריקני. במסגרת המו"מ שוקלות החברות לבקש סיוע כספי נוסף מהממשלה, זאת בנוסף ל-400 מיליארד שכבר קיבלו, ולאחר שכבר "שרפו" לא פחות מ 112 מיליארד דולר בכמספי הסיוע בפחות משנה. מה כבר יכול לעשות כעת הממשל? האמת, לא כלום. אם לא יענה לדרישה הרי שהענקיות הללו יקרסו, וכל הכסף שכבר הושקע ירד התהומה. ואם יענה לדרישה, הרי שמלבד ביקורת חריפה על הכספים הרבים המושקעים עד בלי די, איש לא יכול לערוב כי בזאת תמה הפרשה. הממשל יענה אם כן בלית ברירה, אך זהו סיפורו של המשבר. ברגע שנענית פעם אחת אין כבר דרך חזור, ולכן הגרעון התקציבי של ארה"ב ששובר שיא חדש מידי חודש בחודשו צפוי להוסיף ולהעיק על התאוששות המדינה ובעקבותיה כל הכלכלה הגלובלית. זו דוגא נוספת למשל הקביים בו אני משתמש מידי פעם בפעם: ללא הקביים (הזרמות הכספים של הממשל) הגופים הללו אינם יכולים לעמוד בכוחות עצמם, ולכן כל ההתאוששות האחרונה הינה מלאכותית יותר מאשר אמיתית.
מניות ומגזרים
נדל"ן – למרות הסדר עם אפריקה, במידה ויהא, הצפוי להזניק את המדד רגעית זהו עודנו המגזר החלש. יחד עם זאת, לשוריים שבינינו ניתן לבצע שורט על הנדלן ולונג על אחת המניו המועדפות ממגזר זה המעניקות תשואת יתר דוגמת אלרוב.
ישראמקו- לאור הנסקר לעיל, ובהתחשב בחוזה מחירה הריאלי של המניה הינו 46. מעבר לזה זו כבר ספקולציה, ולכן כדאית רק לשמקיעי טווח בינוני-ארוך.
סרגון – הומלצה בשבוע שעבר ורשמה תשואה ל 12% בשלושה ימים, ולאחר מכן תיקון קל. עם העליות, רבים שאלו האם זה הזמן לממש?! צריך להפעיל שיקול דעת במניות המוזכרות כאן – מניה, כל מניה, המזנקת 10% בשבוע ממחיר הקניה מוטב לממש וזה כלל לא רלוונטי האם המחיר ריאלי או לאו משום שצפוי תיקון בסבירות מאוד גבוהה. החריגה לנושא זה היא משקיעים לטווח בינוני-ארוך (כמצויין בעת ההמלצה) היכולים להתעלם מתנודתיות זו, אך מכיוון שרבים מחברי האתר (לצערי) הינם סוחרים לטווח של ימים בלבד, אמורים הדברים לעיל.
טאואר – הגיעה ליעד המחיר הריאלי שסימנו סביב 360. בהיעדר חוזה או דו"ח רבעוני שישפוך מעט אור נוסף על המניה זהו המחיר הריאלי ומתחתיו הדבר ינבע מסנטימנט שלילי בלבד.
פריגו – לאחר תיקון קל ולא מוצדק. לאור החשש בשווקים מדובר במניה האטרקטיבית מבין המניות הדפנסיביות הגדולות, ומומלצת לטווח קצר-בינוני.
• בנוגע לשאר המניות והמגזרים אין שינוי בהערכה.
• את אסטרטגיית האופציות ניתן לקרוא תחת פורום אופציות דצמבר.
שבוע טוב ומוצלח !