או.קי.
אנסה לענות על שאלת שחקן, בדרכי המעט קונספירטיבית.

זהב הוא הרכוש האולטימטיבי הכלל עולמי, לעומתו הדולר או האג"ח האמריקאי שגם הם מהווים רכוש בכל העולם, מנקודת מבטה של ארה"ב הם מהווים התחייבות.
לכן, יתכן וארה"ב מעוניינת בהחלשת הדולר (וחיזוק כוחה היצואני) והגדלת התלות העולמית בה (ע"י הגדלת החוב דרך האגחים), ולא בהחלשתו ע"י חיזוק הזהב.

עד כמה שאוכל לנסות להבין את מהלכי הכוחות בחלונות הגבוהים, ארה"ב מעוניינת בהחלשת הדולר מול המטבעות העיקריים בעולם, החלשה יחסית, ולא החלשת הדולר יחד עם כל שאר מטבעות העולם אל מול הזהב, כי אז אין החלשה יחסית מול כלכלות אחרות, מה עוד שיחס יתרות הזהב של ארה"ב מול שאר העולם שונה במבנהו (גדול יותר, וחלוקתו שונה) מיחסי יתרות המט"ח או התל"ג (ואת זה כנראה ארה"ב שומרת בתור נשק אחרון, אם וכאשר יגיע יום הדין).

כעת, בוא נודה כי עדיין ארה"ב מכתיבה את הקצב, המינון והטון הכלכלי בעולם, ובאם היא תחליט לשבור את הכלים, כל העולם יינזק (ויותר מאשר ארה"ב עצמה).

לאור הדברים שציינתי, יתכן כי ארה"ב מוכנה לקבל בהסכמה שבשתיקה כי נגידי מדינות קטנות ובינוניות (דוגמת ישראל) יירכשו $ ע"מ להחלישו מול המטבעות המקומיים, בעוד שאילו הנגיד פישר היה רוכש זהב, זה היה מעין סדין אדום בעיני ארה"ב .
גם בגלל שפעילות בזהב, אילו הנגיד היה מבצעה, אינה כה בטלה בשישים כמו פעילותו במט"ח (כפי שרמזת), וגם מכיוון שמשקלו הסגולי של הנגיד בעולם, גדול בהרבה ממשקלה של הכלכלה הישראלית.

לדעתי, רק חסר שנגיד בנק מרכזי גדול, או קטן אבל מוערך, יחליט לרכוש זהב בסיטונאות, ע"מ להוסיף סיכון משמעותי לאיזונים העדינים שכולם כה מנסים להחזיק בכח, או להצית פתיל של בהלה לזהב שעלול לגרום לזעזוע מיותר בעת שהעולם מנסה בכל כוחותיו לזחול למעלה ולהניח מאחוריו את זכרון הרעד והחלחלה שאחזה בכולם בשלהי 2008.